לא כל כך נעים פה בזמן האחרון.
ההולמים לא חדלים לחלום. זה לא טוב.
חולמים על ממשלה שתרכוש באישור הכנסת מיכשור חדיש לפענוח סתרי לב. תחושות של כאב חבוי המבכה את אסון הנכבה תיחשפנה והמשטרה תחקור, ועדים יעידו, וסנגורים יכחישו, וקטגורים ירבו ראיות, ועסקות טיעון מפוקפקות תיסגרנה,ושופטים יפסקו ורשויות בתי הסוהר יחבשו את הסוטים המורשעים בתא אחד עם עברייני קשת הפשעים הססגונית, ומדינת ישראל תינצל מפגיעתם הקשה של חוטאי הנכבה רחמנא ליצלן ותהיה זקופת קומה ונטוית גרון, וגאה בשיבתה המאוחרת אל ימי החינוך מחדש שתמו כבר, לא בכל העולם אבל בנאורות שבארצותיו.
ההולמים חולמים על ימים קרובים בהם יבואו לכאן ללמוד בכנסים בינלאומיים את החוק החדש ואת יישומו. אוטבה תבוא ללמוד מה עושים בקוובק. יש שם נאמני תרבות צרפת הרואים במדינה הפדראלית מדינה שקמה על חורבות דיכוי הלאום הפרנקופוני. פשע! יבואו הקטלונים ויבואו הבסקים מאספניה ויבררו איך זה שמי שאינו שר את התקווה באצטדיון רמת גן יושב, אך מי שאינו שר את ההמנון הספרדי במשחקי ברסלונה בו הוא מנוגן בלא מילים, יוצא חופשי. יבואו הבלגים, הפלמים והוואלונים, וימלאו כריסם בתורת ענישת האזרח השומר בליבו נאמנות למקורות לאומיותו וחושב שאלה אינם פוגעים פגיעה פלילית בלאום הבלגי. תהיינה קבלות פנים. אור לגויים יחגוג בגאון!
ההולמים חולמים על ראיונות ברשתות הטלוויזיה. יכול להיות שהאנגלית שלהם לא תהיה משובחת והצרפתית - לא משהו והגרמנית -לא כדאי לדבר, אבל העילגות תהיה מלווה בתפארת המליצה של שפת הגוף המתהדרת באטימותה, הבזה לכל מי שהקידמה היא הבעיה שלו ולכל צופי החדשות בעולם שרק יוכיחו ברתיעתם מכל המלל-בלל היהיר כי אינם אלא להקות של חפרפרות אנטישמיות ומי הם בכלל שישאלו אותם אם חוק הנכבה הוא ציונות בהתגלמותה או לא.
לא כל כך נעים פה בזמן האחרון.
החולמים ההולמים הולכים לכנסת ומחליטים שם כי ירדן היא פלשתין. מי שחשב שירדן מוסמכת לקבוע מה היא ופלשתינים רשאים לומר מה הם, הוא תבוסתן חסר אחריות הנגוע בווירוס שתי המדינות לשני עמים שאינו מסוגל ללכת עוד על שתי רגליו כי אין לו דם, מכל מקום לא מספיק דם שיזרום עד לרגליים. ההולמים החולמים הרי אינם נגועים בכך. בכל מקום בו דורכת כף רגלם היא מקום שלהם. אם החלטה מעין זו בתמיכה הלוהטת של מיטב ראשי הקהל השליט מסבכת את ישראל עם ירדן- לו יהי! אם היא מתמיהה ומאיימת ליצור לישראל דימוי של מדינה החוזה את אדנותה האולטימטיבית בהקיץ - לו יהי! אם ישאל אדם מה יאמרו שרי העבודה ושס והבית הלאומי והאגודה (מפי סגנים כמובן) ואפילו הליכוד אם מצרים או ירדן או סעודיה או פקיסטן או מרוקו ותוניסיה היו מחליטות כי ישראל היא בבל - מה נשיב לו לאחר שאנחנו את שלנו כבר אמרנו? מי שמך? כנראה. אילו הצטרפה לפסיקה הזאת גם ארצות הברית היה הבית היהודי אומר לבטח כי מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. הבית היהודי אינו נמושתו העלובה של הבית הלבן!
החולמים ההולמים הולכים גם על חוק הנאמנות.
מתחיל להיות צפוף. מחניק. הגידול הטבעי של הצעות חוק הרואות במדינת ישראל מחוז של חוסר ביטחון מתמיד בכוחה המוסרי, באיכויותיה הדמוקרטיות, ביהדותה הנאורה הוא גידול טבעי לא מפחיד. הוא לא טבעי. טבעי היה כי המדינה החזקה ביותר במרחב, המתקדמת ביותר כלכלית ומדעית וטכנולוגית תהיה נינוחה ומחוסנת מהיסטריות של פחד קיומי שאינו יודע מרגוע. טבעי היה כי האינטלקט היהודי, החילוני והתורני, יסמוך על עצמו בלי להיכנס לחפירות עמוקות בהן יש מקום רק ליהודי המאוים ואין לצידו מקום לנוכחות המידות ורוחב הדעת והחזון והתקווה.
הכל מפחיד. העליות מפחידות כי יש בהן זרים. הגרים מפחידים כי שמא לא עמדו אלא במבחן דרוקמן בלבד וחזית עם עולם הובקעה מעצם מילות הנועם המלוות את תהליך ההתערות בעם היהודי. בית המשפט העליון מפחיד כי הוא פוסק בענייני המחויבות של המדינה למעמדו של בן זרם יהודי שאינו מוכר על-ידי האורתודוקסיה. ההתנחלויות מפחידות. הדיבורים על פירוקם מפחידים. ההיאחזויות מעוררות אימה. אכיפת החוק שיאלץ לפנותם מעוררת חלחלה. הדיבור על שלום מפחיד. נסיעה לאובמה היא נסיעה ברכבת הרים מטורפת. מה יאמר? מה ישמע? מה יגלה? מה יסתיר? מה יזקוף, מה יקפל? איך ישרוד כבול ואיך נפיל אותו קרוע?
נעשים פה ברוך השם דברים נפלאים כל כך, אבל הגידול הטבעי של הפוביות הלאומניות מטיל צל נורא על הווייתנו, ולהולמים לא איכפת. הם לא יצליחו. הם חולמים שיצליחו. הם לא יוכלו לסך הכל הנהדר ששמו ישראל, אבל הם עושים את הכל כדי שלא נוכל ליהנות מכך הנאה שלמה. לא נעים. מאוד לא נעים.
