גניבת הדעת בעיצומה

הימים ימי הרכבת ממשלה ודומה כי הבלבול רב על הסלול. ללא ספק מתקיים מצג שווא במקומותינו הבא להוציא את הערמונים עבור מפלגת קדימה מן האש ולהציב את ציפורה לבני בראשות הממשלה. רבותי, גונבים את דעתנו ואנו מכזבים עצמנו כי אך גשם הוא שנופל עלינו.

גוש הימין זכה ביתרון מוחץ על גוש השמאל. מאידך, סחרירני מפלגת קדימה עובדים קשה לשכנענו כי לא כך הוא. בעזרת מניפולציות חשבונאיות שמקורן בחנות המכולת השכונתית מוליכים הם את הציבור באפו להאמין כי גוש הימין מפולג ומסוכסך ודרכו האידאולוגית אינה שלמה וברורה, בעוד שגוש השמאל מאוחד ונאמן לדרך אחת, דרך השלום. סחרירני קדימה נוקטים בדרך פשוטה ובדוקה, "שקר אשר חוזרים עליו פעמים רבות, הופך לאמת בעיני המאזין", או אם תרצו "הכמות הופכת לאיכות חדשה".

גניבת דעת גרועה משקר

המדיה כמדיה, שנאת מרדכי, כתמיד, מעלה בציבור את השיטנה הפתולוגית (שמא נאמר אף זאולוגית) לגוש הימין והעומד בראשו בנימין נתניהו. כלל עם ישראל שואף ורודף שלום ללא הבדל השקפה פוליטית. הפרטים בו נחלקים בדעתם באשר לדרכים להשגתו. אך המדיה במרוצתה ליצור דמוניזציה של הגוש שאינו "שלה" מנכסת את השאיפה לשלום, אמור: "היונה הצחורה מבעד לחלון" בעבור גוש השמאל בלבד בעודה מציגה את האחר כמחרחר מלחמות. זהו אינו שקר קל. זוהי גניבת דעת הגרועה משקר.

סחרירני קדימה (ארד את אדלר ולבני), בתיאום מופלא עם גנבי הדעת מהמדיה, עמלים לחסום את רצון הבוחר כפי המתבטא מתוצאות הבחירות. לפתע ליברמן ומפלגת ישראל ביתנו שלו, הימנית להלל הופכת ברת גישור, ליברמן הופך לאמא תרזה, רחמן בן רחמנים, בעיני רוחם 'המשופצת-ימי-הרכבת-הממשלה'. לפתע ניתן לגשר על ההבדלים ופער העמדות, לפתע תפקיד "ההנהגה" הוא להגיע להבנה עם מתנגדים גם אם דעותיהם ומצעם שוכנים בקצווי ארץ. מה לא יעוותו אלה על-מנת להישאר בשלטון ולשמר את מוקדי כוחם בו.

כבר ראינו עד כמה גמישה וניתנת לעיוות הדמוקרטיה שלנו ובלבד שמהלך הדברים יתקון לגישת המעוותים. נשאלת השאלה המתבקשת מאליה: "מתי משקרים לנו סחרירני קדימה?", אז? עתה? כל הזמן?
כמובן, אין רע בהתייחסותנו במאמר לליברמן ומפלגתו. זו מפלגה ציונית פרגמטית ובוודאי שאינה מחרחרת מלחמות. אך באם נזכור כי רק לפני כשבוע עדיין הוצג הוא כפירומן אשר יעלה את המזרח התיכון, כדור הארץ וגלקסית גוש החלב באש עוועים הרי שינוי הטון בקרב גוש השמאל וצפונה עד למדיה, נראה נלעג, בזוי ומאחז דעת.

ליברמן - "מזדגזג"

גם לגבי ליברמן ומפלגתו יש להעיר. פרגמטיזם הוא דבר טוב ונכון בהתנהלות פוליטית, אך כפי כל דבר, חייבת גם זו במידתיות. אין רע, נהפוך הוא, זו חובתה, בניסיונה של מפלגה להשיג את התנאים המיטביים להצטרפותה לקולאליציה. מאידך, התנהלותה של "ישראל ביתנו" והעומד בראשה בימים האחרונים יוצרת תחושה כבדה של אי-נוחות. דומה שמפלגה זו חוצה את הקו הדק האדום בין התנהלות לגיטימית לשאינה כזאת. התנהלות המפלגה מעלה חשש להתנהלות סחטנית ברמה של גניבת שלטון, או למצער, מנעמיו. התנהלות זו יכולה אולי לעמוד לה לטווח קצר אך בטווח הארוך תתנקם בה קשות, הדבר לא יישכח לה.

ישראל ביתנו הינה מפלגה ימנית המיוצבת מבחינת השקפת עולמה ומצעה מעט ימינה ממפלגת הליכוד. אנו כבר חזינו בכניסת ליברמן לממשלת אהוד אולמרט תוך ויתור וכיפוף עקרונותיו למען "טובת ישראל". נכון, ועל כך יש להעריכו, הוא הודה ועזב משהוברר לו כי המסע למסירת שטחים תמורת נזיד עדשים גובר ומתעצם ויוצא משליטה.

באם עדיין ליברמן לא הבין זאת היטב, הרי מסעו כנגד ערביי ישראל (אשר אינו נטול הצדקת מה) הינו קצר ימים, הציבור לא ינהה אחריו לאורך זמן על בסיס זה. פעם אחת של שבירת מצעו בעבר והצטרפות לאהוד אולמרט אפשר ויסולח לו, פעם שנייה של הצטרפות לקדימה ימצב אותו כזגזגן חסר עקרונות ללא תקנה והתוצאות העתידיות לגורלו, בהתאם.

חלום 30 המנדטים

ציבור בוחרי קדימה הינו ימני ברובו הגדול, באם ליברמן יסטה מקו זה, יפנה לו ציבור הבוחרים עורף על בסיס נטישתו את הימין (כולל בוחריו הסקטוריאלים), וחלום 30 המנדטים שלו יתפוגג לתוך תוצאה עתידית חד-ספרתית.

יתרה מזאת, אין המדובר אך בנפילתה האפשרית של ישראל ביתנו בבחירות הבאות. נציגי ישראל ביתנו בכנסת, אשר חלקם למצער חברו למפלגה זו מטעמים ימנים אידאולוגים, לא יניחו לליברמן לתעתע כרצונו ובאם יתעקש, ינטשוהו מטעמים אידאולוגים ויחברו לגוש הימין, ואפשר שיפרקו את מפלגת ישראל ביתנו במידה שעתיד ארץ ישראל יעמוד על כף המאזניים. למעשה, הציבור בישראל הנוטה כעת בבירור ימינה יצפה, יחבק ויתגמל פוליטית כל פורש אידאולוגי ממפלגה זו במידה שיחליט ליברמן לחבור למפלגת קדימה.

הרוסים "נפלו מכיסו"

סטייה נוספת של ליברמן, על זו שכבר עשה בעבר, תביאו למשפט הבוחר עד שגם "שליטתו הסקטוריאלית" לא תעמוד לו ביום פקודה. המגזר הרוסי הוא אומנם עדיין הומוגני אך לא לזמן רב, גם בו נובעים סדקים עם חלוף השנים וחיבורם הגובר לישראליות הוותיקה, כך שליברמן חי על זמן שאול בכל הנוגע לרוסים "שבכיסו".

עד עתה לא "טיפל" גוש הימין בליברמן מתוך תקווה כי יחבור לגוש הימין כפי המצופה ממנו. במידה שיטרפד הקמת ממשלה ימנית בישראל מפאת שיקולים אינטרסנטים צרים, יש לצפות כי יחל המסע, המוצדק, כנגדו בכל האמצעים הדמוקרטים האפשריים. על מפלגת ישראל ביתנו להחליט היכן היא עומדת, ומה הם השיקולים המדריכים מהלכיה. כבר חזינו במפלגות השמאל אשר בגדו בעקרונותיהן וראו מה עלה בגורלן.

נתניהו בעקבות נפוליאון

מנגד, בנימין נתניהו מבצע בעצם ימים אלו טעות אסטרטגית שעלולה לעלות לו ביוקר. צריך הוא ללמוד ממסעו של נפוליאון בונפרטה לכיבוש מוסקבה בשנת 1812. כך יעשה לאיש המפקיר את קווי האספקה הארוכים שלו ובסיסיו מאחור, הוא יוצא קירח מכאן ומכאן. הפרי הנכסף, הוא כיבוש רוסיה ויהלומה מוסקבה, עיוור את עיני נפוליאון וגרם בסיומו של יום לשקיעתו ולחורבן האימפריה שלו (שנת 1942-3 לא נפלה מקודמתה ב-1812).

כאז כן עתה. אסור לו לבנימין נתניהו להזניח את "קווי האספקה שלו", אלו מפלגות גוש הימין. עליו לטפחן וללכדן באשר אלו הן מקור כוחו אשר לא יכזיבנו גם לעת צרה ומצוקה ואלו בוא תבואנה. נהייתו אחר "הפרי הנחשק", מפלגת קדימה, אינה פסולה אך יכולה לבוא אך ורק משייצב את חומות הבית לפנים ולחוץ.

אין גם פסול בהליכים לאיחוד בין הליכוד לבין מפלגת ימין קטנה על-מנת שיתרונו על קדימה יהיה ברור ונהיר. בכך ימסד הליכוד את זכותו הבלתי מעורערת להרכבת ממשלה ויוכל לצרף את מפלגת קדימה, אם יחפץ, בתנאיו הוא. גם הכרזותיו ונהייתו של נתניהו בימים אלו אחר מפלגת קדימה אפילו והדבר אפשר נעשה כתרגיל פוליטי, אינה משרתת בסיומו של יום את הליכוד. במוקדם ולא במאוחר תוברר מהות התרגיל הפוליטי הזה ונתניהו ייתפס, הפעם בצדק כזגזגן שאין לסמוך עליו. זעקותיו כי לא "התכוון" כבר לא ישכנעו איש.

"שימון" הישן חוזר

'מפלגת אחדות רחבה' חדלה להיות מנטרה ריקה והופכת למסד עליו יכולה המדיניות הישראלית לשרוד אך ורק כאשר קיים גרעין קשה, חזק ומלוכד של מפלגות ליבה המתעל את כל השאר אחריו. במקרה לפנינו, גוש ימין חזק, מלוכד ויציב, הוא שיהווה את ליבת 'מפלגת האחדות הרחבה' בראשות נתניהו באם אכן תקום. למה הדבר דומה, לבניין מגורים אשר מרכזו בטון מזויין (פירי מעליות ומדרגות וכו') והוא המהווה את עוצמת השלד אשר כלל הקומות והקירות החיצוניים נשענים עליו.

ואם בהרכבת הממשלה עסקינן הכיצד לא נגיע לשמעון פרס נשיא המדינה. ניתן להניח כי בגילו המופלג של שמעון אנשים לא משתנים דהיינו, פרס מיודענו אינו שונה מאותו אחד השמעון אשר רבין זיהה בו את האדם "הבלתי נלאה". במה הדברים אמורים? שמעון משדר ממלכתיות, אך קשה להניח כי לא נחזה ב"שימון" הישן והמוכר (ולא לחיוב) הצץ לפתע מתוך הפרס.

האפשרות כי הנשיא שכח לפתע תלמודו רב-השנים (ראה ערך רבין) שואף לאפס. מאז ימי רבין (ז"ל) העליזים הספיק פרס להוליך שולל מדינה שלמה בעקבות הסכם אוסלו הכשלוני, לערוק, מעשה כלנתר - להתפאר ממפלגתו "העבודה", ולעלות על גלי הביקורת כנגד הנשיא קצב למשרת הנשיא בזכות היותו חלק מקדימה. מי שחושב שפרס לא יגמול למיטיביו - שיקום. קיימת אפשרות לכך, אך היא קלושה.

מדינה ריבונית או רפובליקת בננות?

קריצתו של נתניהו לפרס בדבר צירוף מפלגת קדימה לקואליציה בראשותו אין לה על מה לסמוך, זוהי לחיצה על דוושת הגז בהילוך סרק, פרס לא יהפוך עורו. יכולתו של נתניהו "לשכנעו" להטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה תלויה בכושרו להציג גוש ימין חזק ומלוכד מלכתחילה.

הלא כבר נאמר, "הילכו שלושה (2) בלתי אם נועדו?". ה"לחץ" המתוזמר והמתוזמן של האיחוד האירופי וארה"ב על פרס להציב ממשלת קדימה בתואנת הצורך ב"ממשלת שלום" בראש מדינת ישראל, מעלה ריח כבד של לחץ מוזמן על-ידי לשכת פרס כך שייתן לו את התירוץ והסיבה למנות את ציפורה לבני לראשות הממשלה או למצער, להציבה בעמדת רוטציה. האפשרות כי אך תזוויג מקרים הביא את העולם המערבי (צרכן הנפט הערבי) לדרישה כה מתואמת מנשיא מדינת ישראל הינה למצער נלעגת. לוואי ונתבדה.

העובדה כי לכאורה נעשה כאן ניסיון בוטה, בלתי נאות, בלתי מקובל של התערבות חיצונית, אנטי דמוקרטית, בידי הדמוקרטיות היחידות בעולם (ואיך לא, גם נסראללה), בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל הריבונית אינה טורדת כנראה את מנוחת נשיא המדינה, המסמל – הפלא ופלא - ריבונות זו. בוודאי שאינה מפריעה כלל לארצות הברית ולמדינות האיחוד האירופי האמונות מזה שנים לבחוש ברגל גסה בעניינינו הפנימיים באמצעות הזרמת תקציבי עתק לאלפי עמותות ישראליות חוץ פרלמנטריות ולמלחכי הפינכה (תרתי משמע) הישראלים המועסקים בהן, העמלות ללא לאות, כסוכנים זרים לכל דבר ועניין, בקידום חיסולה של מדינת ישראל כמדינת לאום ריבונית יהודית.

הימים הבאים יגידו באם אנו מהווים מדינה ריבונית כהלכתה, או רפובליקת-בננות נרפית כפי שרבים וטובים החלו מכנים אותנו. האנשים הטובים בנו, הציבור, מוזמן וחייב להביע פומבית דעתו, השגותיו ומחאתו בנושאים הנידונים לעיל במסרונים, תגובונים, מאמרי תגובה, מצגות, סרטונים וכדומה. אין כמו האינטרנט להפיץ דבר לקהל הרחב. זו מהות הדמוקרטיה ואין בילתה.