המערכה על הדימוי

אבל לא כולם הם בירנבוים. יש מוסיקאים צעירים ששמם עדיין לא יצא לפניהם במידה מספקת, אבל הם מבטיחים וגם עושים טוב לשמה של ישראל. נועם וזאנה היא כזאת. במפגש הראשון עם נועם וזאנה, היא נראית לך כעומדת לפני גיוס, כלומר בת 18 לערך. היא לא גבוהה, היא מלאה, אך במידה, וגם שטף הדיבור שלה הוא כגימנזיסטית מן השורה. מהיר. נועם וזאנה, כיום בת 26, נולדה בבאר שבע וכבר מגיל צעיר היא נמשכה למוזיקה, תחילה ווקאלית ואחר כך אינסטרומנטלית, בפסנתר, נגינה שהיא התמסרה לה בכל רגע פנוי. אולם כנערה שאפתנית היא לא הסתפקה בחלק הווקאלי ובפריטה על פסנתר. היא רצתה גם לנשוף, ולמדה במקביל נגינה בכלי נשיפה לא מבין הקטנים, טרומבון.

בצבא שירתה בתזמורת צה"ל, ועוד לפני שחרורה נגנה בטרומבון בתזמורת הסינפונייטה של באר שבע. טבעי היה שבהזדמנות הראשונה היא תצטרף למסגרת מוסיקלית דיסציפלינארית והיא נתקבלה ללימודים באקדמיה למוזיקה בירושלים, שבה היא עשתה היכרות עם מוזיקה קלאסית. כישרון של בחורה צעירה מתגלה מהר מאוד, בייחוד כאשר הסטודנטית בוחרת בלא פחות מאשר תריסר יחידות מוזיקה, ובכלל זה פסנתר, טרומבון, ניצוח, פיתוח קול ועוד. ועוד ממשאלות לבה: הלחנה.

בשיחה איתי בתל אביב היא סיפרה לי איך צמחו לה "כנפיים". "המפנה בקריירה המוסיקלית היה כאשר בשנת 2006 הייתה לי הופעה באולם ימק"א בירושלים. היה שם מנצח הולנדי שהזמין אותי לבוא להולנד ואני קפצתי על ההזמנה. מדובר בתזמורת ה'קונצרטרחבאו', אחת התזמורות הקלאסיות המוערכות בעולם. ארזתי מזוודה ועוד איזה תרמיל וטסתי להולנד. קיבלו אותי מיד לתזמורת חדשה, למרות שלא ידעתי את השפה. מבחינתי זה היה אתגר גדול בעולם המוסיקלי במערב."

כעת היא מחלקת זמנה בין אמסטרדם לבין מינסטר בגרמניה (חובבי גבינה מכירים את הגבינה בעלת הריח החריף "מינסטר"). אלה הבסיסים שלה, אך היא יוצאת לקונצרטים בעולם, בין היתר באולם קרנגי היוקרתי בניו-יורק, בהודו, בתאילנד וכמובן ברחבי אירופה, "בקונצרטים שלי או של הלהקה. אני מנגנת בעיקר פופ וג'ז. אני מבליטה את הישראליות שלי, ואני מתקבלת לא רק בהבנה אלא בחום. בשפת המוזיקה כולם מוכנים לדבר.

"ההרכב המוסיקלי שלי מאוד מעורב: שלושה פלשתינים, הולנדית-אירנית, ישראלית (אני), ואני אף עובדת במסגרת אחרת גם עם מוזיקאים הודים. בהולנד יש לי קהל של שלושת אלפים, כאן 20-30. רוב הדברים שאני מנגנת הם הלחנה שלי, אבל יש ואני מעבדת קלאסיקה כמו שוברט והקהל אוהב את זה. אני מנגנת פה ושם גם קטעים של מלחינים יהודים, עכשוויים וקלאסיים. בשלב מסוים לאחר שיצאתי ב - 2006 חזרתי ורצית לעסוק במוזיקה אבל קשה היה לי. פשוט העיקה עלי האווירה של ענייני ביטחון. אנשים נתונים בזה אין להם זמן למוזיקה. גם עכשיו, בהופעות שלי בארץ בקיץ 2009 אני מרגישה שוני בהשוואה לקיץ שעבר. לפני 'עופרת יצוקה'" הישראלים היו יותר סובלניים לגבי להקה שיש בה פלשתיניות. הפעם פחות. אינני יודעת אם זה בדיוק ככה, זאת הרגשה שלי. ואני מבינה זאת. המבצע לא בא סתם ככה. לפני עזה היו שנים של הפגזות של שדרות וערים בנגב. ואני מזדהה עם התושבים "

נועם שהתה בארץ בחודשים יולי-אוגוסט 2009 עם הרכב יהודי-ערבי בשם" ווסט איסט בסט". לאחר שהופיעה על בימת ה"קונצרטחבאו" בהולנד, הוזמנה להופיע בקרנגי הול ניו-יורק, על הבמה המרכזית בפסטיבל הג'אז בהאג עם ג'ון קלייטון ובפסטיבל הג'אז בים הצפוני על אותה במה עם קטי מלואה, הקליטה עם הטובים מבין מפיקי בוליווד והלחינה בעבור מוזיאון ואן גוך.

"האמת היא שהיו לי לבטים דווקא להתחיל בחוץ. עשיתי הרבה דברים בארץ, אלא שקשה היה לי כאן ולו בגלל העבודה שקשה להיות בבוקר מלצרית ובערב להופיע או לעשות מוזיקה. עכשיו אני לא צריכה להיות מלצרית. אני מרוויחה כסף ועושה מוזיקה." יחד עם זאת בישראל היא משתפת פעולה עם מוסיקאים כמו אביתר בנאי, ירמי קפלן, רונית שחר, הקמתה של "תזמורת המהפכה" ועוד. על הבמה, נועם מגנת טרומבון ביד אחת בעוד שידה השניה גולשת על הפסנתר ומשלבת אלמנטים מתחומי הפופ, הג'אז והאופרה. ההופעה, כשמה כן היא- One woman show היא הופעה נפלאה. נועם נמצאת עתה בסיבוב הופעות עולמי השנה, לקידום אלבומה החדש "Daily Sketch" העתיד לצאת בסתיו. לצפייה בהופעה חיה של נועם: השיר Personality.


חוויה מיוחדת במינה

נועם וזאנה הצעירה אינה אלמונית בארץ, ונכתב הרבה עליה ועל כישוריה הרבים, שאני הבאתי רק קומץ מהם. הבאתי אותה כמשל במסגרת ההתייחסות של דימוי ישראלי בחוץ, אבל לא רק. חרף הקריירה המהירה בחוץ, היא קשורה בארץ ועושה הכל כדי לבוא לכאן לעתים קרובות. למרות החום של יולי אוגוסט היא באה לכאן להופיע בפני קהלים קטנים מאוד, כאשר מחיר הכרטיסים בקושי מכסה את הקליפים שהיא עושה כאן. אנו היינו במופע שלה ערב צאתה חזרה להולנד על גג של אחת הדירות ביפו. המקום אומנם מצוי במרכזה של יפו ליד שדרת ירושלים, אך הסביבה שבה רחובות עם שמות נוצצים כמו מיכלאנג'לו, דנטה, למרטין, היא די מוזנחת, מעורבת יהודית ערבית.

הקונצרט אמור היה להתחיל בשעה שמונה וחצי והוא התחיל בעשר. ישראלי מאוד. וגם אז, כאשר באנו נועם עסקה באיזו עבודה שחורה כשידיה עם קצף, ואנו טיפסנו בסולם על גג, ושם עדיין היה בלגן, כאילו באנו לידידים באורח בלתי צפוי ורק ברגעים אלה מסדרים את הבית. המארח היה במאי הקליפ של שירה Personality שהיה חצי ערום והדביק על הנורה הצהובה נייר פרגמנט. כל אחד שילם 30 שקלים שלהערכתי בקושי כיסו את הכיבוד לרבות בקבוקי בירה, משקאות קלים ומלוחים, וספק אם נשאר כסף ל"קליפ". אבל זה הוסיף קצת צבע לאווירה. ואז אחרי שהתיישבנו, על כסאות חורקים, כריות על הרצפה וכורסה שראתה ימים יפים יותר, עם יפו ובת-ים ברקע ולמעלה חצי ירח וכוכבים, ניגשה נועם לאיקוולייזר שלה, הרכיבה את הטרומבון ובקעו קולות צלולים ונפלאים בשירה ובנגינה מעל הגג ברחוב למרטין פינת רחוב עזה. חג לאוזן ולעין.

בלילה היא טסה לאמסטרדם, נחתה בשעה עשר, בשעה שתיים עשרה הייתה לה חזרה עם מקהלה, בערב היה לה קונצרט ואחריו ריאיון לרדיו. נועם וזאנה, הצעירה בגיל ובניסיון, היא "מותג" ישראלי ע"פ כל אמות המידה. אמנים מסוגה, בייחוד כאשר הם צעירים ובעיקר כאשר השליחות היא שפה בינלאומית כמו מוזיקה ואם ניתן לשתף בהרכב פלשתינים - מאזנת לפחות במשהו את הדימוי שלנו בחו"ל, אשר חלקו תוצרת בית קלוקלת או שלומיאלית וחלקו מעוות על-ידי התקשורת בחוץ.

די היה לקרוא את הריאיון ב'דה מרקר' (26.8.2009) עם איל התקשורת והתעופה הבריטי ריצ'רד ברנסון, שביקר בארץ וליווה את "פורום זקני השבט" העולמיים וג'ף סקול ממייסדי e-bay. שניהם מדגישים שבשל בעיות פוליטיות ישראל איבדה את תדמיתה החיובית. אולם ישנם תחומים כמו מדע, טכנולוגיה, אמנות, תרבות, קולנוע, מוזיקה וכיו"ב שעשויים לתקן לא במעט את הדימוי הזה. נועם הצעירה היא לא בירנבאום ולא הכנר המהולל והמנצח יצחק צוקרמן, אבל תוך שלוש שנים היא עשתה שַם לא רק לעצמה אלא גם לארץ שבה נולדה - ישראל, ואליה היא באה תכופות לקהלים קטנים במרתפים או על גג.

לסיכום: הדימוי המדיני הבינלאומי של ישראל גם בתקופות השפל שלו, מתאזן כאשר שמַנו יוצא לפנינו כמדינה שמציעה לעולם תרבות, ספרות, אמנות ומוזיקה. ייצוא ישראלי סמוי וחשוב - דימוי חיובי.