חופש הביטוי בישראל היום ומחר

ידיעות אחרונות ומעריב בלחץ - הארץ כנראה קצת פחות. המתקפה על "ישראל היום" החינמון של שלדון אריסון, המזוהה עם תמיכה מלאה בביבי נתניהו, נובעת מחשש אמיתי שמא יגרום החינמון לנטישה המונית של קוראים לטובת המוצר המחולק בחינם והמתחזה להיות עיתון ככל עיתון אחר. בן דרור ימיני קורא במאמרו במעריב לילד בשמו וקובע כי קיים כאן ניסיון ברור לחסל את התחרות שבכל זאת קיימת בין העיתונים, כך שישתלט על השוק מוצר אחד בלבד וכשזה יקרה המוצר לא יחולק בחינם אלא יהווה מונופול יקר.

בן דרור ימיני ממעריב לפחות אינו מתחסד, הוא מודע לעובדה שלא ניתן לתקוף את ישראל היום בשם הפלורליזם ומגוון הדעות הנוהג ביתר העיתונים [על-אף שהוא מגן על מעריב בתחום זה ]. המעיין בעיתונות הישראלית ובראש ובראשונה בעיתון הארץ [עיתון פוסט ציוני ולעתים גם אנטי ציוני מובהק] מגלה שהיא בעלת אג'נדה מובהקת ותוקפנית וברור שהיא נועדה לשרת מטרות שבינן לבין חופש הביטוי או העשרת הדיון הציבורי אין ולא כלום. מדובר גם בעיתונות אינטרסנטית, שטחית, ארסית מאד, העוברת תהליך מואץ של הצהבה ומשרתת בעקר אג'נדות פרטיות של בעלי העיתונים.

עקב המאפיינים שפורטו, ציבור הקוראים חש כיום עוינות רבה מאד לעיתונות הכתובה ולתקשורת העוינת בכלל. זו הקרקע הפורייה עליה עתיד לשגשג ישראל היום ואולי אף להכריע בשיטת השיווק שלו את מתחריו. איש לא יזיל דמעה על גורלם של העיתונים וגם ובוודאי שלא על גורלם של ידועני העיתונות. בן כספית, נחום ברנע, סימה קדמון ויואל מרקוס, ויתר בעלי האחוזות הפיאודליות העיתונאיות [קוראים לזה בעלי טורים] בחסדי המו"ל, יגלו שאיש לא רוחש להם אהדה מיותרת ואם ייעלמו מנוף חיינו תישמע במקומות רבים גם אנחת רווחה - אין שמחה כשמחה לאיד.

הטענה הבסיסית המושמעת על-ידי בן דרור ימיני ואחרים היא שלמרות החסרונות הללו אין להחמיר את המצב עוד יותר על-ידי מתן אפשרות לאיל הון אחד להחריב גם את העיתונות שנותרה. אני מסכים עם טענה זו, למרות שתמיכה בנוני מוזס, בעמוס שוקן ובעפר נמרודי עולה לי בבריאות. ככול שאיני יכול להצטער על גורלם הצפוי, איני יכול גם להסכים להיעלמותה של העיתונות הכתובה, לפחות לא בטרם נמצא לה תחליף הולם.

ישראל היום הפועל כשופרו של פוליטיקאי אחד, הנתמך על-ידי איל הון, מעורר בעיות קשות גם בתחומים רבים נוספים. מדובר בתרומה פוליטית בעלת ערך כספי ענק, שמשום מה אינה נמדדת כתרומה ולא מחילים עליה את החוק הנוגע לתרומות פוליטיות. בדרך זאת נגלה במהירות שאין לנו כל צורך לחשוף את קשרי ההון - שלטון - עיתון, אלא מדובר יהיה למעשה בישות אחת. כל שיטה דמוקרטית מנסה להגביל תרומות לפוליטיקאים ובין השאר גם תרומות עקיפות על-ידי ארגונים תומכים כיו"ב . ישראל היום, מבחינה פוליטית, הוא עיתון שיש להיות מודאג מקיומו בראש ובראשונה מהחשש להשחתתה מוחלטת של החיים הפוליטיים.

היה זה נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק שאבחן את בעיתה העיקרית של העיתונות הכתובה. מדובר לא רק בכלי ביטוי אלא בבמה שמטרתה להעמיד כלי ביטוי והאופן שבו היא עושה זאת חייב להיות נתון לביקורת ציבורית ואפילו משפטית. בפועל העיתונות הפרטית ממלאת תפקיד ציבורי מהמעלה הראשונה ועל כן, אולי, יש לחייבה בחובות מהמשפט הציבורי, דהיינו החובה לדיווח נכון והוגן, החובה לאפשר ביטוי למגוון השקפות והחובה לאפשר חופש עיתונאי לכותבים בה, למרות יחסי העבודה והתלות הכלכלית.

גישתו של ברק [שהייתה יותר בבחינת רעיון לדיון] זכתה לביקורת נוקבת מכיוונים רבים כמאיימת על חופש הביטוי. מבחינה מעשית איני יודע כיצד ניתן לכפות על העיתון "יתד נאמן" להציג קשת של דעות הרווחות בחברה הישראלית מבלי לאלצו להיות מה שאנו יכול להיות. מאידך אמצעי הגבלת הבעלות על גורם זר ושינוי בהליכי הרישוי המוצעים על-מנת לסכל את הופעתו של ישראל היום הם בלתי מעשיים בה במידה,שכן ניתן בנקל לעקוף אותם.

לו היה ישראל היום מתחיל את הופעתו לפני כשלושים שנה הייתי מודאג יותר, מאחר שאז באמת לא היה תחליף לעיתונות הכתובה. כידוע עיתונים רבים שהתקיימו בארצנו נסגרו מחוסר קהל קוראים ובראש ובראשונה העיתונות המפלגתית. מי זוכר את דבר, על המשמר, למרחב, הצופה ועוד עיתונים ששמם וזכרם נשכחו? גם עיתונים לא מפלגתיים שניסו לבסס לעצמם מקום בשוק [כמו חדשות ] נאלצו להיסגר. למרבה המזל רשת האינטרנט נמצאת עימנו והיא תוכל להוות בעתיד משקל נגד לכל מגמת השתלטות על במת הדיון הציבורי.

רשימתי זו תיקרא כמובן אך ורק על-ידי גולשים ברשת ובאתר, מאחר שאין לי שמץ של סיכוי לפרסמה בידיעות אחרונות, מעריב, או בהארץ וגם לא בישראל היום. שיטוט במרחבי הרשת מגלה אינספור כותבים מוכשרים ביותר, חלקם מוכשרים הרבה יותר מאלו שזכו למעמד על בעיתונות הישראלית, שכל שיש ביכולתם לעשות הוא להציב שרפרף קטן ולנסות להשמיע את דברם בפני קהל קטן בפינת הנואמים שבהייד פארק הווירטואלי - אולי היעלמות העיתונות הכתובה תיתן להם סיכוי גדול יותר?