מצלמים אותנו מהבורג

חברי כנסת ומשפטנים עוסקים שנים רבות ובצדק, בדיונים בנושא האזנות הסתר של משטרת ישראל והשב"כ.

אך מה לגבי האזנות הסתר של החוקרים הפרטיים? חלקם לא רק מאזין ומצלם, אלא גם מוכר לכל דורש ציוד ריגול מתוחכם.

חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שנחקק ב-1992, אסר ספציפית על חדירה שרירותית לפרטיות.

סעיף 1 של חוק הגנת הפרטיות קבע: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו. תהא זו הגנה טובה אם הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב, תוך ביצוע עיסוקו של הפוגע כדין ובמהלך עבודתו הרגיל".

כלומר: החוק התיר לגורמים מורשים בלבד, לבצע מעקב אחר אנשים, אך ורק אם נעשה הדבר כחלק מעבודתו של אותו גורם מורשה.
כידוע, מלבד גורמי הביטחון, רשאי במקרים מסוימים גם החוקר הפרטי, לחדור לפרטיותו של אדם.

במבוא להצעת חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשכ"ט, 1969, עמד המחוקק על הקושי בפיקוח על עבודתו של החוקר הפרטי: "העיסוק במשלוח יד זה (חוקר פרטי, ע.כ), עלול לגלוש בנקל לתחומים לא רצויים, לפגיעה בזכויות הפרט בצורות שונות ואפילו עד כדי הפרת החוק… ניתן למנוע תופעות כאלה, או על כל פנים להפחיתן במידה ניכרת מאוד, בפיקוח ובהשגחה על צורה הולמת של פעולה במקצוע זה… פיקוח יעשה מצד אחד על-ידי רישוי לעוסקים במקצוע, ומצד שני על-ידי שיפוט משמעתי אשר יפקח עין על פעולות החוקרים הפרטיים ומספקי שירותי השמירה - אף משהורשו לעסוק במקצוע, וישגיח על התנהגותם ההולמת".

ואכן, שר המשפטים מינה ועדה לרישוי חוקרים פרטיים הפועלת במשרד המשפטים. בראש הוועדה עומד שופט. הוועדה רשאית לשלול רשיון של חוקר פרטי, לא לחדש רשיון, להגיש קובלנה לוועדת משמעת ולהגיש תלונה במשטרת ישראל.

כל זה טוב ויפה.

אך מה התועלת בחוקים, במילים יפות, או בוועדה בראשות שופט, אם בפועל עושים החוקרים הפרטיים ככל העולה על רוחם?

בפועל, גדושה רשת האינטרנט במשרדי חקירות המתהדרים ברשיון ממשרד המשפטים ובקציני משטרה בדימוס מיחידות לחקירות למיניהן, המוכרים ללא כל הגבלה ציוד ריגול מתוחכם.

לא רק שאין פיקוח על רוכשי הציוד. משרדי החקירות אף מבטיחים לשמור על דיסקרטיות מוחלטת במשלוח החומר - משלוח בדואר רשום במעטפה רגילה, משלוח לכתובת אחרת מכתובתו של המזמין. כל מה שנרצה, רק שנשלם.

והמחירים, נמוכים להפליא.

אתרי האינטרנט השונים מתחרים אחד בשני ומציעים מבצעים והנחות. תמורת סכום של כמה מאות שקלים יכול כל אזרח במדינת ישראל לרכוש ללא הפרעה: מיקרופון קטן הנראה כמו מסמר אשר ננעץ בצד אחד של הקיר ומשדר למרחוק את כל הנאמר בצדו השני של הקיר. מצלמת בורג קטנה, נראית כבורג תמים בקיר אך מצלמת ומקליטה אותנו בכל שנייה. מצלמה נסתרת הנראית כמו שנאי חשמלי קטן רגיל, מצלמות המוסתרות בתוך: "חמסה", תאורת חירום, עציץ, כפתור במעיל, פלאפון, וידיאו, תיקים, קסדת אופנוע, גלאי עשן, בלוק ואפילו בתוך אבן.

כלומר תמורת סכום השווה כמעט לכל נפש, יכולים אזרחי מדינת ישראל לעקוב אחרי כל אדם בכל רגע נתון ואף לתעדו ברגעיו האינטימיים ביותר.

משרדי החקירות אינם מסתפקים רק בזאת. הם מוכרים גם ציוד משטרתי העשוי להיות מנוצל למעשים בלתי חוקיים: אלת שוטרים, אזיקי פלדה מקצועיים, אזיקי בהונות ועוד.

לשם מה זקוק אזרח תמים לחפצים כגון אלו?

הסוטים למיניהם יכולים גם לרכוש במחיר נמוך במיוחד, פריסקופ לצפייה מעל או מצדי קירות ללא חשיפת ראשך, משקפות לראיית לילה הנותנות תמונה אפילו בחושך מוחלט, ועוד.

העניין נעשה כה פופולארי עד שבאתר האינטרנט "תפוז", אף מופעל "פורום חקירות פרטיות והצצות". בו מסייעים הגולשים אחד לשני באיתור אנשים (בישראל כבר מזמן שכחו שמרשם האוכלוסין, מצב חשבון הבנק שלך, או המרשם הפלילי, הם סודיים), בהתגוננות מפני מטרידים למיניהם ועוד.

ואיפה הפיקוח?

היכן משטרת ישראל? (שקציניה הפורשים עושים חייל בענף).

היכן כנסת ישראל?

היכן משרד המשפטים?

מה לגבי הפרטיות של כל אחד ואחת מאתנו?

כמו בכל כך הרבה נושאים אחרים - אף אחד לא שמע, לא יודע ולא רוצה לדעת…