עופרת יצוקה 7

1. גילוי נאות: כאחד מזקני הדור, וכבר כתבתי על כך - דשו סלעי דרום לבנון כבר בסוף שנות השישים את עקבי. עד היום אני זוכר את לילות הכפור ואת ימי הקיץ, שהלכתי ו/או ישנתי בהם בין הרים ובין סלעים בארץ הנהדרת, שהמלחמה השחיתה לחלוטין.

2. קורדסמן - לשעבר איש מחלקת המדינה האמריקנית - ידוע בביקורתו הקבועה על ישראל. לדבריו, ההישגים הטקטיים של ישראל ב"עופרת יצוקה" לא יומרו להישגים אסטרטגיים. הערה אחרת של קורדסמן על המבצע, שחיילי ישראל לוחמים כאריות, ומונהגים על-ידי חמורים (פראפראזה על הביקורת המפורסמת על הפיקוד הלקוי של הצבא האנגלי במערכה על הנהר סום במלחמת העולם הראשונה).

ד' כתבה לי, שאין די חומר ישראלי לשימושם של דוברי אנגלית כמותה. ד' היא יהודייה טובה, שמתאמצת - מחוץ לממסד - להפיץ חומר על המצב בארץ. במדינה, שראשיה בקושי מדברים כהלכה בשפת אמם, קשה למצוא מי שיוכל להפיק משהו איכותי באנגלית. רוב מנהיגינו מדברים אנגלית ברמה של טרזן, או אף של צ'יטה, קופו הידוע. כאן, דרך אגב, אני חייב להוריד את הכובע בפני אבי דיכטר, השר לביטחון פנים, שנחלץ, ובערבית די טובה הסביר לציבור הערבי את עמדות הממשלה. כדי להבין מדוע אנחנו מפסידים בזירת ההסברה - חִשבו מי עוד בשרינו המיותרים מסוגל להתראיין בערבית רהוטה? בה בשעה שלרשות חמאס עומדת סוללה של בכירים דוברי עברית ודוברי אנגלית, שעושה את עבודת ההסברה.

הכרתי את המצב החמור של המסבירים למען ישראל לפני כשלושים שנה, כשלמדתי בארצות-הברית. גיליתי אז, שמדינת ישראל כמעט שאינה מספקת חומר הסברה עדכני לידידיה. זאת ועוד: חומר ההסברה, שקיבלתי לעתים נדירות, היה כתוב באנגלית בריטית משעממת ומתנצלת, ולא היה ממוקד.

כיום, הקרב התקשורתי העיקרי מתרחש כעת באינטרנט: בלוגרים מסוגים שונים כותבים בירכתי ביתם טורים, ומפציצים את הרשת במידע. התקשורת המסורתית (עיתונים, רדיו וטלוויזיה MSM - Mainstream Media) מאבדת עקב סיבות רבות את יכולתה לעדכן את הציבור בחדשות מתפתחות לטובת הבלוגוספרה. שם נמצאים הכותבים הרעננים; שם אין תקורות כבדות, המאטות את קצב הדיווח; שם אין שומרים על כללי האתיקה (וקשה להגיד, שהתקשורת מקפידה עליהם - לפחות, לא בארצנו); שם התקשורת מעניינת יותר, עירנית ודו-צדדית. אין פלא, שתפוצת העיתונות המודפסת יורדת בהתמדה וגם שיעורי הצפייה בטלוויזיה מתכנסים לאחוזים ספורים.

אלא שהבלוגוספרה הינה ממלכתם של הצעירים, שנולדו עם עכבר מחשב ביד, והם אינם מפעילים את משרד החוץ היבשושי והישנוני שלנו.

זה מזכיר לי קטע, ששלח אלי מ', ידידי, ובו מלין שארל אנדרלין על שאין מתירים לו להיכנס לדווח מעזה. לבי היה עם כתבי החוץ עד שאנדרלין - האיש מאחורי עלילת-הדם של "הריגת" מוחמד א-דורה - פצה את פיו. אנדרלין קבל, שדובר צה"ל רוצה להציג תמונה חד-צדדית של האירועים - כמו הרוסים בסארייבו, ו"שוכח", שחמאס סילק מעזה את כל הכתבים הלא-ערביים.

"זה משעשע אותי מאוד" - כתב לי מ' - "כיוון שהמ... אנדרלין מעדיף, שהוא יכין את הדיווחים החד-צדדיים, שיכפישו את ישראל".

אנדרלין סובל מיותר מדי שיכחה בתקופה האחרונה, ולאו דווקא בגלל היותו מבוגר. תנו לו רגע (בחור רע לחלוטין, אך משלנו - ולמי שאינו יודע, אפילו אזרח ישראל, ששירת במילואי דובר צה"ל), וימשיך בקו הידוע שלו - מאז ה"טבח" בג'נין, שהוא ייחצן במרץ ב"חומת מגן" ואחריו.

"עופרת יצוקה" תוכנן ובוצע מתוך הנחה נכונה, שיש לנו עליונות אווירית גמורה, שמשמעותה גם יתרון מוחלט במודיעין. כמו במלחמותינו הקודמות, הוכח, שההשקעה בחיל האוויר הייתה כדאית; אך, בסופו של דבר, אם לא יזינו את מתכנני הלחימה במפקדת חיל האוויר במודיעין מטרות, ישוטטו להם המטוסים בשמים (פעם קראו לכך, "יגהצו את השמים"), וישרפו דלק ושעות מנוע. כנראה, שוב, החיבור בין "כחול" ל"ירוק" די רעוע.

יתרון אווירי, יתרון מודיעיני, יתרון טכנולוגי ויתרון כמותי מוחלטים, והפתעה, אינם מבטיחים הצלחה. כדי להצליח, צריכים תוכנית טובה. נראה לי, שהמבצע הקרקעי ב"עופרת יצוקה" תוכנן בגישה די פשטנית וצפויה מראש, שמאפיינת את צה"ל זה ארבעה-חמישה עשורים - הפעלת הרבה מדי כוח על גזרה צרה ביותר. אם תוציאו את השטח הבנוי, אין ברצועת עזה יותר מדי מרחבים לפעולת צבא. לעומת זאת, יש הרבה מרחב לפעולות מיוחדות - בשלושה ממדים.

מבחינה זו, אני סבור, שלאלוף יואב גלנט, שצמח בשייטת 13, יש יתרון מסוים על כל אלוף אחר בצה"ל ה"ירוק". האם המערכת הצבאית-מדינית תאפשר לו למצות את יתרונו? נראה לי, כרגע, ששר הביטחון מסתפק בשיפור הקל בסקרי הבחירות שלו, ומוביל אותנו לעוד בריחה, שתדהר על הטרמפ הנהדר, שסיפקה לו מועצת הביטחון בהחלטתה.

אם חששותי יתממשו - הרי אפשר לסכם את "עופרת יצוקה" כעוד מהומה רבה על לא-מאומה, שעלתה הון תועפות בדמים בדם, וזו רק התחלת החשבון על האסון - אם כי סוף לממשלת הזדון.

בשבוע הבא - כצפוי, ייכנס ברק אובמה לבית הלבן. כל אוהדיו בארץ לא יודו, שעוד נתגעגע לסגנון הלא-מהוקצע של ג'ורג' וו' בוש, אך לאהדתו הבלתי-מסוייגת למדינת ישראל. עכשיו נצטרך לסיים את המבצע - באיחור רב, בלחץ (כהרגלנו, מאז ומתמיד) ובחיפזון; וכרגיל, נגלה בשש ורבע אחרי המלחמה, שמדינאינו איבדו במשא-ומתן את רוב הישגי כוחותינו. זה נובע, כיוון שהצמרת הישראלית השלתה את הצבא, את הציבור ואת עצמה, שיש לנו כל הזמן שבעולם לבצע את תוכניותינו.

אחרי שבועיים, "עופרת יצוקה" נראה תקוע, ומבוסס לאיטו בבוץ של מחשבה ושל תכנון לקויים. דובר צה"ל הצליח להשתיק את התקשורת - ובעיקר, את הצבא - ואין עדיין מידע על חילוקי-הדעות בתוך המערכת. אל דאגה, עוד מעט הם יצוצו.

למרות, שלמלחמה בעזה יש הצדקה גמורה (חוץ מטיפשותנו התהומית, שהמיטה עלינו את הצרה) - גם כיום, כעבור שבועיים, אין לי מושג מה רצתה השלישייה, שמובילה את ממשלת הזדון, להשיג ב"עופרת יצוקה" - פרט לרצון של כל אחד מציריה לשקם את כבודו הפוליטי, שנרמס בידי ביבי נתניהו.

כרגיל אצלנו, חושבים מנהיגינו במתכונת רעיונאים: ימצאו איזה נוסחה מתוחכמת, שתפתור את הסוגייה. נמציא סיסמה נחמדה וקליטה, שתסחרר את הסקרים. הפעם זו, "משוואה אסטרטגית חדשה". כנכשל סדרתי במתמטיקה, איני יכול שלא לקנא.

האם יש למונח, "משוואה אסטרטגית חדשה", משמעות?! כנראה, כמו סיסמאות אחרות, שהפריחו רעיונאים - כולל אלה, המניעים את אולמרט-ברק-לבני - אין בו ממש פרט לשחרור מבוקר ומדוד ביותר של אוויר חם מבעד למיתרי הקול בגרון.

"...'ההינתקות'... הותירה ל'מחנה השלום' רק מטרה מינימליסטית, על גבול הפרימיטיביות: 'שינוי המציאות הביטחונית', ניסוח מכובס של תרופת-הסבתא, שאהבו ללעוג לה: 'מה שלא הולך בכוח, יילך ביותר כוח!', ובעברית פשוטה - נכה אותם כל כך חזק, שלא יעזו לנסות שוב" - כתב אליקים העצני.

"על הדרך נטשו גם את האמונה המיסטית במשא-ומתן ובהסכמים ('לדבר! לדבר! ועם מי מדברים? עם אויבים!'), שאם אפילו הסדר ה'רגיעה' נגמר במלחמה, נותרה רק ציפייתו הנמוכה של מאלף-חיות: עוד כווייה ועוד כווייה, עד שהחיה תירתע מן האש. על מכנה משותף כה נמוך יכלו שמאל וימין להתחבר.

"ועוד הסכמה: לא יצאנו לחסל את חמאס. השמאל, מפני שאצלו ארגון טרור הוא בהגדרה 'בלתי מנוצח'. הימין, מפני שאת חמאס יחליף בהכרח פתח... לא כדאי לשלם בהפצצת תל אביב, בחלוקת ירושלים, בפרוזדור פלשתיני בנגב ובמלחמת אחים קטנה ביהודה ובשומרון, רק כדי ללמד את השמאל בדרך הקשה, שאין הבדל בין פתח לחמאס, ודין יהודה ושומרון כדין הרצועה. אם חמאס המוכה ישרוד, כל זה ייחסך מאתנו, ואויבינו הפלשתינים יוסיפו להילחם אלה באלה.

"ויש גם הסכמה נגד כיבוש הרצועה. השמאל - מפני ש"כיבוש" עושה לו חררה, והימין מפני שישראל עתידה להעביר את השטח לפתח, ולא על כך נשלחו חיילינו להילחם.

"אם כן, 'המהלך הקרקעי' לשם מה? השתלטות על מרחבי השיגור? וכמה זמן נחזיק בהם?

"... כאשר בתוחמת הצפונית ישבו ניסנית, אלי-סיני ודוגית, ובין עזה למחנות הפליטים חצצה נצרים, וגוש קטיף היווה עורף לציר פילדלפי - לא הגיעו הקטיושות לאשדוד, ולא היו ברצועה 'שמורות טבע'... היום רואים ברור: ההתנחלויות הגנו על באר-שבע ועל גדרה, וצה"ל, בהגִנוֹ עליהן - הגן על כל הדרום, ובכוחות קטנים בהרבה.

"את ה'אצבעות' הללו, שנעקרו ב'הינתקות', הגו רבין ושרון לא במונחי גוש אמונים, כל אחד [מהם] בחישוב ביטחוני נטו. והם הרחיקו ראות גם את היעד האסטרטגי של מלחמה זו: החזרת הצבא אל נקודות הפיקוח - לא הכיבוש - ברצועה, אם איננו רוצים שיישב שם צבא זר, ערבי או אירופי. צה"ל יפקח, ובמידת הצורך ינתק, מתוך הבסיסים לשעבר של חמאס, שאינם אלא היישובים היהודיים שחרבו ...".

הגות די קודרת, אך ריאלית - כיוון שאין לי הסבר אחר לפעולה.

"הבעיה העיקרית" - כותב רון בן-ישי באתר Ynet - "שאין בהחלטת מועצת הביטחון ובהצעת התיווך המצרי שום פתרון מעשי ויעיל לבעיית ההברחות וההתעצמות העתידית של חמאס דרך מנהרות ציר פילדלפי והברחות נשק ואמצעי לחימה מסיני. לכן, אין במאמצים המדיניים שום מענה לשתי תביעותיה הבסיסיות והעיקריות של ישראל: 1. התחייבות חמאס לא לירות לשטח ישראל ולפגע בה; 2. הסדר יעיל להפסקת הברחות בציר פילדלפי.

"נוסף לכך - אין ביוזמה המצרית ובהחלטת מועצת הביטחון התייחסות לתביעת ישראל לשחרור החייל החטוף גלעד שליט".

כרגע משננים כולם - כאילו תוכנתו על-ידי דובר צה"ל - אודות שלב ג' במבצע, אין מפרטים מה טיבו, אך ברור, כפי שכתב בן-ישי - "הרחבת הפעולה תהיה כרוכה במחיר מצידנו, הן באבדות והן בביקורת ואולי בידוד בינלאומיים".

המצב כעת בעזה מעודד מהלך גרוע מבחינתנו - מלחמת התשה, שבה גם יישובינו וגם חיילינו יהיו מטרות - כפי שצופה אנתוני קורדסמן², המחזיק בקתדרת בורק במכון המחקר CSIS בוושינגטון.

לפי אבו ג'ונדאל - מפקד בחמאס בצפון עזה, שרואיין בטלפון על-ידי אנשי אלג'זירה - אנשיו לוחמים במשמרות, כדי שיוכלו לנוח, ולא יותשו בקרב מול הכוחות העדיפים של צה"ל. "הכנו כמה הפתעות לישראלים", אמר, וסירב לפרט. לדבריו, הדגש הוא על חטיפת חיילים.