כתב האישום שהוגש לאחרונה נגד ראש הממשלה לשעבר
אהוד אולמרט ונגד מזכירתו
שולה זקן, מכיל אישום נגד שולה זקן, שלפיו היא ביצעה עבירה פלילית של האזנות סתר לשיחות הטלפון של אולמרט, ואף הפעילה את פקידותיה לבצע האזנות סתר לחלק מהשיחות האמורות.
סעיף האישום הזה מעורר סוגייה מעניינת, ובמה דברים אמורים:
חוק איסור האזנת קובע כי האזנת סתר היא: "האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה".
עינינו הרואות: החוק אינו דורש הסכמה מראש דווקא.
הדין מכיר בפעולות שונות, שבהן יש והסכמה למפרע (כלומר: בדיעבד) עשויה להכשיר את המעשה.
ויתרה מכך: חוק איסור האזנת סתר עצמו מכיר במצבים מיוחדים, שבהם הרשויות מוסמכות לבצע האזנות סתר ללא אישור מראש, ולקבל אישור בדיעבד להאזנות שבוצעו.
השאלה, איפוא, היא כיצד מתייחס הדין לאפשרות שבה אולמרט יודיע שהוא מאשר ונותן הסכמתו - אכן, המאוחרת - לכל האזנות הסתר ששולה זקן ופקידותיה ביצעו לשיחותיו.
מי שקצת מכיר את התנהלותו של אולמרט יודע אל נכון, שהוא לא יהסס לתת את הסכמתו המאוחרת, ולו מתוך רצונו לעודד את שולה זקן לשמור על מוצא פיה בפריטי אישום אחרים הנוגעים גם לאולמרט עצמו.
זאת ועוד: על-פי כתב האישום, שולה זקן הפעילה, כאמור, את פקידותיה שתאזנה לחלק משיחותיו של אולמרט, והפקידות אף נדרשו במקרים מסויימים להעלות על הכתב את תמצית השיחות ולמסרן לידיה של זקן. עובדה זו מצביעה, לכאורה, על כך ששולה זקן ביצעה את האזנות הסתר ללא כוונות זדון. במילים אחרות, אילו הייתה לשולה זקן כוונת זדון בביצוע האזנות הסתר - סביר להניח שהיא הייתה נזהרת שלא לשתף את פקידותיה ולא להסתייע בהן לביצוע ההאזנות.
אל מול אלה עומדת כמובן העובדה ששולה זקן לא ביקשה - גם לא בדיעבד - את הסכמתו של אולמרט להאזנות הסתר.
נוסף על כך, הסכמתו המאוחרת של אולמרט - אם תינתן - עשויה להיתקל בספקנותו של בית המשפט, שיקבע שהסכמה מאוחרת מעין זו - לאו הסכמה היא בנסיבות העניין.
כיצד, איפוא, יחליט בית המשפט למקרה שאולמרט ייתן הסכמתו המאוחרת להאזנות הסתר? סביר להניח ששולה זקן תורשע למרות הכל.
