הטור של פריצי

למי שיבואו לשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים וישקיפו ממנה מזרחה צפוי הלם. כל ההרים מזרחית לירושלים, שעוד לפני 30 שנה היו מדבר שומם, בנויים בצפיפות. בניה ערבית מעבר לגדר.

גם למי שיעלו לגג של מסגד נבי סמואל וישקיפו ממנו צפונה, צפוי מחזה מעניין: גם הגבעות וההרים הנידחים צפונית לירושלים ומעבר לגדר ההפרדה, נבנים כעת במהירות. כנ"ל.

אחרי שיגמרו את טקס גיור השם של עוד שני רחובות בראס אל עמוד, מעניין אם מישהו המדינאים הדגולים שלנו, יטרח להרים ראש ולראות מה מתרחש מסביב ויתחיל להבין מה זה אומר.

מי שחשב שהפרקליטות תעמיד לדין את עו"ד אורי מסר, בעלה של עו"ד דידי לחמן-מסר (לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה), הוא בטח מי שגם האמין בזמנו שהפרקליטות תעמיד לדין את עו"ד יחזקאל ביניש, בעלה של דורית. צאו מהאשליות ותתבגרו.

עו"ד בשם עדיאל חשין הגיש תביעת נזיקין נגד הנהלת בתי המשפט בגין רשלנות של שופטת. השופטת (בדימוס) מיכאלה שידלובסקי אור, שכחה לחתום במשך 10 שנים על פסק דין, בינתיים הנתבע פשט רגל ועו"ד עדיאל לא הצליח לגבות ממנו את הכספים שזכה בהם.
לא זכור לי שהרבה אנשים בישראל זכו קבל פיצויים בגין רשלנות של שופטים. לכן בואו ננתח:

התובע, עדיאל, הוא אחיו של שופט ביהמ"ש העליון בדימוס מישה (הגודע) חשין. הוא גם בנו של שופט ביהמ"ש העליון שניאור זלמן חשין ז"ל וגם קרוב משפחה של דוד חשין, נשיא ביהמ"ש המחוזי בנצרת.

הרשלנית, השופטת מיכאלה, היא אשתו של תיאודור אור, שופט ביהמ"ש העליון בדימוס. תיאודור הוא גם יו"ר הוועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה וברשימת המומלצים מטעמו הופיע בעדיפות שופט בשם משה גל.

השופט גל הוא מנהל בתי המשפט, שמעסיק אצלו את השופטת מיכאלה אשתו של השופט תיאודור, כיועצת מיוחדת בחוזה בלי מכרז בפרויקט מיחשוב בתי המשפט. במקביל עוסק השוםט גל גם בניסיון לתווך ולפצות את עו"ד עדיאל חשין (מכספי המדינה), כדי שהוא יסיר את התביעה בגין הרשלנות של השופטת מיכאלה אור.

כאמור, לא הרבה אנשים בישראל זכו לקבל פיצויים בגין רשלנות של שופטים. אבל היש מישהו מכם, הקוראים, שחושב עכשיו שעדיאל חשין לא יקבל את הפיצויים?

בדיקה שעורכות המחלקות למנהל ומדיניות ציבורית מאוניברסיטאות חיפה ובן-גוריון גילתה שמדד אמון הציבור בשופטים ירד השנה לרמה הכי נמוכה מזה 9 שנים. הירידה עקבית בכל המישורים: בביהמ"ש העליון, ובבתי משפט השלום והמחוזי. בצד וכמו תמיד, מובילה בירידות הללו הפרקליטות, אולי כי הציבור מזהה שזו החממה שממנה מגיעים רוב השופטים הגרועים.

המוזר הוא שבמקביל נרשמה השנה עליה באמון הציבור בכל שאר מוסדות המימשל. דהיינו: יותר אנשים בישראל מאמינים למשרד ממשלתי שמנוהל ע"י שר פוליטי מאשר למערכת המשפט שמנוהלת ע"י שופט. כל הכבוד לכם, שופטי ישראל. הישג מדהים. איך עשיתם זאת?

רכבת ישראל רוצה לרכוש מהר ארבע רכבות חדשות מחברת "סימנס", כי אחרת לא תוכל להפעיל את הקו בין תל אביב לראשון לציון.

אם סימנס לא תוכל לספק את הרכבות הללו מייד (אגב, מי מחליף שם את דן כהן?), אז הרכבת תפנה לחברת "בומברדיה" ותקנה ממנה בלי מכרז את הרכבות הללו. מדובר בעסקה של 400 מיליון שקל. בלי מכרז. במדינה שרכש עפרונות למזכירה מחייב מכרז.

ועולה תמיהה: סלילת קו רכבת בישראל היא תהליך ארוך ואיטי שלוקח שנים. המון שנים. אז איך זה שהרכבת סללה פסים ולא הזמינה רכבות שיסעו עליה?

אילו הסיפור שמתרחש בין השופטים תיאודור אור, מיכאלה אור ומשה גל היה מתרחש בסביבה של איווט ליברמן או ביבי נתניהו, הייתם רואים הבוקר את ניידות יאח"ה מגיעות בתים שלהם. אבל מי יבדוק את מעשי השופטים וניגודי האינטרסים הפרטיים שלהם – הנציב האימפוטנט לתלונות הציבור על השופטים, השופט (בדימוס) אליעזר גולדברג? ואיך אתם חושבים שהוא מונה לתפקידו?