די לפסטיבל רבין

השנה היא השנה ה-14 במספר להירצחו של ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה יצחק רבין ז"ל. כבכל שנה נערכים מספר אירועים נכבדים לאזכור שמו. אירוע השיא "נחוג" בפסטיבל המוני בכיכר המרכזית של עיריית תל אביב. פסטיבל שחוק, נטול דמיון ובמידה רבה אף פתטי.

שעות רבות לפני קיום העצרת נחסמים כל הכבישים סביב לעירייה, כוחות רבים של משטרה ואבטחה מגויסים להבטיח את האירוע, שירותי מגן דוד אדום עומדים הכן למצב של מעשה טרור המוני, וכל זה לכבוד ההתכנסות הציבורית החגיגית של העם בישראל, שישמע בפעם המי יודע כמה נאומים מפי אותם דוברים שנאמו בשנים קודמות, והשמיעו באוזנינו שוב ושוב אותן סיסמאות וקלישאות שחוקות על שלום. לעיטור הערב יופיעו במתכונת דומה אותם האמנים שישחזרו לאוזנינו את השירים סוחטי הדמעות והנוסטלגיה על היות פעם מדינה בעלת ערכים אנושיים נעלים, והאייקון המובהק בה, יפה הבלורית, צנוע ועניו בהליכותיו (רק אשתו תאבת דולרים).

שנים רבות השתתפתי גם אני ככל אדם המכבד ראש ממשלתו שנרצח בשל הדה-לגיטימיזציה של דעותיו למען השלום, בפסטיבל השלום, בכיתי והדלקתי נר, ושרתי במלוא ריאותיי את "שיר השלום". אולם השנה הרגשתי: די. שרנו מספיק פעמים את שיר "הרעות", ואין רעות, כי אם ניכור וציניות בחלקים נכבדים של העם ואף בין מנהיגיו. איש-איש לעצמו, לביתו, לכיסו. גם השלום מתעתע בנו אתמול ועכשיו. אפילו שיחות על שלום מתקשות למצוא דוברים, משכנעים, מבצעים. אלימות וכוחניות השתלטו על השיח הציבורי, החברתי, הפוליטי, התרבותי והאישי.

הנהנתנות וההדוניזם משתלטים על חכמים וטובים (וגם סתם מושחתים), ובעיקר על-חשבון משלמי המיסים, הדלים וחסרי האמצעים לקום ולזעוק. נדמה כי גם האינטלקטואלים שנקעה נפשם מהמצב שותקים, כמאמר הפסוק - והמשכיל בעת ההיא ידום. מקסימום הוא מוכן להשמיע רעיונותיו על שלום, אחווה ושוויון באיזה טקס סלבריטאי לרגל קבלת פרס או מלגה נכבדה עבורו.

לעומת הפסטיבל ההמוני הנערך בכל שנה, חשוב להזכיר את חוק יום הזיכרון ליצחק רבין שנחקק בשנת 1997 הקובע את יום הירצחו של ראש הממשלה כיום זיכרון ממלכתי המצוין במוסדות המדינה במחנות צה"ל ובבתי-הספר. וכן את פעילות ההנצחה המתקיימות במרכז רבין לאורך כל השנה.

הדלקת "נר יצחק" התקיימה השנה בטקס ממלכתי בבית-הנשיא ב-28 באוקטובר, במעמד נשיא המדינה ובהשתתפות שרים, חברי כנסת, חיילים, תלמידים ומוקירי זכרו.

טקס האזכרה הממלכתי ללאה וליצחק רבין ז"ל התקיים ב-29 לאוקטובר בהר הרצל בירושלים, במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה, יושב-ראש הכנסת, נשיאת בית המשפט העליון, שרים, חברי כנסת ואישי ציבור.

ישיבת זיכרון מיוחדת של הכנסת נערכה במשכן הכנסת בירושלים ב-29 לאוקטובר. כמו-כן, נערכו אירועים נוספים, כמו תפילת האזכרה השנתית בבית-הכנסת ע"ש יצחק רבין ברחובות.

ב-4.11 ייערך מירוץ השלום ע"ש יצחק רבין. כ-400 רצים ישתתפו במירוץ. זאת השנה התשיעית לקיומו על-ידי סמינר הקיבוצים בשיתוף עם מרכז רבין לשלום. כמו-כן, הנוער העובד והלומד יקיים ב-17 מוקדים ברחבי הארץ "אוהלי זיכרון" תחת הכותרת "זכור". בהם תוצג תערוכה המתארת את תקופת ההסתה שקדמה לרצח רבין.

ב-4.11 יקוימו משמרות זיכרון תחת השם: "משואות ליצחק" ב-87 מוקדים ברחבי הארץ תחת הכותרת: "לא נשכח ולא נסלח".

רבין זכה להוקרה ולהנצחה יותר מכל מנהיג ישראלי, נדמה לי שלו היו שואלים את דעתו, היה מוותר על חלק מהאירועים המכובדים, כל שכן על ההתקהלות המיותרת שנה אחר שנה בכיכר עיריית תל אביב.