כן, זו אני שהופיעה בתוכנית "אימא מחליפה". שהיתי חמישה ימים בביתו של הזמר אלי לוזון. אל התוכנית הגעתי בעקבות מודעה שנתלתה לפני כשנה וחצי בקיבוץ תובל, שבו אני מתגוררת, ובה נכתב שמחפשים משפחות לתוכנית. היה צריך לשכנע אותי שזה מה שאני רוצה לעשות, אבל כשבסוף החלטנו - כמשפחה - ללכת על זה, אמרנו לעצמנו "אם כבר אז כבר" - לפחות ניעזר בתוכנית לקידום נושאים שחשובים לנו.
בשגרה אני שייכת לקבוצה שהקימה את דוגרינט, עיתון רשת קהילתי בעברית ובערבית (שהתחיל השבוע בשיתוף פעולה עם "על צד שמאל"), שאחת ממטרותיו היא לתת ביטוי לקולות השונים בגליל, ולקדם עשייה חברתית באזור. סיבה נוספת להקמת האתר הייתה תחושה שהגליל נתפס כחד-ממדי, ורצון לשנות את דימויו. בזמן הצילומים ל"אמא מחליפה" דוגרינט עוד היה בחיתוליו, אבל נעשתה כבר עבודה. התוכנית, כך חשבתי, תיתן זריקת עידוד משמעותית לפעילות.
לצד התקווה לתת במה לעשייה החברתית שלי, בעיקר בנושאי יחסי יהודים-ערבים וזכויות ושוויון נשים, קיווינו גם לחשוף את בית הספר היהודי-ערבי "גליל" שבו לומד אחד מבניי, לקדם את הניווט התחרותי שדוידי בעלי וערן בני משקיעים בו את מיטב זמנם, ולפרגן לקהילת תובל, ביתי, ואולי להביא בכך עוד אנשים להצטרף אליה.
כדי לקדם את הנושאים האלה, הפגשנו את סיגל, אשתו של אלי לוזון, עם כאמלה, בעלת קייטרינג מסחנין, ועם נדא, אלמנה דרוזית ממע'אר, שעושה המון למען קהילתה. במקביל נערכה בביתנו ישיבה מצולמת של עמותת "סיכוי במשגב", שמקדמת עשייה בין יהודים וערבים. סיגל גם השתתפה בתחרות ניווט בספארי, ובטקס שבו קיבל ערן פרס הצטיינות על הישגיו בניווט התחרותי.
אבל מה שהוצג לבסוף בתוכנית "אמא מחליפה", בעלת הרייטינג הגבוה ביותר באותו יום (20%), היה מפגש ביישוב האקולוגי כליל עם שמאלנית אינדיאנית... מפגש כזה אומנם התקיים, אבל הוא ממש לא מייצג את אורח החיים של משפחתי, ועוד פחות מכך את הגליל.
את הלקחים האישיים שלי מהשתתפותי בתוכנית אני אוספת לאט-לאט, מבינה מה זה להיות חלק ממשהו הרבה יותר גדול ולא מובן לי, שנקרא התקשורת. לצערי, נראה לי שבהשתתפותי בתוכנית עזרתי דווקא לקבע את הסטריאוטיפים על הגליל, במקום להרחיב את היריעה. נראה לי חשוב לשתף בלקחים האישיים האלה גם את קובעי המדיניות בתקשורת. אנא מכם, ראו והראו את המורכבות של הגליל גם לצופים בבית, ואל תתעלמו ממחצית תושביו - הערבים, אפילו במחיר הרייטינג.
