העיתונאית אילנה דיין עובדת, בימים אלה במיוחד, מסביב לשעון. הפעם במאמץ לגונן על שמה הטוב, שנפגע קשות, לאחר שהוכח שעיוולה וכיזבה בכתבתה נגד סרן ר' בפרשת הריגת הילדה ליד מוצב גירית, בעיצומו של האירוע הטראגי ביום ה-5 באוקטובר 2004.

דיין משקיעה זמן רב, שוב ושוב, בשיחות עם עיתונאים בכירים, במאמץ לשכנעם ו/או לשדלם לפרסם רשימות בגנות פסק הדין שניתן נגדה על-ידי השופט נעם סולברג בכלל ובגנותו האישית של סולברג בפרט. במאבקה זה, ולאחר שנתנה ידה במהלך המשפט לניסיונות אסורים שנועדו לשבש מהלכי חקירה ומשפט, כל האמצעים כשרים.

[הערת המחבר: כדאי לקרוא את פסק הדין המלא, כדי להתרשם. אין לסמוך על אמצעי התקשורת השונים או על ספסרי-עיתונות, בנושא זה. ראו מסמך: פסק הדין המלא]

התוצאות, נכון לעכשיו, אינן מפתיעות. עוד ועוד עיתונאים מתגייסים להטות-שכם כדי לפגוע בלגיטימיות של פסק הדין, וזאת גם במחיר של פגיעה נוספת ומתמשכת בקצין ר'. גם חתן פרס ישראל, נחום ברנע, התגייס להשגת מטרה זו (אליו נשוב בהמשך). הסיכון לפגיעה ודאית נוספת באותו קצין, נזנח. אחרי הכל, מדובר בסך-הכל בקצין דרוזי...

דיין, שחויבה יחד עם הזכיינית טלעד בתשלום פיצויים לר' בסך 300 אלף ש"ח, ועוד 80 אלף ש"ח הוצאות משפט, אינה מקבלת את הדין. היא מבקשת להגיש ערעור, ומהר. זו זכותה, אגב. מה שאינו לגיטימי, הוא האופן שבו היא פועלת בימים אלה, בנסותה ליצור דעת קהל נגד פסק הדין, ובמיוחד להשפיע על שופטי בית המשפט העליון האמורים לדון בערעור - אם וכאשר יוגש.

השירותים, הליקוקים

השירותים, שלא לומר ה"ליקוקים" לשופטים בכלל, ולנשיאה דורית ביניש בפרט, במשך שנים, אמורים היו להבטיח את התגייסות השופטים הנכבדים להפיכת פסק הדין. אך לא, דיין למדה לקח. הפעם היא מנסה לגייס תגבורת-עיתונאית כדי לסדר לעצמה תנאי-רקע כאלה שיציגו אותה כקורבן האומלל, וכמי שנפגעה קשות מפסק דין שגוי שניתן על-ידי שופט "מסובב", הזוי - דבר המחייב עתה את התגייסות שופטי בית המשפט העליון להפוך את פסק הדין, כך שחטאיה ימורקו. ולשם כך, איך לא, יש חברים. אלה אינם מהססים להכניס עצמם לזירה ולכתוב עוד ועוד הבלים בגנותו של סולברג, ולאזכר שוב ושוב את מקום מגוריו בהתנחלות הסמוכה לגוש עציון, הכל למען המטרה: לנגוס בפסק הדין, ולהציג את סולברג כמי שכתב פסק דין תוך שיקולים זרים, וכאילו מדובר במתנחל, איש ימין קיצוני, שמסוגל להכשיר בנקל הריגת ילדות ברפיח על-ידי חיילי צה"ל, ואגב כך "ליירט" עיתונאית-שמאלנית שהייתה ליקירת התקשורת.

העובדה שאילנה דיין עיוותה את המציאות ועיוולה נגד ר', נדחקת הצידה; העובדה שדיין הציגה סרטון ממסיבת ראש השנה של חיילים צעירים, הדביקה זאת ל"תחקיר", והציגה את אותם חיילים כמופקרים ובלתי-מוסריים שחוגגים את הריגת הילדה, מוצנעת בפרסומי התקשורת; העובדה שאילנה דיין גייסה שלושה "עדים מומחים" להליכי המשפט – רפיק חלבי, רוני דניאל ושלום קיטל - ואלה תיאמו עדויות לטובתה באופן הנוגד את החוק, אינה מפורסמת כדבעי בכלי התקשורת, המגויסים לטובתה; העובדה שאילנה דיין נתנה ידה לכך שאלוף (במיל.) גיורא איילנד יאיים על הקצין ר' - כדי שזה יסיר את תביעתו, איום העולה כדי שיבוש מהלכי חקירה ומשפט, אינה מאוזכרת אצל אותם פרשנים-עיתונאים המנסים לחלץ את אילנה דיין מהבליה; העובדה שנציב תלונות הציבור גיורא רוזן ניסה "למרק" את מעשיה הנלוזים של דיין, במקום לברר היטב את הטענות שהועלו נגדה, אף היא מוצנעת בתקשורת. כל הדברים החמורים הנ"ל מוסתרים מהציבור, למרות שצוינו והוכרעו בהרחבה בפסק הדין.

טענות הקצין ר' הוכחו

ייאמר כן: טענתו של הקצין ר', לפיה דיין הציגה אותו כאילו מדובר ב"חיית אדם, מפלצת במדים, המסתערת על ילדה תמימה שתעתה בדרכה לבית הספר, כשהוא מוגן בתוך נגמ"ש, כשבמקביל חייליו, חיות אדם גם הם, יורים עליה צרורות ממקלעים כבדים וחוגגים את מותה בשתייה ובריקודים מיד לאחר מכן" – הוכחה בבית המשפט על כל חלקיה, בשורה של עדויות. די היה בזאת כדי לחייב את דיין לפרסם התנצלות. אך לא: דיין סירבה להודות בטעותה, גם כאשר ניתנו לה הזדמנויות לכך במהלך המשפט, היא סירבה להתנצל.

גרעין הדיבה שלהלן מושמט, משום מה, על-ידי אותם עיתונאים-חברים. במקום זאת, ובמטרה להטעות את ציבור הקוראים, הם מרחיבים את הדיון למיקוח שולי שאירע בבית המשפט, בשאלה: האם הייתה הילדה בת 13 (כטענת דיין), או 13 ו-10 חודשים, כקביעת השופט סולברג. השופט מוצג, איך לא, כמי שמחמיר דווקא עם דיין, ולא כשופט יסודי שבדק היטב את כל העובדות שהובאו בפניו, כולל אלה של צה"ל לפיהן בצילומים נראית נערה בוגרת פיזית ולאו-דווקא ילדה קטנה (באותה זירה אירעו בעבר פעולות חבלה מצד נערות שנשלחו על-ידי ארגוני הטרור למשימות התאבדות על חיילי צה"ל).