פיראטרוריזם

הפיראטים חזרו! ואין המדובר בסרט המשך לשודדי הקאריביים. בחודש מרס האחרון בלבד, ספינות פיראטים תקפו לפחות 15 ספינות ליד חופי סומליה. רק החודש, כך התבשרנו, פיראטים סומלים ניסו להשתלט על אוניית צים, חיל הים הצרפתי שיחרר יאכטה של אזרחים צרפתים שנחטפה על-ידי פיראטים, ואילו ארה"ב שלחה משחתת לחילוץ קברניט שנשבה בידי פיראטים. מי שיעיין בהחלטות מועצת הביטחון של האו"ם לשנת 2008 יגלה שתופעת הפיראטיות העסיקה את המדינות החברות במועצה לא פחות מאשר משברים אחרים בעולם. לרגע נדמה כאילו אנחנו מצויים בתחילת המאה ה-18.

החשיבות של הדיון לגבי תופעת הפיראטיות אינו מתמצה בהשפעת הפיראטיות על השלום, הביטחון והסחר הימי, כי אם בדמיון בינה ובין הטרור הגלובלי. רעיון מרכזי בבסיסו של הדיון ב'מלחמה בטרור' הוא זה של הטרוריסט כ'אויב האנושות' (hostis humani generis). ובכן, אויב האנושות המקורי הוא הפיראט. פיראטיות הינה הפשע הבינלאומי הראשון והעבירה הראשונה שהקנה למדינות סמכות אוניברסלית לצורך אכיפת החוק בים. הפיראטים הפריעו לסחר הבינלאומי, הרגיזו את האימפריות ופעלו לשם השגת מטרות שנחשבו פסולות כאנרכיה ותאוות בצע. הם לא חשו מחויבות לאף מדינה ולא כיבדו את חוקי המלחמה. פיראטים הם הטרוריסטים המקוריים. הם היו אויבם של כל אדם - וזהות הפיראט נקשרה לזו של סלידה אוניברסלית. פושעי המלחמה הם היורשים הבאים של הפיראטים. כמו הפיראט, פושע המלחמה נחשב לאויב האנושות הפועל מחוץ לגבולות החוק. אזכור הפיראטיות בפסק-דין אייכמן הוא דוגמה לכך. פושעי המלחמה איימו על הקהילה הבינלאומית מפני שפעלו באלימות הנחשבת כאלימות שאינה לגיטימית. כך פושע המלחמה וכך הטרוריסט המודרני. אם הפיראטיות חנכה את המשפט הבינלאומי הפלילי, אז בתקופה המודרנית, וביתר שאת לאחר מאורעות 11 בספטמבר, אפשר לומר שדמות הפיראט הומצאה מחדש הפעם בדמות הטרוריסט.

זהות הפיראט הייתה מאז ומעולם נתונה לחוסר הסכמה. הוא אויב? הוא חבר? מצד אחד אנחנו מעריצים אותו, עושים עליו סרטים ומתחפשים לכמותו. מצד שני, אנו לא מהססים לשלב כוחות כדי לתפסו. אז האם הפיראט דומה לטרוריסט? כן ולא. הפיראט אינו פועל לשם הגשמת מטרה ציבורית. כך בפסק-דין חשוב בעניין רפובליקת בוליביה, בית משפט אנגלי פסק כי מאפיין מרכזי בפעולתו של הפיראט הינו היעדר פוליטיקה או אידיאולוגיה. הוא אינו אויב של מדינה אחת ספציפית, או האויב 'שלי' או 'שלך' אלא הוא האויב 'שלנו'. הטרוריסט המודרני, לעומת זאת, פועל מתוך אידיאולוגיה או לשם הגשמת מטרות פוליטיות. עם זאת, זהותו של הטרוריסט - כמו של הפיראט - נתונה לחוסר הסכמה. הטרוריסט אינו פושע (לא מפעילים נגדו את הדין הפלילי הרגיל), הוא גם לא לוחם אויב (אינו משתייך לצבא סדיר שקיבל על עצמו את דיני המלחמה), למרות שבאופן פוטנציאלי הוא תמיד אחד מהם. הוא בוודאי שאינו 'חבר'. הוא 'לוחם בלתי חוקי', דמות מעין פיראטית (למרות שיכול גם להיות שלוח של מדינה) הנתונה להפעלת כוח על-ידי מדינות ומושמת לעתים מעבר לחוק במעין "חור שחור משפטי" כמו גואנטנמו. אם פושע או אויב מצוי במלחמה עם מדינה מסוימת, אז הדמות החדשה (או הישנה-חדשה) מצויה במלחמה עם כולם, עם הקהילה הבינלאומית, או לכל הפחות עם המערב. דמות הטרוריסט היא "אויב האנושות החדש".

המלחמה בטרור שונה מאוד מהמלחמה המסורתית בין מדינות. מלחמה בין שתי מדינות מסתיימת, למשל, כשאחת מן השתיים מובסת או באמצעות הפסקת אש. מתי תסתיים המלחמה בטרור? הרי אם וכאשר בן-לאדן ייתפס, יקום טרוריסט אחר אחריו וכך הלאה. ומיהו הטרוריסט? הוא כבר לא נתין אותה מדינת אויב. הוא יכול להיות השכן ממול או הבוס בעבודה. המלחמה בטרור, בניגוד למלחמה בין מדינות, היא נצחית וללא אויב מוגדר. לכן, שובו של 'הפיראטרוריסט' הינו שובה של אי-הבהירות. אבל העולם זקוק ל'פיראטרוריסטים'. כמו ההבחנה המפורסמת של קרל שמידט בין אויב לחבר, קיומם של אויבים נגד האנושות (בין אם הם פיראטים, פושעי מלחמה או כל בעלי זהות מעורפלת אחרת) הינו דרך אחת להבטיח את קיומה של "האנושות" כקטגוריה המסוגלת להשליט צדק בינלאומי או לנהל מלחמה נצחית.