סרט חדש, "תלוי באוויר", לפי ספרו של וולטר קים, בבימויו של ג'ייסון רייטמן יצא לאקרנים. הסרט זכה בפרס התסריט בגלובוס הזהב, ובעל כמה מועמדויות לאוסקר המתקרב. בתפקיד ראשי בסרט ג'ורג' קלוני.
אם יש מישהו שהתעורר משינה של כמה שנים ורוצה לדעת מה מצב העניינים בעולם, כדאי שיילך לראות את ג'ורג' קלוני בסרט "תלוי באוויר". זהו סרט שובר לב, מצחיק במידה, שיש בו הברקה אחת מיוחדת בנושא יחסים בין גברים לנשים (לא אגלה לכם כדי לא לקלקל).
לריאן בינגהם (ג'ורג' קלוני), גבר נאה מאוד, בגבול שבין הנעורים לגיל העמידה, יש מקצוע אכזרי במיוחד - זה מה שילמד אותו צופה שישן כמה שנים. ריאן בינגהם מועסק על-ידי חברה מתמחה בתפקיד האדם המודיע לעובדים, בעשרות חברות וארגונים ברחבי ארה"ב, כי הם מפוטרים.
סצנות הפיטורין הן מראה של העולם של היום, שבו פוטרו בשנתיים האחרונות מיליוני בני אדם ממקום עבודתם ועוד מיליונים בדרך לכך... קלוני, בנימוס ובמילים מכובסות ש"תוכננו" היטב על-ידי מומחים, מודיע להם: 'החברה לא זקוקה עוד לשירותכם'. המפוטר, בהלם, שואל: 'אני מפוטר?', 'למה?'. המפוטר, מתפלץ על סף בכי/התקף זעם/חוסר אונים, מקבל תשובות חסרות פשר שנגמרות ב: 'אתה מתבקש לגשת לחדר לקחת את החפצים שלך'. ריאן לא שוכח לספר למרואיין שעולמו לא חרב עליו כי יש לו עתיד וכי יואיל למצוא עבודה אי-שם באופק.
ריאן, רווק מושבע, שפוגש נשים פה ושם במלונות, בברים ובשדות תעופה, טס מעיר לעיר ברחבי ארה"ב, מרוצה מהג'וב שלו, המעניק לו משכורת ותנאים מעולים. חלום חייו הוא להגיע לכמות קילומטראז'-טיסות שיהיה שווה למרחק בין כדור הארץ לירח. מכיוון שהוא טס 266 יום בשנה, הוא מתקרב, מיום ליום, להגשמת החלום.
החברה המעסיקה את המפטר המלוטש, "משכללת" את שיטת הפיטורין. ריאן בינגהם ועוזרת צעירה ושאפתנית "פוגשים" את המפוטרים ברחבי אמריקה במקומות העבודה, אבל מדברים איתם דרך מסך מחשב, כדי לא לספוג את ההערות האישיות. הכוונה להפוך את שיטת הפיטורין לשיחת מחשב כדי לחסוך לחברות את עלויות הטיסה והמלון של המפטרים.
לאחר שנודע על מקרה התאבדות של מפוטרת, מחזירים את השיטה האישית. היינו, המפטר המקצוען מול המפוטר האומלל.
לעולם ההזוי והמר הזה נכנסת פרשת אהבה, יפה ונעימה כדרכן של פרשיות אהבה, המתפוצצת באירוע ציני להחריד.
סרט שנון עם הומור מר, כאב ואומללות, קצב חיים מטורף בעולם טכנולוגי, ציניות ותאוות בצע - החיים בסוף העשור הראשון של 2000.
רציתי לראות את הסרט מהתחלה רגע אחרי שהסתיים.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
