בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הכפרים הבדואים - המוכרים והבלתי-מוכרים
|
בישראל נמנו בשנת 2007 תשעים ושניים כפרים לא מוכרים, כולם יישובים ערביים, מהם חמישים ותשעה יישובים בדואים בנגב
|
תהום בלהות [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
מדינת ישראל הכירה באחד עשר ישובים במגזר הבדואי בנגב בשנת 2002, מינתה להם מועצה אזורית בשם "אבו בסמה", ומינתה למועצה ועדה ממונה בראשות עמרם קלעג'י, לשעבר מנכ"ל משרד הפנים. בוועדה הממונה כלולים שלושה נציגים מהמגזר הבדואי. אחד עשר הישובים במועצה הם אם-בטין, תראבין, קסר-אלסר, דריג'את, אבו-קרינאת, ביר-הדאג', אלאטרש, מולדה, אלסייד, אלפורעה, ומקחול. חלק מהישובים נמצא לצדי כביש באר-שבע-ערד, וחלקם - לצדי כביש באר-שבע-מצפה-רמון. לכל אחד מהישובים מינתה המועצה האזורית ועד מקומי, ולכל ועד - יושב-ראש, המקשר בין המועצה לישוב. למרות שיש מועצה, עדיין אין אישורי בנייה, וחסרים שירותים בסיסיים כרשתות מים, חשמל וטלפון, ושירותי תברואה, כנדרש מכל מדינה הדואגת לרווחת תושביה. בינתיים הילדים חולמים שיום אחד ביתם יואר בחשמל, כמו שאר ילדי ישראל, ושהם ישחקו על מחשב, כמו שאר ילדי העולם. שאר ארבעים ושמונה הישובים הבדואים בנגב נותרו בלתי-מוכרים, ללא כל סיוע הומניטרי. אין להם מועצה, אין שטח שיפוט, התושבים אינם זכאים כלל לשירותים כחשמל, מים וטלפון. מה שמקומם במיוחד הוא שאינם כלולים בתיכנון שירותי בריאות וחינוך, ולא בתיכנון רשת הכבישים והתחבורה הציבורית. על-אף זאת, זכויותיהם האזרחיות של התושבים כבודדים נשמרות: רובם רשומים במרשם האוכלוסין, וזכאים לקבל שירותים ביישובים מוכרים סמוכים. בבחירות לכנסת הם רשומים בקלפי ביישוב מוכר סמוך, או בבית ספר הנמצא בתוך הישוב. ב-1997 הקימה קבוצת צעירים את "מועצת הכפרים הבלתי-מוכרים", הנתמכת על-ידי עמותה וקבוצות פוליטיות. כפרים אלו סובלים מהטרדות מתמשכות, בגלל הבנייה הבלתי-חוקית, דבר שגרם לחלקים רבים מאוכלוסיה זו לנטות לקיצוניות ושנאה למדינה. הוסיפו שמן למדורה תנועות פוליטיות שניצלו את מצוקתם של הבדואים, והסיתו אותם לפעולות בלתי-חוקיות. כל זה לא תרם מאומה לבדואים האומללים, שעדיין ממתינים בכאב לפתרון בעייתם. אני מבקש להבהיר לכל המוסדות, ובראשם לממשלת ישראל, שיש לקום ולתת פתרון מיידי לאוכלוסיה זו. רבים מבניהם משרתים בכוחות הביטחון, ובתמורה לא מקבלים דבר מהממסד. לדעתי יש להכיר בכל הכפרים, לרכז אותם באזור מגוריהם, ולתת להם את כל השירותים הנדרשים. הבדואים היו ויישארו נאמנים למדינה, אבל הפקרת המדינה אותם גרמה לכניסת גורמים קיצוניים שמנצלים את המצוקה הבדואית ומנסים להרוויח הון פוליטי בלבד. זה כואב לי מאוד. משרד הפנים נדרש לעשות עוד מאמץ, כפי שעשה במועצת אבו בסמה, ולתת אישור לכפרים האחרים. זה יפתור לגמרי את בעיית הקרקעות והבנייה הבלתי-חוקית, ויסיים את מחול השדים וההאשמות שהבדואים גוזלי אדמות. הבדואי תמיד אהב שקט וחיים טובים, ותמיד יישאר נאמן למדינתו. ברגע שמכבדים אותו ועונים לבקשותיו - הוא ייתן את נשמתו למען המדינה שתומכת בו ומושיטה לו יד לעזרה. אם המדינה תממש זאת כולנו נרוויח מזה, וכל המנסים לפגוע ברקמת היחסים הטובה בין המדינה לבדואים ייעלמו מהמציאות. המגזר הבדואי יחזור למורשתו ולשקט הנפשי שלו, ויחד נבנה דורות של דו-קיום, נאמנות וכבוד הדדי. חשוב להזכיר שמגיעה מילת כבוד למשרד אחד - משרד החינוך. אני אחד מהבדואים שנותנים שירותי חינוך. משרד החינוך פועל בצורה מופתית ובמאמצים בלתי נלאים, למען חינוך טוב לכל ילד בדואי. זה ניזקף לזכותן של מנהלת מחוז הדרום במשרד החינוך ומפקחת המחוז - מגיע להן אות הערכה וכבוד. לבסוף, כולי תקווה שמילותיי תגענה לאוזניים רבות במדינה, וכולם יתנו יד למשיכת הבדואים בדרום מתהום הבלהות של המצוקה והטרדות.
|
|
מחבר המאמר הינו סגן-מנהל בי"ס תיכון ברהט. חוקר מורשת הבדואים.
|
|
תאריך:
|
06/03/2010
|
|
|
עודכן:
|
06/03/2010
|
|
חסן גדוע אלהוזייל
|
הכפרים הבדואים - המוכרים והבלתי-מוכרים
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ישמעאל
|
6/03/10 16:18
|
|
2
|
|
שמאלן ציוני
|
6/03/10 22:29
|
|
3
|
|
ע.ג3
|
7/03/10 07:00
|
|
|
|
ב"ש
|
7/03/10 10:04
|
|
|
|
ישמעאל
|
7/03/10 10:17
|
|
4
|
|
אחד אחד
|
7/03/10 11:13
|
|
5
|
|
שמאלן ציוני
|
7/03/10 22:29
|
|
|
|
שמלאן אמיתי
|
11/03/10 18:06
|
|
כאשר מדינת ישראל מותקפת בתקשורת ובאקדמיה באירופה ובאמריקה, כמה טוב לשמוע קול תמיכה! הפסנתרן היהודי הצעיר יבגני קיסין, שנולד ולמד ברוסיה אך מתגורר זה שנים בבריטניה והוא בעל דרכון בריטי, כתב למנכ"ל רשות השידור הבריטית BBC מכתב גלוי יוצא-דופן בחריפותו בתגובה להאשמות ששידרה התחנה, כאילו ישראל סחרה באיברי מחבלים פלשתינים. במכתבו דוחה קיסין בזעם שקרים אלה ומסיים במילים: "הגיע הזמן שה-BBC תבחר בין חזרתה לערכים של אמת וחופש שבהם דגלה לבין השלכתה לפח האשפה של ההיסטוריה, יחד עם "פרבדה" הרוסי ו-Foelkische Beobachter, עיתונו של היטלר".
|
|
|
בהתנהלותם של ארגונים באשר הם - ארגון פועלים, ארגון חקלאים או יצרנים, ארגון של חולי מחלה כלשהי, ארגון נשים, שלום עכשיו, צער בעלי חיים או אנרכיסטים נגד גדר ההפרדה, וגם ארגונים כמו צבא, תנועת נוער, מפלגה, רשת חינוך ואפילו מדינה - ידוע "כלל אבולוציוני" אוניברסלי:
|
|
|
70 שנה חלפו מאז החלה "המלחמה המוזרה". מה לנו ולאירוע נשכח זה? האם ימים אלה - ימים של דוח גולדסטון והקרן לישראל החדשה, ימים של התרפסות, ימים של ספקות בעם בדבר עצם זכותנו הלאומית להילחם נגד חמאס בעזה ונגד החיזבאללה בלבנון, ימים של טרום-נסיגה מרמת הגולן - הם הזמן המתאים להתעסק במאורעות רחוקים ולעלעל בדפי היסטוריה מעופשים על צרפת דגם 1940? מה לכל זה ולימינו?
|
|
|
עומד לו סוס אביר בקצה כיכר בית המשפט של העיירה. סוס מוזר. יש לו אוכף נאה, מעשה אומן, אבל אין איש יושב באוכף. בית המשפט הומה. יוצאים ובאים בו, שועי הארץ ודלפוניה, שריה יועציה ועלובי חייה, מעומלני צווארונים בוהקים ואפורי חולצות עמל מיוזעים, כוהנים, לויים, ישראלים, נוכרים, ערביים, אסירי רעב ועוני ותגרי בצע במבצע, מוכים ומכים, מורים ודרדקים, רודפים ונרדפים, גוזלים ונגזלים, דורסים ונדרסים, הורסים והרוסים, אנשים, נשים, טף, זקנים וזקנות, עקורים מבית ועגונות מיואשות מתוחלת, חיל גדול מאוד. הקולות הבוקעים מן ההיכל הצפוף רמים.
|
|
|
כשכל הדואגים לביטחון ישראל חוזרים ודורשים למנוע מאירן להתחמש בנשק אטומי תוך כוונה מוצהרת להשמיד את מדינת היהודים, מוצא לנכון שר הביטחון להצהיר שלדעתו אין סכנה כזו, כי האירנים מפחדים מהתגובה הישראלית. מה זה אומר לעולם? כאילו בוטל, במחי משפט פזיז אחד, הצורך בסנקציות על אירן - שיפסיקו להעשיר אורניום לפצצה שלהם - כי ממילא הם לא יעיזו להשתמש בה. האומנם? פרופ' לואי ברס, מרצה וכותב מוערך בתחום המשפט הבינלאומי, פרסם מאמר מלומד המפריך את הזייתו של השר לאי-ביטחון של ישראל:
|
|
|
|