קיץ מדיני וביטחוני חם

יום העצמאות ה-61 צויין מתוך תחושת אופטימיות יתרה, לעומת קודמו ה"עגול". הוא נחוג לאחר נפילת ממשלת קדימה ומסכת כשלונותיה במדיניות, בביטחון, בכלכלה, במנהיגות. הוא נחוג לאחר שתי מלחמות יזומות על ידינו שלא השיגו את התוצאות המקוות, לאחר כשלון ועידת האנטישמים המכונה 'דרבן 2', עם השיפור הכלכלי המסתמן והולך, ומתוך תקווה שמעתה ישראל תעמוד ביתר עוז מול האיומים הנמשכים ומול הלחצים המדיניים שיילכו ויגברו.

את הטון האופטימי נתן דוקא שר הביטחון הישן-חדש, אהוד ברק, בקבלת הפנים שנערכה במוצאי יום העצמאות במשרד הביטחון, כשדיבר בנוסח פסוקו הבלתי נשכח: "שחר של יום חדש". שלא כבעבר, דומה הפעם כי ישנן "קבלות" לאמירה זו. יותר ויותר רמזים שוחררו באחרונה לאוויר על יכולתה הצבאית של ישראל להתגונן כנגד האיום הגרעיני האירני וחידוש הטרור החמאסי.

ואכן, בדבר אחד אין ספק, וזאת יודע טוב מכולנו שר הביטחון: המוחות המופלאים, האלמוניים, של העם היושב בציון אינם שוקטים על שמריהם, מפתחים ומייצרים אמל"ח מתקדם ביותר, מקדמים טכנולוגיות צבאיות שאין כדוגמתן במדינות גדולות ועשירות מאיתנו, מחזקים את כושר עמידתה ושרידותה של המדינה לעת מבחן קיומי כי יבוא.

פה ושם נרמז לאזרחי ישראל ולשליטי העולם על יכולתה הצבאית הגוברת של ישראל, על פיתוח אמצעי הרתעה והתגוננות, וזאת באמצעות כמה דמויות בלתי מוכרות שעומדות מאחורי הפיתוח המתקדם, ויצאו לרגע קט מאלמוניותן.

כזה הוא, למשל, יואב תורג'מן, ראש מינהלת 'חץ' בתעשיה האווירית, ש"נשלף" לפתע ממשרדו הנחבא אל אורות מצלמות הטלוויזיה, כדי לספר לכל על פיתוח התשובה הישראלית לטיל זה או אחר, שמא ישוגר לעברנו. כמוהו ישנם רבים בתוכנו, העושים מלאכתם, מלאכת המוח היהודי, בשקט ובצינעה. תרומתם לביטחוננו בל תשוער.

על יואב תורג'מן ושכמותו אפשר לסמוך, אבל האם גם על המנהיגים – אלה שהחליפו את קודמיהם הכושלים – יהיה אפשר לסמוך בעת המבחן הקרב והולך? האם הם ערוכים אל מול גלי המתקפות האנטישמיות הגואים בעולם ובאו"ם, נגד המדינה היהודית? האם הם רואים בחומרה המתבקשת את האיפה-ואיפה ביחס הסובלני לטרור הרצחני של הפלשתינים לעומת גינוי זכות ההתגוננות שלנו? האם הוכנה מתקפה הסברתית-מעשית-נגדית?

האם הם רואים את ההולך ונרקם לא רק בטהרן המתגרענת, אלא גם ובמיוחד בעזה המתחמשת? האם הם מבינים שהרוגע האביבי הנוכחי זמני הינו? שאירגוני הטרור תחת מסווה הפסקת-האש מקדישים את כל מאמציהם ואמצעיהם לרכש מאסיבי של אמצעי לחימה, טילים ארוכי טווח גדול מזה של קודמיהם, ומתכננים במנהרותיהם את המתקפה הבאה על ישובי דרום-מערב המדינה?

השאלה אפוא איננה יכולתנו לפתח אמצעי-נגד כתשובה הולמת למבקשי נפשנו, לרוקמי מזימות חיסולה של ישראל. על כך אין כל סימני שאלה. המוח היהודי-ישראלי מכין את מיטב התשובות הטכנולוגיות שיינתנו בעת מבחן לאויבי ישראל. יפה שישנה עמימות סביב נושא זה, אך טוב שמפעם לפעם יתראיינו אנשים כיואב תורג'מן, כדי שגם האויב יידע.

השאלה היא שאלת מנהיגותו-במבחן של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאלת האומץ והיכולת לקבל את ההחלטות הנכונות, הקשות, לעתים בלתי פופולריות ובלתי מובנות לזמנן, על-ידי ממשלתו, בצומת דרכים היסטורי וגורלי שאליו דוהר המזה"ת. היידעו ראש הממשלה ושריו להכריע נכון כדי להציל את ישראל הן מידי מבקשי "טובתה" ובראשם נשיא ארה"ב ומזכ"ל האו"ם, והן מידי חורשי המזימות להשמדתה ובראשם אחמדינג'אד ובשאר אסד?

אלו השאלות המנקרות בראש, לאחר שחגיגות העצמאות הן מאיתנו והלאה ונכנסנו לימות הקיץ המתלהט והולך, בשנת העצמאות ה-62 של ישראל.

בל נשלה עצמנו. קיץ חם, ביטחוני ומדיני, מצפה לה לישראל ולהנהגתה. תוצאותיו יורגשו על-ידי כל אחד משבעה מיליון ויותר האזרחים, יהודים כערבים. הן ישפיעו על עתידם. שעל כן עיני כולם, בארץ ובעולם, נשואות אל עבר ההנהגה הנוכחית בירושלים וההחלטות ההיסטוריות, כבדות המשקל, חורצות-הגורל, שעתיד לקבל ראש הממשלה החדש-ישן בנימין נתניהו.

הוא ייכנס להיסטוריה לא בוויתורים שיעשה למען השלום, כפי שרומז עליהם הנשיא פרס, אלא במהלכים שיוביל להבטחת קיומה של ישראל. מי כמו ראש הממשלה נתניהו מבין כי הביטחון, הקיום והזכות לארץ-ישראל קודמים לשלום רעוע, שייחתם מתוך חולשה וכניעה ללחצים, ומסכן את עתידנו. אין מה לקנא בו.