בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מציצנות חולנית או חיטוט בפצעים?
|
מהיכן נובעים החיטוט והמציצנות בפצעים החברתיים החולניים שלנו? ● מיקומנו הגיאוגרפי והתקשורת הם המשפיעים על התנהגותנו
|
תגובה רגשית מוגזמת בעקבות עיתונות זולה [צילום אילוסטרציה: פלאש 90]
|
|
|
|
|
אמת, התחלנו את השנה האזרחית החדשה לא כל-כך טוב עם שני מקרי רצח הילדים. מזעזע. מזעזע לא פחות היה (והווה) לראות כיצד העיתונות הכתובה והטלוויזיונית עטו על ה"מציאה" והתחרות ביניהן מסתכמת ב-מי יפרסם יותר ועם יותר פרטים ותיאורים פלסטיים, כמו מצב הגופות ברגע הגילוי וכדומה. מי שמראיין יותר שכנים, חברים ומשפחה - זוכה. וכל המרבה, הרי זה משובח. ראינו כתבות על פני מספר עמודים על-רקע הילד מבני עיש, הוריו ומשפחתו, ודאגו גם בעיתונות שלא לדלג על-אף בן-דוד. פורסמו גם כל ההיסטוריה של החשודים, מנת המשכל שלהם, כמה תלונות הוגשו נגדם ולמה ועוד. בסיפור המזעזע של התינוקת שנרצחה על-ידי אביה (חשוב לציין - חרדי), סופר על חיי המשפחה, וכן הובא הראיון עם יהודה משי זהב, יו"ר זק"א, שסיפר מה הוא הרגיש כשהכין את גופת התינוקת לקבורה... נורא. לאחר כל הפרסומים הללו מגיע תור סיקור ההלוויות ובכי ההורים (שאולי רצו להתאבל שלא בפרהסיה?). כל אלו מוצגים כהצגת גלדיאטורים או כטרגדיה יוונית... מישהו שאל אותם בכלל? נראה כאילו המדיה נוהגת לפי הבדיחה היהודית שאומרת: "בוא אספר לך בדיחה על ביוב - ללקק את האצבעות!". אני משוכנע שאם יש מוכרים לסיפורים כאלה, בוודאי שיש להם קונים. מטרידה אותי השאלה - מה יש בנו שאנו צמאים לכל פיסת מידע מקברי ככל שיהיה, מהיכן נובעים המציצנות והחיטוט בפצעים החולניים הללו? אומנם זכות הציבור לדעת, אבל עם זאת זכותנו שלא לדעת? קצת איפוק יזיק? הבעת כאבים היא עניין של גיאוגרפיה. כשאנו צופים בלוויות של מוסלמים, איננו מסוגלים להבין מה כל ההמולה והריצה ברחובות העיר כשפני המת גלויים ומקוננות מקצועיות הסוטרות על פניהן ושורטות את עצמן. פעם התבקשתי לבדוק אפשרות לפתח מד-כאב, במטרה לחסוך מהסובלים תרופות מיותרות לשיכוך כאבים, שלרוב הן מזיקות לבריאות. בבדיקה קצרה יחסית, התברר לי מעל לכל ספק שהתגובה לכאבים היא פונקציה של תרבות, כלומר גיאוגרפיה. בחדרי לידה בגרמניה, באנגליה, בצרפת ואפילו בארה"ב יש שקט יחסי בהשוואה לצרחות שיש בישראל ועוד יותר במדינות ערב. האם התמכרנו לכאב ולשכול? נראה לי שהיטפלות לטרגדיות כאלה (כמו הסיפור העצוב של הילדה רוז, והסיפור על האימהות שהטביעו את ילדיהן וכולי) והעיסוק המתמשך - נמתחים עד (אינני רוצה להשתמש במילה "סטייה נפשית") חוסר רגישות קיצונית מחד-גיסא, וזעקות שבר לבנטיניות מאידך-גיסא. נראה באמת שמיקומנו הגיאוגרפי משפיע על התגובות האמוציונליות שלנו, המושחזות על-ידי עיתונות זולה.
|
תאריך:
|
05/01/2010
|
|
|
עודכן:
|
05/01/2010
|
|
פרד כהן-קידר
|
מציצנות חולנית או חיטוט בפצעים?
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ישמעאל
|
5/01/10 10:17
|
|
2
|
|
נדב
|
5/01/10 10:37
|
|
|
|
שבו
|
5/01/10 13:29
|
|
Bluetooth היא טכנולוגיה אלחוטית להעברת מידע בטווח קצר. היא פותחה בעקבות יוזמה של חברת אריקסון בשיתוף עם IBM, נוקיה, אינטל וטושיבה כדי לקשר בין טלפונים סלולריים, מחשבים ניידים, מדפסות, מחשבי כף יד ואוזניות באופן אלחוטי. צוות המחקר, שהוקם בעקבות היוזמה הזו, פרסם את המפרט של הגרסה הראשונה של ה-Bluetooth בשנת 1999.
|
|
|
הארץ כמרקחה. עוד ועוד רציחות מזוויעות על עניינים של מה בכך. צעיר נדקר בראשון לציון ואמו נאנסה במשך יומיים, ילד בן 7 נרצח כנראה על-ידי שכניו ביישוב, ועוד ועוד.
|
|
|
"חייבים לנסות להגיע לשלום עם סוריה כי אנחנו נמצאים במסלול התנגשות איתם", כך אמר (3.2.09) עמוס גלעד, ראש האגף המדיני ביטחוני במשרד הביטחון, בכינוס הרצליה. לדבריו, יש סיכוי להגיע לשלום עם סוריה.
|
|
|
"אל תטרח לבחון תרמית", אמרה איין ראנד, "אלא בחן מה היא משיגה". כאשר מיישמים כלי בילוש תרבותי זה ומפשיטים את ועידת קופנהגן מן הטקסים, ההפגנות והנאומים הריקים, מתגלה עובדה פשוטה: מתחת לירוק מסתתר הצבע האדום. כמו בפוליטיקה המקומית והבינלאומית, גם כאן פועל החוק שאין ואקום מוסרי - אם יש מי שמכה על חטא, מיד יופיע על מפתן דלתו מי שמוכן לגבות את מחיר החטא הזה.
|
|
|
בגיל 60 פלוס, מדינת ישראל חוזרת לימי ינקותה. פעם היה זה השמאל הציוני, שהתקשה לקבל את מרות הממשלה על הצבא בכלל, ועל הצבא "שלו" - הפלמ"ח - בפרט, ונפנף בחלוציות ובערכים כאילו היו הם מונופול שלו. גם הימין הציוני החילוני התקשה אז להבין את המעבר מחברה וולונטרית לריבונית, ביקש לנהל משא-ומתן עם הממשלה על חלוקת הנשק שהובא בספינה "אלטלנה" והופתע מתגובתו הנחושה של בן-גוריון. היום זוהי הציונות הדתית, שאינה מבינה מדוע נזעק שר הביטחון להציב "אולטימטום" לישיבות ההסדר. כמו לפני 61 וחצי שנים, גם היא מיתממת לטעון שזהו מהלך פוליטי, וכמו בפוליטיקה מנסה להגיע לפשרה.
|
|
|
|