יהודי שנשאל למה הוא קונה עיתון אנטישמי, השיב שכשהוא מדוכדך מחמת הצרות הוא מתנחם אצל שונאי ישראל. אצלם היהודים חזקים, מסובבים את כל העולם מסביב לאצבע שלהם, שולטים – פרדוקס! - גם בקפיטליזם וגם בקומוניזם הבינלאומי. בכל מקום אני קטן, אמר היהודי, שם אני גדול!
אני, כששמעתי את דבר המדינה הפלשתינית יוצא מפיו של נתניהו, מצאתי נוחם ב"מפת מאחזים - אוגוסט 2006" בהוצאת "צוות מעקב התנחלויות" של שלום-עכשיו. המפה הזאת שמורה אצלי במקום בולט, ולעת מצוקה אני בולע אותה כמו כדור נגד כאב ראש. זו יצירה של מיטב המוח היהודי והכסף האירופי, המתעדת מפעל ציוני עממי חשוב - את המאחזים בגבעות. המפה יפהפייה ומושקעת; גוש אמונים אינו מגיע לשלמות כזאת. וכך, עם ישראל חילק את העבודה בינו לבין עצמו: ימין עולה על הגבעות ושמאל דואג לתיעוד: הידעתם? 126 מאחזים! האם שמעתם אי פעם על "עין מבוע", "סנה יעקב","קרחת כפולה", "ייטב מזרח", "בית הנוצרים", 17 "גבעות", 6 "מעלות", 4 "תקועות", 3 "כוכבי יעקב", 3 "עינבים" ואפילו "צומת המשטרה הבריטית"? רק פותח אני את מפת "שלום-עכשיו", ואני מרגיש רוטשילד: עם ישראל חי!
תחושה דומה הציפה אותי כשצפיתי בכתבה מצולמת של הערוץ השני, למרות שלא הייתה מכוונת אלי, כי אם לנשיא ארה"ב, לומר לו: ראה איך היהודים מרמים אותך! "גידול טבעי", עאלק? הנה, שכונות שלמות בונים בשילה, בנחליאל ובכוכב יעקב, ולמי? לצאצאיהם חסרי הדיור? הבט, כמה דירות עומדות ריקות בשבילם בשילה – ממשלת ישראל משקרת לך!
ביודעי שכל דירה הנבנית ביו"ש משולמת במלואה ע"י הקונה, כמו בכל מקום אחר, לא כל כך הסתדר לי הפרדוקס, מי מממן את כל הבנייה הזאת כשאין ביקוש – אבל מה זה חשוב? העיקר, חג לעיניים לראות יהודים בונים בשומרון ובבנימין, בשטח "המדינה הפלשתינית" של בנימין נתניהו!
ועכשיו ברצינות: איך מסתדרת מדינה פלשתינית עם הנוכחות היהודית ביו"ש ובירושלים? לא מסתדרת! "דבר אלי אמת!", ביקש אובמה, ויש להודות שנוסחת "הריבוי הטבעי", נוסף על היותה עלובה, פחדנית ומתחמקת, גם אינה אמיתית. כי מה זה ריבוי טבעי? בן ההתנחלות שמתחתן עם בת הקו הירוק, בן דוד, סבא וסבתא, ידיד משכבר: מי יגדיר מי כשר ומי פסול ומי יפקח בשער, הש.ג.? למה לא נאמר את האמת, לנו ולעולם, שכל ריבוי של יהודים ביהודה, של עם ישראל בארץ ישראל, הוא ריבוי טבעי ואין בעולם טבעי ממנו!
חוזר הויכוח הישן בין הציונות המדינית לציונות המעשית. הרצל לא האמין בעתיד של "מושבת ברון" כמו ראשון לציון, ללא מטרייה מדינית "משפטית-פומבית" בצורת צ'רטר מטעם האומות. ואלו אנשי "העז והדונם" – מראש פינה וזכרון יעקב ועד לדגניה ונהלל - האמינו במציאות המוצקה של היישובים, שמעליה תיפרש בסוף גם חופת הריבונות והמעמד הבינלאומי. תלמידי גורדון ובורוכוב התגוששו עם תלמידי ז'בוטינסקי; הראשונים קידשו את יצירת "העובדות בשטח" והאחרונים את ההכרה המדינית. נתניהו בנאומו החליף צדדים: בן האסכולה הרביזיוניסטית הקריב את הפן הציוני המדיני (מדינה ערבית בחבלי ממלכות יהודה וישראל!) והעדיף על פניו את הפן ה"יישוביסטי", בניסיון נואש להציל את ההתנחלות היהודית.
נותר רק לנחש, האם אכן ההתנחלות היהודית תצליח לרוקן את המנטרה הפלשתינית של נתניהו מתוכנה, או שמא תבלענה "הפרות-רעות-המראה" של הוויתור המדיני את "הפרות השמנות" הרועות בשדות שלום-עכשיו והערוץ השני.
מכל מקום, דבר אחד ברור: הוויתור המילולי של נתניהו לא יחסוך מאיתנו את העימות עם אובמה, מפני שאמריקה נחושה לכונן פלשתין ריבונית ביהודה ושומרון ובירושלים שלא תוכל להשלים עם התנחלות יהודית שם, לא כל שכן עם הרחבתה.
ואשר לנתניהו, ספק אם יימצאו לו כוחות הנפש לריב עם אמריקה על ההתנחלויות, לאחר שכבר התקפל לטובת המדינה הפלשתינית. "הלך החבל אחר הדלי", נאמר. לא ראינו שדלי ילך אחרי החבל...
אלא, שלא הכל תלוי בנתניהו. גם אם ירצה, השאלה היא עדיין אם יוכל - להתגבר על מאות אלפי מתנחלים, שאובמה מגדיר כ"בלתי לגיטימים" היושבים בשטח "כבוש", אך הם מצידם אינם מגלים כל כוונה ללכת משם לשום מקום.
מחדל מדיני מול מעש התיישבותי – מי ינצח?
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
