אנו (לא) גאים להציג חמש תשובות נבחרות למען אותו הורה טרי ונאיבי התוהה כיצד אמור הוא "לדאוג" לסידור לילד בערך כשלושה חודשים בשנה, בעוד הוא מקבל כ-12 ימי חופש. תקראו ותלמדו.
1. "איסרו חג" - בתקופת העליה לרגל לבית המקדש, הוגדר כך יום החול שלמחרת אחד משלושת חגי הרגלים, בו נותרו חלק מהעולים בירושלים. אין זה יום האסור במלאכה ואינו מוגדר כיום קודש אצל אף שבט או כת בישראל. אולם משרד החינוך, הידוע כיחצנ"ה המוחלט של היהדות, דורש אף בהזדמנות זו לקדש ולכבד את זכרי אותם ימים רחוקים, ולקחת ימי חופש למורים, לתלמידים ולהוריהם. הילדים כבר משתגעים, ההורים אובדי עצות והמעסיקים מתעצבנים, אך תראו מה משרד החינוך מוכן לעשות למען אותם עולי הרגל המעוכבים מלפני אלפי שנים?!
2. "המורות צריכות לנקות" - מסתבר שבישראל, ניקיון ביתם של המורים מוגדר כמשימה לאומית שאזרחי המדינה צריכים להתגייס לטובתה. ולכן בשבועיים לפני פסח - כל המשק נאלץ לעמוד דום, כי שולה המורה צריכה להפשיר את הפריזר ונוגה המזכירה צריכה לחבוט בשטיחים. ואילו אתם צריכים לשלם לחלטורה השכונתית: "קייטנה בנושא 'צמחי האביב' רק ב-2500 שקלים לשבוע...." וכי יש לכם ברירה אחרת?
3. "חם ביולי אוגוסט, ואין מזגנים" - סוגיה זו, שנשמעה אפילו לאחרונה על-ידי בכירים בפוליטיקה החינוכית בישראל, מעלה את התהיה האם אותם חברי כנסת יגישו הצעת חוק להארכת החופש הגדול ליוני ואולי אף ספטמבר בשל התחממות כדור הארץ? הרי השנה חודש יוני היה בלתי נסבל... ומה עם ספטמבר? האם בריזה פתאומית פתאום מכסה את הארץ ב-1.9? לאותם בכירים נציע רעיון מהפכני ו"משוגע" - מזגנים!, כמובן שנותר לברר כמה יעלה לממן מזגנים לאותם בתי ספר ספורים שאין בהם, מול העלות של חופש של חודשיים לכל הארץ. אך נראה לי שהתשובה צפויה.
4. בית ספר זה לא בייביסיטר ושהורים לא יסירו מעצמם את אחריותם על ילדיהם - אז זהו, שהורים רבים כן היו רוצים להיות עם ילדיהם, כן היו רוצים לצאת איתם לחופש, לראות אותם כשאינם תחת לחץ היום-יום, לגלות אותם מחדש. אך במציאות הישראלית, כשלרוב השכירים יש ימי חופשה כה מעטים, בוחרים אותם בקפידה ובשאר החודשיים וחצי שנותרו לילדים בחופשה, פשוט מאלתרים, משלמים ומתוסכלים.
5. תנאי שכר, וארגוני מורים חזקים - הנה, הגענו סוף-סוף ל"בשר". פה, לרוב, נמצא בסיס העניין שעל גבו נתלו תילי תילים של תירוצים. ורק בטענה זו, אני מוצאת אמת. ברור הדבר כי משכורתם של המורים אינה גבוהה מספיק ועניין החופשות הוא חלק מתנאי השכר, שבשל כך לעיתים "משתלם" להישאר במקצוע. וברור גם כי עבודתם של המורים היא עבודת קודש, שהרי הם המחנכים של דור העתיד.
אך דווקא למען אותו עתיד, יש לשנות ולעדכן חוקים, לסנכרן במעט בין צורכי האזרחים לטענות ארגוני המורים, ולהבין שאותם חוקים שהיו נסבלים בתקופה שחלק מהאימהות עבדו בחצאי משרות, כלל אינם רלוונטים עוד במציאות המטורפת של היום, שכולם מנסים לשלב, בין הורות ופרנסה. דפוס התנהגותה של מערכת החינוך גורמת דווקא לפיחות במעמד המורים, ויוצרת דמות של ציבור עובדים המנסים לקחת כמה שיותר חופשות, ולעבוד כמה שפחות שעות. ואז, נכנסים אנו שוב ושוב לגלגל של משכורות נמוכות, חופשות מרובות, והרבה הרבה תסכולים. אז כמה זמן נשאר לסוף החופש הגדול?!
