משפט עברי במדינה היהודית? השתגעתם?!

יעקב נאמן פשע. הוא העז לומר שיש להעניק למשפט העברי מעמד מחייב במדינת ישראל. וכבר קפצו עליו כל יפי הנפש, אבירי שלטון החוק וחופש הביטוי, ודרשו שיתפטר. הכיצד יכול שר המשפטים לקרוא להחליף את דין המדינה בדין התורה?

אז זהו, שהוא לא יכול – והוא גם לא עשה זאת. מה בדיוק אמר נאמן? אם לסמוך על הציטוטים ב-Ynet, הוא אמר: "להחזיר עטרה ליושנה, שמשפט התורה יהיה המשפט המחייב במדינת ישראל. להחזיר למדינת ישראל את מורשת האבות, את דברי התורה הראשונים והאחרונים, שבהם יש פיתרון מלא לכל הדברים שאנחנו עוסקים בהם". הוא גם ציין, שיש לעשות זאת בצורה מדודה, צעד אחר צעד.

מיד נעסוק בהבהרה של נאמן עצמו לדבריו, אך תחילה יש להדגיש: נאמן הוא אדם דתי ואמר את מה ששואף אליו כל אדם דתי. גם דתיים-לאומיים הנאמנים בכל ליבם למדינת ישראל, כפופים בראש ובראשונה להלכה. אם חלילה ייווצר מצב בו החוק ינסה לכפות על אדם דתי לפעול נגד ההלכה – למשל: לחלל שבת – הוא לא יציית לו (ואיננו נכנסים כאן לעניינים פוליטיים).

דתי-לאומי הוא אדם הרואה את מדינת ישראל כחלק מתהליך הגאולה עליו דיברו הנביאים. חלק מהתהליך – לא כל התהליך. שלב בתהליך – ולא סופו. דתי-לאומי מתפלל שלוש פעמים ביום להשבת משפט התורה, להחזרת מלכות בית דוד ולבניית בית המקדש. אין לזה שום קשר לפוליטיקה; זהו ליבה של אמונתו הדתית. מי שאינו מצפה לגאולה על כל מרכיביה – כולל החלת המשפט העברי במדינת היהודים – אינו אדם דתי.

כעת נעבור לכוונתו של נאמן, כפי שהסביר אותה בכנסת. "שיבחתי את עבודות בתי הדין לממונות הפותרים סכסוכים כספיים על-פי הלכות המשפט העברי", אמר. "מערכת בתי המשפט בישראל עמוסה, ולפיכך יש לעודד העברת סכסוכים בהסכמה הדדית למערכת התדיינות אלטרנטיבית. בתי הדין לממונות פוסקים על-פי ההלכה, כפי שנקבעה במשך עשרות דורות". זה הכל. מערכת אלטרנטיבית לבתי המשפט הכורעים תחת העומס – בדיוק כמו הבוררות, הגישור והפישור.

התגובה הזועמת לדבריו של נאמן נובעת משני מקורות. האחד: הטינה כלפיו מצד בכירי מערכת המשפט. אין זה סוד, שהמערכת המשפטית – מבית המשפט העליון דרך הפרקליטות ומטה – עשויה כמעט כמקשה אחת. היא עוצבה בדמותו של אהרן ברק: ליברלית, חילונית, כמעט אנטי-דתית, אקטיביסטית, מעין מחוקק-על. כאשר מישהו מנסה לקרוא עליה תיגר, הוא מיד מתויג כחלק מ"המבקשים לפגוע בשלטון החוק" – כאילו לברק ויורשיו יש מונופול על המערכת הזאת. כך עשו לנאמן בקדנציה הראשונה שלו במשרד המשפטים, כך עשו לחיים רמון, כך עשו לדניאל פרידמן. לכן, אין להתפלא שגורמים משפטיים עלומי שם מיהרו לקפוץ על ההזדמנות, ולהכריז שנאמן אינו יכול להמשיך בתפקידו.

הערת אגב: עצם העובדה שמשפטנים יכולים להתבטא כך, היא השערוריה הגדולה באמת – בדיוק כמו התקפתו של משה לדור על נאמן בנושא פיצול משרת היועץ המשפטי לממשלה. זוהי רק עוד הוכחה לכך שאותם משפטנים – שלא קשה לנחש לאיזו קבוצה הם משתייכים ומאיזו פוזיציה הם באים – שכחו מיהו הריבון במדינה דמוקרטית ומה תפקידם-שלהם בה.

הסיבה השנייה היא פחד כמעט משתק מפני כל דבר שריח יהדות נודף ממנו. משפט עברי? במדינת ישראל? השתגעתם?! נכון, המחוקק קבע שהחוק והפסיקה בישראל יתבססו בין היתר על מורשת המשפט העברי, אבל בפועל זה כמעט לא קורה. בתי המשפט הולכים לתקדימים של עצמם, לדברי ההסבר לחקיקה ואפילו למשפט האמריקני והקנדי בטרם הם נדרשים לרמב"ם ולשולחן ערוך. אז שיבוא שר המשפטים ויגיד שצריך להסתמך על המקורות היהודיים? לא יקום ולא יהיה.

בקיצור: התגובה ההיסטרית לדבריו של נאמן רק שבה ומוכיחה, עד כמה השתלטה הדיקטטורה המשפטית המאוד-מסוימת על חיינו. דיקטטורה המאמינה רק בחופש הביטוי של עצמה, רק בדרך של עצמה, רק בעקרונות של עצמה, רק בסמכויות של עצמה. הנחמה היחידה היא, שבדרך-כלל סופן של דיקטטורות הוא ליפול.