לבי נכמר מרחמים על הוריו של החייל החטוף גלעד שליט אשר מזה שלוש שנים עושים לילות כימים כדי שיקירם השבוי אי-שם במעמקי כלא החמאס האפל ייצא לחופשי וישוב אל החיק החם, האוהב והבטוח של משפחתו. אבל, למרבה הצער, לא מידת הרחמים היא המנחה את כנופיות החמאס בכל הפרשה האומללה הזו, אלא מידת הציניות, מידת ההתעללות הנפשית, ואולי גם המידה הנבזית והמגונה שכל מטרתה לעשות צחוק ממדינת ישראל, למרוט עוד ועוד את העצבים הלאומיים, לפרוט על נימי הנפש העמוקים ביותר של העם שמסורתו מתבססת על החובה להתיר אסורים, לפדות את הנפש הכלואה. ואת כל אלה עושה השלטון המתעלל של החמאס במטרה אחת: להראות לכל באי העולם כי ישראל, השולחת את בניה שלא בטובתם אלא שדה המערכה, אינה מסוגלת לדאוג להם בעת צרה ומצוקה ובעצם היא נוטשת אותם לגורלם המר.

אינני מכיר את פרטי המו"מ לשחרורו של שליט, אך מתוך מעקב אחר דיווחי התקשורת ניתן להסיק כי אין גבול לתביעות החדשות לבקרים של החמאס. נראה לי כי ככל שאנו מוכנים לשלם יותר, לוותר יותר, לשחרר עוד אסירים עם "דם על הידיים" - כך הם רוצים עוד. עוד ועוד. עד לבלי די. הם מזהים את חולשתנו ומנצלים אותה. וככל שאנו מציינים יום יום באמצעי התקשורת השונים כי כך-וכך ימים שבוי גלעד שליט בכלא הנורא, כך הם מבינים יותר ויותר כי כושר עמידתנו נחלש והולך. וכי אולי קרוב היום שבו נהיה מוכנים לשלם כל מחיר, כדי שפרשת גלעד שליט תיעלם מן הכותרות, תפסיק למרוט את עצבינו החשופים ולבשר לנו השכם והערב את ביזיון הכישלון.

מדיניות חדשה בפרשה

מתוך כל הדברים האלה נראה לי, עם כל הצער שבדבר, עם כל שברון הלב, כי על ישראל לנקוט במדיניות שונה לחלוטין בפרשת שליט. מדיניות שאין כיום מנהיג ישראלי שיהיה מוכן לנקוט בה מאימת "מה שיגידו". והמדיניות הזו צריכה לומר כך:

המו"מ על שחרורו של גלעד שליט הגיע אל קיצו. ברור לישראל כי משמעות הדבר עלולה להיות שגלעד עלול להינמק בכלא עד אחרית ימיו. אבל לחמאס צריך להיות ברור באותה מידה כי גזירה שווה תיגזר על כל האסירים הערביים הכלואים בבתי הסוהר הישראלים. גם הם לעולם לא יראו אור יום. גם הם לא יזכו לעולם לביקורי משפחות. גם הם לעולם לא יזכו לצאת לחופשי. רק כאשר ישוחרר גלעד שליט - תהיה ישראל מוכנה לשחרר רוצחים ופושעים שהחמאס כל כך משתוקק להוציא אל החופש.

בצד ההודעה הזו צריכה ישראל להתחיל בלוחמה פסיכולוגית שמטרתה לערער את עצבי היריב החמאסי. במסגרת המלחמה הזו יוצג כל יום בטלוויזיה הישראלית, אחד הכלואים הערבים, שיסביר לבני עמו עד כמה הוא משתוקק לצאת לחופשי ובה בעת יוסבר לקהל הצופים, ללא כחל ושרק, כי המשאלה הזו היא רק חלום, רק משאלת לב, רק תקוות כזב שלעולם לא תתממש. ובצד המראות האלה ירואיינו בני המשפחה של הכלואים, ילדיהם, נשותיהם והוריהם, הזועקים עד לב השמיים: "אנא שחררו את יקירינו הכלואים". והזעקה הזו תלך ותגדל עד שתצא נשמת מנהיגי החמאס. עד שיוצגו בכל העולם במלוא קלונם על כך שאינם מוכנים לשחרר חייל ישראלי אחד תמורת מאות מבני עמם הזועקים אל החופש.

מחיר כבד לאויבינו

במקביל למלחמה הפסיכולוגית המתמשכת הזו יש גם לנהוג בשיטה הידועה בתואר "בתחבולות תעשה לך מלחמה". נכון כי גלעד שליט שבוי בכלא שמיקומו המדויק כנראה אינו ידוע. אבל סביר להניח כי מי שצריך לדעת - יודע היכן חיים ופועלים מנהיגי החמאס. את המנהיגים האלה יש ללכוד. החל באיסמעיל הנייה וכלה באחרון שריו ובכירי שלטונו. ללכוד ולא להודות בלכידה. פשוט להעלים אותם מעל פני האדמה. ואז, כאשר הם ישכנו לבטח מאחורי סורג ובריח, מבלי שיזכו לראות אור יום, להתחיל במסע הדלפות לתקשורת, הישראלית והבינלאומית, כי הם מוחזקים בידי ישראל. להדליף אך לעולם לא להודות. לעולם אפילו לא לרמוז בעקיפין כי ישראל יודעת היכן הם. רק להדליף בעקיפין. וכך, שנה, שנתיים, שלוש או יותר. ככל שיידרש. ואפילו יהיה זה לנצח נצחים.

על האמת יש להודות. ייתכן כי התולדה של מדיניות כזו תהיה שבגבור יצר הנקם של רוצחי החמאס הם יוציאו להורג את גלעד שליט. נכון כי אפשר גם שהם ינסו לחטוף חיילים נוספים כדי לייצר קלפי מיקוח חדשים. ייתכן כי זה יהיה המחיר הכבד שניאלץ לשלם. אבל אז יידעו כל אויבינו כי אנחנו לא הפראיירים של המזרח התיכון. וכי כל מה שיעשו לנו - נשיב להם פי שבעים ושבע.

במזרח התיכון האלים הזה, הפנאטי הזה, השונא אותנו ומבקש להכחידנו מעל פני האדמה, אסור לנו להיות הצדיקים היחידים במגרש המשחקים. כל מי שמבקש להאביד את נפשנו חייב לדעת כי למילוי משאלת הלב הזדונית הזו יש מחיר והוא עלול להיות כבד. אולי אפילו כבד מנשוא.