טחנות הצדק טוחנות לאט

בימים אלה מתקיים דיון ציבורי, יותר לגופם של אנשים מאשר לגופו של עניין, בקשר להנצחת קיומו של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה במתכונתו הנוכחית או לפיצול בין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לבין תפקיד התובע הראשי, באופן שפרקליט המדינה יקבל את מלוא הסמכויות של תובע פלילי ראשי. יש להניח ששני הצדדים בדיון רוצים בחיזוק שלטון החוק, ולא כפי שצד אחד טוען - בגיבוי עדר התקשורת - ש"בני האור" החפצים בשלטון החוק מצויים רק בצידו, ואילו הצד השני כולל כביכול את "בני החושך" המתנגדים לכך. התנשאות זו מורידה את רמת הדיון ואף מחבלת בו.

אחד הפגמים העיקריים במערכת אכיפת החוק הוא איטיותה הרבה, בנוסף על חדירתה המוגזמת לתחומי פעילותן של הרשות המבצעת ושל הרשות המחוקקת. עיוות זה של הבלמים והאיזונים בין שלוש הרשויות הביא לעודף כוח של הרשות השופטת, ובגלל שאין היא נקייה מהטיה פוליטית, בלשון המעטה - גם לשחיקת האמון של הציבור בה.

ב-12.7.09 פורסם כאן מאמר של הח"מ תחת הכותרת "ברק, צא ולמד לשון הרע מהו" שעסק בדברים שנשא אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, ב-25.6.09. קטעים מתוך הדברים שאמר באותו מעמד יש בהם לכאורה עבירה על חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, ובמיוחד האמירה שלפיה היהודים רוצים לזרוק את הערבים לים. למעשה הוא נתן הגדרה חדשה ל"מיהו יהודי": מי שרוצה לזרוק את הערבים לים. וברק הוא כידוע אדם נאור! לעומת זאת, בשיח הציבורי השולט בישראל, מי שאומר שהערבים רוצים לזרוק את היהודים לים הוא אדם חשוך... ראוי לבחון את ההכללה המסוכנת של ברק על-פי חוק זה. הח"מ הוא יהודי ואינו רוצה לזרוק את הערבים לים, וגם לא לגרש יהודים או ערבים מבתיהם בארץ ישראל. כמוהו רוב רובם של היהודים, למעט שוליים צרים מאד בימין הקיצוני ושכבות רחבות מאד בשמאל הקיצוני הדוגל בגירוש יהודים.

מכיוון שסעיף 4 של החוק הנ"ל קובע שלשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור כלשהו שאינם תאגיד, דינה כדין לשון הרע על תאגיד, אלא שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה, ולא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף זה אלא על-ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו - פניתי ב-14.7.09 ליועץ המשפטי לממשלה. ביקשתי ממנו, כאזרח מדינת ישראל וכמי שנמנה על הציבור שנפגע וניזוק מן האמירה, שיפעיל את סמכותו לפי סעיף זה ויגיש כתב אישום בהתאם. לחילופין ביקשתי את הסכמתו להכנת כתב האישום על-ידי עורך-דין פרטי.

פנייתי ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, נעשתה כאמור ב-14.7.09. נעניתי כבר ב-16.7.09. נאמר לי שפנייתי הועברה לטיפולו של עו"ד שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים). יש לציין ששמו של עו"ד שי ניצן הוזכר בין המועמדים לרשת את מזוז. מאז חלפו ארבעה חודשים בדיוק, זמן שהוא מעל ומעבר לדרוש לטיפולם של שלטונות אכיפת החוק בפנייתו של אזרח שומר חוק. תזכורות נשלחו בתאריכים 28.7.09, 8.9.09, 11.10.09, 20.10.09, 4.11.09. אף אחת מהן לא זכתה להתייחסות כלשהי. למי ששכח, בכל התקופה הזו אין פיצול תפקידים, והיועץ המשפטי לממשלה חולש גם על פרקליטות המדינה. מדוע אם כן פנייתו של אזרח אינה זוכה למענה בתוך פרק זמן סביר (מידתי)?

כאשר פנייה של אזרח נופלת בין כיסאותיהם של היועץ המשפטי לממשלה והמשנה לפרקליט המדינה, האם מדובר באיטיות המרגיזה של מערכת אכיפת החוק, בחשש מפני השופט אהרן ברק, בכוונה לקבור את הפנייה בטענה שחלף זמן רב ושאין עניין ציבורי בה, בהטיה פוליטית, או בשילוב של אפשרויות אלה ואחרות? אל יתפלאו מתנגדי הפיצול לנוכח הדרישה הגוברת לנסות מבנה שונה של מערכת אכיפת החוק.

עוד קודם לכן, ראוי שתינתן התייחסות עניינית לדרישה לבחון את דבריו של השופט לשעבר ברק, במיוחד כאשר שמו מוזכר כיושב-ראש אפשרי לוועדת חקירה - אם תקום - בהקשר של הדוח של עמיתו, השופט לשעבר גולדסטון. בהחלט יש כאן עניין ציבורי.