גולדסטון - הערות ולקחים

על כולנו להעריך ולהודות לערוץ הראשון שהביא בפנינו את הראיון שקיים ביל מוייר, מן הערוץ הציבורי של ארה"ב (ה-PBS), עם השופט גולדסטון, ראיון שמביא בפנינו את האיש, את מניעיו ואת תשובותיו לביקורת שהושמעה.

נפתח באיש. ריצ'רד גולדסטון ניסה להסביר כי ידע מי הגוף שיזם והזמין את החקירה, וכי נענה לפנייה אליו בכוונה להציג תמונה ודוח מאוזן יותר. הוא תבע לחייב את הוועדה שתחקור גם את פעולות החמאס. אודה, לא השתכנעתי - התרשמתי מגולדסטון כאדם שמאמין בייעודו לשמור ולהגן על אזרחים לבל ייפגעו בעת עימות מזוין. כך עשה בקוסובו, כך עשה ברואנדה וכך ביקש לעשות גם בעזה. הוא ראה עימות בין פלסטיני קטן ומסכן לבין ישראלי גדול ואדיר, ותפקיד הוועדה היה להטיל את עיקר האחריות על גלית הישראלי. הוא מודה - מדינה איננה יכולה לעבור בשתיקה על אלפי הרקטות שנורו על יישוביה, וגם ישראל רשאית הייתה לפעול להגנת אזרחיה. חטאה של ישראל - בפעולה שעיקרה נקמה, הפעלת לחץ קולקטיבי על אזרחים תמימים והיעדר מידתיות.

נעבור לממצאי הדוח. מה שהטריד את השופט זו הפגיעה באזרחים בלתי מעורבים. ההפצצות של דרזדן והירושימה שייכות לעבר הרחוק, ואין לקחת מהן דוגמה, ובכל זאת - הצבא הגרמני והיפני לא פעלו בתוך ומתוך הערים, לא כן לוחמי החמאס החיים בעיר, בבתיהם ובקרב משפחותיהם. אין שם הפרדה פיסית בין הטרוריסט הלוחם לבין בני משפחתו הלא לוחמים. בצד ביקורתו, לא שמענו מילה כיצד בכל זאת נוהגים במקרה כזה. אף שלא אמר כן, לא רק שהשופט רואה בישראל את גלית לעומת דוד הפלסטיני, הוא מייחס לצה"ל תכונות "סופר-מן" - לא היה דבר שהמודיעין הישראלי לא ידע ואינו יודע, לא ייתכן שיש ללוחמי צה"ל טעויות בתום לב, כל שעשו ישראל וצה"ל - נעשה בכוונה תחילה. מבחינה זו - ושוב אין השופט אומר זאת - אפשר לראות במבצעי צה"ל ב"עופרת יצוקה" כישלון חרוץ: אם נהרגו במבצע כ-1400 פלסטינים ואם כ-600 מתוכם אכן היו אנשי חמאס (כעדות חמאס עצמו), הרי אין להסביר את מיעוט האבידות האזרחיות במהלך 22 ימי הלחימה אלא ככישלון מחפיר...

והעמדה הישראלית. לא עלתה בראיון השאלה עד כמה הושפע צוות הוועדה מרצון להעניש את ישראל על שסירבה לשתף פעולה בחקירה. אפילו ביקשו חברי הוועדה לעשות דין-צדק ללא גילויי מורת-רוח מן ההחרמה הישראלית, באו ממצאי הדוח עצמו ומעידים על כך שבשורה של האשמות יכלה ישראל להגיב, להסביר ואולי אף לשכנע ולמתן את ממצאי הדוח. וכך, שוכנעתי כי טעינו בהחלטה שלא להשתתף כצד בחקירה. יכולנו להסביר את התאפקותנו לאורך שנים קודם - ועד - שיצאנו למבצע, ויכולנו להשיב להאשמות השונות שהועלו.

ולבסוף, מבט לעתיד. בכל זירות הלחימה נידרש להתגונן ולהגיב על פיגועי טרור למיניהם. חובה עלינו להסיק מסקנות מפרשת הדוח:

• חיוני להכין רקע הסברתי-מדיני קודם שמגיבים. קיימת זירה מדינית - גם אם האו"ם ומרבית החברות בו אינם נמנים על ידידינו, חובה עלינו לבנות "תיק" האשמות ותביעות כלפי הצד השני הפוגע שוב ושוב באזרחים ישראלים. בל תהיינה התביעות לחקירה מונופול בידי הצד הערבי. גם אנו חייבים ויכולים לתבוע זאת. וגם אם לא תיפתח החקירה - יהיה רשום כי תבענו זאת.

• חכמים, היזהרו בדבריכם. דוח הוועדה חזר וציטט דברי פוליטיקאים, מפקדים בכירים ופובליציסטים, אשר הציעו שוב-ושוב להטיל עונשים קולקטיביים ולהפעיל לחץ על תושבי הרצועה. דיבורים אלה חוזרים ופוגעים בנו כבומרנג.

• משנתקבלה החלטה להגיב צבאית, דרושה מערכה מדינית מקדימה ומקבילה. נדרשת התלונה לאו"ם, זימון שגרירים וצעדים דומים שיבואו צמודים לתגובה הצבאית.

• ולבסוף - ראוי לנסות ולסכל מראש את החקירות, אולם לכשתיפתחנה, עדיף תמיד להשתתף ולא להתנכר להן.