כבוד השופטת בן-עתו, צר לי לקבוע שייתכן ובושתך, גדולה ככל שתהיה, מצביעה על תמימות או התעלמות מן המציאות הישראלית המלווה אותנו מזה שנים רבות. השורות שלהלן נועדו להשיב לכמה משאלותיך, בבחינת עצת הדיוט.
כך את שאלת ושאלותיך כבת-קול במדבר הישראלי: "האם מצווה היא להפר את פסקי הדין של השופטים? האם מצווה היא לעבור עבירות מפורשות גם על-פי דין תורה? מי ביטל את הצו ש"דינא דמלכותא דינא"? האם זה פועל רק בממלכות של הגויים? ומה יהיה על ממלכת היהודים שחלמנו לבססה כמדינת חוק מודרנית, צודקת, כמגדלור המאיר לעם היהודי כולו ומזמין אליו את כל הפזורות? מה יהיה עליה "
צר לי לקבוע, כבוד השופטת בן–עתו, שכנראה המציאות הישראלית נראית ממגדל השן שונה מזו המכירים אותה בני התמותה הרגילים. היו שהתריעו על הסכנה העורבת לנו מבפנים, על התרבות השלטונית הקלוקלת ועל התנהלות המערכות הרגישות ביותר במדינה, כולל מערכת המשפט, בצורה שתביא עלינו אסון. הכול שתקו ואפילו הדפו בבוז את הדברים בסגנון הישראלי של "יהיה בסדר". חבריך השופטים מילאו את פיהם מים ושתקו לנוכח הכאוס המתקיים במדינה. ואתם, שבצדק הייתם אמורים להיות מורמים מן העם ולהראות כיוון ודרך, הסתגרתם בדל"ת האמות של בית המשפט וקולכם נדם.
האם, כבוד השופטת, רק לאחרונה נודע לך שפסקי הדין נרמסים על-ידי השלטון ברגל גסה? כלום את וחבריך לא יודעים אל נקלה שמאז קום המדינה, מסקנותיהן של ועדות החקירה האינסופיות בכל התחומים, מעולם לא ייושמו? לא שמעתי את השופטים מרימים את קולם וזועקים.
אחד מבכירי הפרופסורים למשפט, העיר פעם שכל מה שאתם מכנים נורמות משפטיות, מזמן הפכו למרמס וקרקס. אותו פרופסור מלומד אף הקשה ושאל האם הנורמות הזרות לא הפכו מזמן לנורמה התנהגותית במדינת ישראל. על אילו נורמות כבודה מדברת, כאשר ברחובות העיר והכפר מזמן נורמות אחרות השתלטו כגון בריונות, אלימות, סגידה לכוח ובוז לחלש, עשיית עושר שלא במשפט, אך עשיית עושר בדרך של ממרמה, הפרת אמונים, גזילה ושוד הקופה הציבורית בחסות החשיכה? לא יתכן שהנורמות הללו אינן מוכרות לך ולחבריך, אך כפי שטענת, העדפת לשמור על זכות השתיקה ולהרחיק את ידיך מן הקלחת.
כאשר העם מביט מעלה, אין לו סיבה לשמוח. העם רואה את אלה המבקשים את אמונו כדי להנהיג, ואינו מאמין שאלה הבאים להושיעו. אנשים שוועדת וינוגרד הטילה עליהם כתם אך סירבה "ללכלך" את ידיה ולהסיק מסקנות אישיות על מחדליהם, היום הם "גיבורי" הפוליטיקה. גם דמויות מן העבר הלא רחוק שהיו אחראיות למערכות הביטחוניות הרגישות ביותר ונמצאו במלאו חדלונם, היום מוכרות את מרכולתן לכל המרבה במחיר, וקולם של הדואגים לעתיד החברה אינו נשמע. האין כאן מחדל בהתנהגות כה פסולה?
ואם כבר דינא דמלכותא דינא, האם למורמים מן העם והדואגים לעתידו לא היה מקום להשמיע בקול ברור וחד שבמדינה מתוקנת אין מקום להתל בחוקים ולפרשם, כל אחד כהוויית נפשו? ישנם אירועים אין ספור עד כדי כך, שהמקום צר מלהכיל את כולם שבהם הממלכה הפרה חוק ושופטיה שתקו.
באשר לנושא "אור לגויים" יש להעיר ולו למען ההגינות שראשית יש "להדליק" כאן, בבית היחידי שלנו, את האור ולא להמשיך להתהלך בחשיכה. רבים מן העם מרגישים ייאוש וסלידה, ולמבינים כמוך לבטח ידוע שאין סכנה גדולה יותר לחברה מאשר אובדן האמון המערכות השלטון. צר לי עד מאוד, מכובדתי השופטת, שאת וחבריך אינכם יכולים לרחוץ את ידיכם בנקיים. במקום שאתם תהיו למגדל - אור המאיר, הסתגרתם והסתתרתם מאחורי פסקי דין שהעם אינו מבין אותם ואינו מסוגל להשלים עמם.
במקום להיות ה"חץ" של החברה, לדאבון הלב הפכתם למטרה אליה יורים חיצים מורעלים, ושוב קולכם נדם. בכך אשמתם, ובמחי יד הפכתם לשותפים שלא מרצון של אלה ההופכים את החברה למה שהיא היום.
על כל אלה, כבוד השופטת בן–עתו, אני בוש ונכלם.
