יש היגיון רב בפסיקתו של בג"צ, ולפיה כליאת בני אדם היא עניינה של המדינה ושלה בלבד. אכן, יש שירותים שלא מפריטים: צבא, משטרה, משפט, בריאות, חינוך. אבל, רק רגע, הרי בישראל של שנת 2009 רוב השירותים הללו כבר מופרטים במידה זו או אחרת: ישובים ביהודה ושומרון שומרים על עצמם, המשטרה נעזרת במימון של חברות הביטוח ועמותת "אור ירוק" למלחמה בגניבות הרכב ובתאונות, חוק ביטוח בריאות ממלכתי אינו נותן אפילו את המינימום ויש לרכוש ביטוחים משלימים, בבתי הספר משלמים אלפי שקלים תמורת ספרים, עזרים ואפילו הוראה.

ומה עם מערכת המשפט עצמה? גם היא מודה באוזלת ידה ושולחת יותר ויותר מתדיינים להליכים פרטיים חילופיים - גישור, פישור ובוררות. רק השבוע הציע השופט עודד מודריק למדינה להעביר לפישור את ההליך הפלילי (!) נגד מיכאל צ'רנוי. ועל כך כבר אמרו חז"ל: "טול קורה מבין עיניך". ובעברית עכשיווית: תסתכל בראי לפני שאתה קובע שאחרים מכוערים.

בר רפאלי גויסה בידי ממשלת ישראל לקמפיינים של משרד התיירות ורשות המים. כעת למשתמטת - זו שמסרה תצהיר שקרי על נישואין כוזבים רק כדי לחמוק משירות צבאי, אך במקום להגיע לכלא הגיעה להוליווד - יש תפקיד חדש: השתתפות בקמפיין למען שחרורו של גלעד שליט בכל מחיר. בשלב הבא, מן הסתם, היא תככב בקמפיין למען גיוס לצה"ל.

ויזה העולמית מאיימת לשלול את רשיונה של ויזה כאל. הנימוק: החברה הישראלית סולקת תשלומי פורנו והימורים (TheMarker, 16.11.2009). לחברה העולמית יש נהלים קבועים, ברורים ומן הסתם גם גלויים לחברה הישראלית. אבל אצלנו, כמו אצלנו, חושבים שאפשר להתחכם, לקרוץ, לעשות כך שהגויים (במלעיל) לא יראו.

לכן שלוחות ישראליות של חברות היי-טק עולמיות נותנות הנחות בניגוד להוראות חברות-האם, לכן ישראל מוכרת לסין מטוס "פלקון" בהתעלמות מעמדת ארה"ב, ומן הסתם יש עוד הרבה דוגמאות. אנחנו לא מבינים, שכאשר יש כללים - הם חלים גם עלינו, ושהעולם לא יתיישר לפי הפרטאץ', ה"סמוך" וה"יהיה בסדר" שלנו. מתי נלמד את זה? כנראה לעולם לא. ולכן נמשיך להיות חלק מאסיה, לחשוב שאנחנו באירופה ולהתנהג כמו באפריקה.

יוסי מימן שלף השבוע את הארנק, שם 1.2 מיליארד שקל ורכש את סמייל 012. נכון, לא הכל במזומן, אבל ברור שלמימן ולחברת אמפל שבשליטתו אין בעיה לגייס סכומים ניכרים גם בעידן הנוכחי. במקביל, ערוץ 10 שבשליטתו של מימן ממשיך לא לעמוד במחויבויות שנטל על עצמו ומתווכח עם המדינה על עוד 20-10 מיליון שקל של הפקות, קולנוע והשד יודע מה.

כלומר: למימן יש כסף, אבל אין לו רצון להשקיע אותו בערוץ. זכותו. אבל אם הבעלים לא מוכן להציל את העסק שלו - אין שום סיבה שהמדינה תעשה זאת, במיוחד כאשר העסק הזה הפר חוק והסכמים מיומו הראשון.

טוב שהתנגדותו של ממשל אובמה לבנייה בשכונת גילה יצאה החוצה, כי כעת אי-אפשר לעבוד עלינו ואנחנו יודעים בדיוק עם מי יש לנו עסק. יש לנו עסק לא עם נשיא תמים וחסר ניסיון; יש לנו עסק עם נשיא תמים וחסר ניסיון במידה מסוכנת, שיועציו אינם טובים בהרבה ממנו. יש לנו עסק לא עם מתווך הוגן, אלא עם מי שרוצה ללחוץ את ישראל לקיר בנושאים החיוניים ביותר מבחינתה, ולא מתבייש לומר בפומבי שאם הפלשתינים יתרגזו - התוצאות יהיו קשות. קוראים לזה "כניעה לטרור".

מה שהתחיל בהקפאת ההתנחלויות, הפך במהירות למאבק על ירושלים. היו שטענו, כי כדאי לישראל לוותר מול הפלשתינים כדי לקבל את תמיכת ארה"ב מול אירן. מה שקורה בפועל הוא, שאובמה חזק מאוד בדיבורים מול תוכנית הגרעין של אחמדינג'אד, אך נכון לעכשיו - עם אפס הישגים ואפס מעשים. ולמרות זאת, אנחנו נדרשים לוותר ולוותר ולוותר.

משום מה, כאשר ארה"ב צריכה שמדינות ערב המתונות יתייצבו לצידה מול מנהיג מזרח-תיכוני מסוכן, ישראל היא תמיד זו שנדרשת לשלם את המחיר. כך היה במלחמת המפרץ מול סדאם וכך גם כעת. בעלת הברית הנאמנה ביותר של וושינגטון, צריכה לשלם כדי שבעלות ברית חמקמקות ואופורטוניסטיות יסייעו לארה"ב להתמודד עם מי שמסכן אותן-עצמן. זהו כנראה הפירוש האמריקני למונח "ברית אסטרטגית".

לא מעט ממשלות בעולם נאלצו להעלות מיסים למרות שהתחייבו שלא לעשות זאת. בדרך כלל לוו צעדים אלו במכבסת מילים, שנועדה להסוות את טיבו האמיתי של המהלך. אך ממשלת ישראל המציאה פטנט חדש: איך להטיל מס מבלי שהוא אפילו ייראה כמו מס.

זו בדיוק המשמעות של העלאת מחיר המים ב-40%. הרי ההפקה לא התייקרה ב-40%, ההולכה לא התייקרה ב-40%, מפעלי ההתפלה (שכמעט שאינם קיימים) יהיו בבעלות פרטית. מה שכן יש זו בצורת קשה וממושכת, לצד היעדר תכנון של משק המים, אספקת מים לירדן ומאות קידוחים בלתי חוקיים של הפלשתינים. אבל כל אלו לא מצדיקים העלאה של המחיר, ודאי לא בשיעור כזה.

כאשר הממשלה מעלה את מחירם של מוצר או שירות הנמצאים בבעלותה המלאה והבלעדית, היא מטילה מס - אבל זה לא ייראה בנתוני נטל המס, לא יפגע בסיכויי ההצטרפות שלנו ל-OECD ולא יציג באור מגוחך את הבטחותיו של בנימין נתניהו להוריד מיסים. אז למה לעצור במים? אפשר לגבות תשלום על השימוש בכבישים, להעלות את אגרות בתי המשפט, לדרוש דמי רישום בבתי הספר, להעלות את מחיר הכניסה למוזיאונים של משרד הביטחון - ועוד ועוד, ככל שהראש היהודי ימציא פטנטים. ואל תתפלאו אם זה אכן יקרה.