מה שגרמו ארבע האימהות לאהוד ברק עובר למנוסתו המבישה מלבנון (וזכורות עדיין התמונות של ציוד צבאי מסווג שננטש בשטח האויב כמו גם שמחת החיילים החוזרים הביתה כאילו הצבא נועד לחזור ולא להילחם), לא שינו דבר וחצי דבר שש נשים אמריקניות - חדורות מוטיבציה ומדיפות ארס נגד מדינת ישראל - במדיניות של קלינטון.
לא ביל; הילארי. הילארי קלינטון, שרת החוץ המיועדת של ארה"ב, עמדה על דעתה בתחקיר שנערך איתה מול חברי ועדת יחסי החוץ של הסנאט, תחקיר בו הוצבו בפניה שש נשים שהסתייעו בדמגוגיה זולה, בהניפן תמונות של נפגעי המלחמה בעזה.
על השאלות הקשות שהועלו על-ידי שש הנשים, השיבה קלינטון בשפה פשוטה ובהיגיון בסיסי -
"לא נדבר עם החמאס".
בכך עלתה הילארי קלינטון למעלה המזכה אותה להיות מודל לחיקוי.
- כי היא לא שרת החוץ של מדינה המצויה בעימות עם החמאס;
- כי היא לא יודעת לאן חותר חוסיין אובמה, הנשיא המיועד של ארה"ב, אשר אמור לעבוד בתיאום עימה;
- כי היא יכלה לומר שהמדיניות טרם נקבעה מאחר ויש נשיא מכהן (תשובה חמקנית של חוסיין אובמה בעניינים דומים זה מכבר).
ובכל זאת, קלינטון ביכרה לנקוט בקו מדיני עצמאי ובלתי מותנה, למעשה ברור וסביר, והוא מה שלא מבינים כאן, כי עם ראשי כנופיות טרור - לא מדברים.
היא רחוקה מלהצטייר כעושה-דברו של חוסיין אובמה, אלא בעלת מסרים מדיניים ברורים משלה, ובמצב זה,
הוא יילך אחריה.
קלינטון מתווה את מדיניות החוץ של ארה"ב ואינה מובלת ומונחית; קלינטון אינה בורג קטן במערכת, אלא שרת חוץ ממש.
וכך יהיה, לטובת מדינת ישראל כמו גם לטובת ארה"ב, עד אשר יגיח איזה ברק ויקלקל את השורה. לא ברק אובמה - אהוד ברק או שכמותו.
הוא עלול לשבור את הנתק שבין כנופיות הטרור לבין מדינות נאורות שוחרות חופש ודמוקרטיה, על-ידי כך שיקיים מו"מ ישיר או עקיף עם כנופיות הטרור ובכך ייתן להן לגיטימציה, תמיכה אידיאולוגית והכשר בג"צ. כמובן שכל זה יתבצע בתמיכה נלהבת של מפלגת התקשורת הישראלית הממוקמת על המפה הפוליטית בקצה השמאלי.
כך נהגה ממשלת ישראל בעבר כלפי הטרוריסט ערפאת, וכך נראה שממשלת ישראל פועלת בחתירה ובכמיהה להפסקת אש במחיר מו"מ ואף הסכם עם הטרוריסטים - עתה.
כי השמאל הקיצוני המנותק מהמציאות בישראל מרחף בחלומות של שלום ושל מזרח תיכון חדש, והוא לא ינוח ולא ישקוט עד אשר מכחיש השואה אבו מאזן ו/או איזה טרוריסט אחר מהכנופיות - יזכה גם הוא בפרס נובל.
לשלום, כמובן.
