האם ביבי באמת חצה את הרוביקון?

מאז נאום ראש הממשלה בבר-אילן השתררה בקרב כמה מומחים ועיתונאים תחושה שהנה מר נתניהו עבר את הרוביקון: המשפט האלמותי "שתי מדינות לשני העמים" הפך את נתניהו, באחת, ליקיר הממסד "השמאלני", ומאידך-גיסא, לאויב בפוטנציה של ה"מחנה הלאומי". כן, עיתונאים שעד תמול-שלשום ראו בנתניהו לאומן בלתי נלאה, לפתע שינו את עמדתם, אפילו החלו לחפש בנרות הוכחות שהפלשתינים הכשילו את הניסיונות הרבים שנעשו על-ידי ממשלות אחרות . הכל, כאמור, בגלל אותו משפט.

אינני יודע אם מר נתניהו שינה את עמדותיו באמת כי אינני בוחן לב וכליות. ברור שנאום בר-אילן נועד לאוזניים אמריקניות, במיוחד לאלה של הנשיא אובמה. לגבי הפתרון של שתי המדינות, ראוי היה שאלה המתלהבים ממה שמר נתניהו אמר ומתנחמים בכך שגם ראשי ממשלה אחרים נכשלו, ינברו במסמכים אשר בחלקם הצהיבו. לאחר חיפוש לא ממש טורדני, ימצאו דוח של המרכז למחקרים אסטרטגיים ע"ש יפה (כיום המכון למחקרי ביטחון הלאומי) בו מדובר מפורשות על החלופות השונות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני. למרות 20 השנים שעברו, עדיין יש מתפלאים ומופתעים.

הפרדוקס האסטרטגי הוא שמדינה פלשתינית, זהו הפתרון הטוב ביותר אולי, אך יחד עם זאת, הסיכוי להשגתו קלוש למדי. התנאים שמר נתניהו העלה כתנאי להסכמה ישראלית להקמת מדינה פלשתינית, אינם חדשים כלל ועיקר. בדוח המוזכר לעיל, ישנה התייחסות מפורטת לכך: "ערבויות הביטחון לישראל יכללו פירוז השטחים, תיקוני גבולות 1967 ונוכחות מוגבלת של כוחות צה"ל ביהודה ושומרון לצרכי התרעה, הגנה אווירית ובלימה ראשונית של פלישה צבאית ערבית לגדה המערבית". מבלי לנסות להיכנס לנבכי הנפש של מר נתניהו, סביר להניח שלכך הוא כיוון כאשר דיבר על מדינה מפורזת, עם כל המשתמע מכך. האם לדידם של המומחים השונים או אלה המכונים ערביסטים, יש בקרב הפלשתינים מי שיסכים לתנאים אלה? התשובה ברורה. כל המהלכים שנעשו מאז אוסלו ועד היום לא הצליחו להוביל להסכמה פלשתינית. לא תהיה זו אמירה נבובה אם ייאמר שגם כיום אין מי שירים הצעה כזו.

הדוח מתייחס גם ל"זכות השיבה". זו הנקודה שבה ניתן לראות את המפגש הבלתי נעים בין הערכות לבין המציאות. הדוח מניח שישראל והפלשתינים יגיעו להסדר לגבי מרבית הפליטים שעיקרו יישובם במדינות ערב שתסכמנה לכך. כל מי שיש לו מושג על מה שקורה באמת בקרב הפלשתינים יודע אל נקלה שהם דוחים הצעה זו על הסף. גלריה שלמה של מומחים ערבים, חלקם אפילו בעל מעמד אקדמי בישראל ובעולם, למשל ד"ר באחת, מנהל המרכז ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת אינדיאנה ופרופ' אסעד ע'אנם מאוניברסיטת חיפה טוענים בריש גלי שזו הזיה ותו לא. 75% מכלל תושבי עזה הם מה שמכונה פליטים, וצאצאיהם ולעולם לא יוותרו על רצונם לחזור למקומותיהם בתוך "ישראל שבקו הירוק". לאבו מאזן לא תהיה כל אפשרות להגיע להסדר עם ישראל ללא מימוש "זכות השיבה". חמאס הוא התקווה שלהם וזו הטעות האיומה של הפלשתינים אשר תקבור לשנים רבות כל הסדר אפשרי.

גם החברה הישראלית איננה יוצאת "פטורה" מן הדוח. מחבריו טוענים שהפתרון של מדינה פלשתינית עלול לעורר ויכוח קשה ביותר בתוך החברה, אפילו אלים למדי. האם אנו מודעים לכך? מראות ההינתקות מוכרים לכולם. גם פוליטית, אין מי שיוכל לבצע זאת וכל מילה מיותרת.

מי שרוצה למצוא חדש בדברי ראש הממשלה נתניהו או לאושש את מדיניותו באמצעות דוגמאות מן העבר הקרוב, ראוי שירחיק יותר אחורה, שם קבורים עמוק, לצערנו, שורשי הסכסוך הבלתי נגמר.

הפתרון הטוב ביותר, כאמור, הוא של שתי מדינות החיות בשלום זו לצד זו. לדאבון הלב, אף על-פי שכולם מודעים לכך, פתרון זה בלתי ניתן להשגה בעתיד הנראה לעין.