|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לפני שהקיץ הדביק ייפול עלינו במלוא-עוצמתו - זה הזמן להצפין וליהנות מנופים, מפריחות, מזרימות וממפלי-מים, ופה ושם גם מנקודות-תזונה טעימות
|
|
זרימה ערה בנחל החצבאני [צילום: ראובן לייב]
|
|
|
|
|
עוד בטרם יעוט עלינו הקיץ החם והדביק בעוצמתו הלוהטת - זה הזמן ההולם לבלות את סוף השבוע בגליל הרענן והפורח. יוצאים עם שחר צפונה אל הנופים הירוקים, אל המים הזכים והצלולים ואל מקומות האוכל הריחניים. מגיעים לשמורת ההר של הגליל העליון ולמצפורי הגליל המערבי; צופים בזרימת הירדן ההררי ועטים על גבינות הצאן של עין-כמונים ועל הפורלים המעושנים של יסוד המעלה.
פנינו אל השמש העולה, אל הקוקטייל הנפלא של אביב 2010, שמרכיביו הם נופים ופריחות, זרימות ומפלי-מים, ופה ושם גם נקודות-תזונה טעימות.
מהכביש היוצא מעכו לצפת פונים בצומת אחיהוד לעבר גוש ישובי-שגב. מגיעים למושב יודפת וקונים שם מלונים ואבטיחים מגידול אורגני. מי שמחפש את פעמי העבר יוכל למצוא אותם דרומית למושב, שם מצויות חורבות יודפת הקדומה, עיר המבצר של יוסף בן-מתתיהו, שמרדה ברומאים, חרבה ונוסדה מחדש בתקופת המשנה והתלמוד.
בשלווה ההררית של שמורת יודפת, החבוקה בנופי העבר, פורחים קטלבים ועצי-אלון ומשוטטים בערוצים המאוכלסים בכלילי-חורש, סחלבים, צבעוני-הרים ומה לא. מן הרכסים שמסביב מציצים ישובי מצפור, הנראים כמו קוביות-צעצוע שנשלפו מן הקופסה ושהוצבו בראש הגבעות לחגוג בגגותיהם האדומים.
|
|
|
|
|
מצפור שכניה [צילום: ראובן לייב]
|
|
|
מקצה המושבה יורדים לנחל עירון, המתפתל אל עמק החולה - שמורת-טבע עתירת-מים, צמחייה וציוץ-ציפורים. שביל-הליכה מוסדר מוליך בין טחנות הקמח של פעם אל מתחת למפל התנור, הנופל בארובת הסלע בשצף-קצף.
משם כבר קצרה הדרך למוזיאון הפרה-היסטורי של מעין ברוך וממנו פונים לכיוון הגושרים כדי לצפות בזרימתו העזה של נחל חצבאני, ושם גם חוות הפורלים המפורסמת, שבתחומה מסעדת "דג על הדן" - מסעדת-עצים, צמחיה ופלגי-מים משקשקים להדום הרגליים.
למי שנותר עוד כוח, יוכל להמשיך למרגלות הגולן, לשוטט בשמורת הבניאס, ולצפות במפל של נחל סער. במג'ד-אל-כרום אפשר להצטייד בעגבניות ובזיתים סוריים דפוקים; בפיתות דקות ורחבות אצל משפחת האופים בכביש פקיעין-רמה; בחריצי גבינת-עזים שבחוות עין כמונים ולרכוש שניים-שלושה בקבוקי-יין ביקב מירון שביישוב ההררי מצפה-חרשים.
בדרך חזרה, דרומה, אפשר לסעוד במסעדה של נימר, סמוך לצומת גולני, או לשחק אותה בגדול במסעדת "האחוזה" שבעיבורי יסוד המעלה. ב"נימר" מקבלים חביתה וסלט-ירקות, פול חם עם חומוס וקפה שחור בכוס-זכוכית, שיעשו לכם את היום; ויש גם ממולאים למיניהם, בשרים משופדים ודגים. ב"אחוזה" יש דגי-פורל וכבד-אווז, העשוי בצלי של בצל ותפוחי-עץ. ולקינוח לא לשכוח, כמובן, את עוגות מאפה הבית ואת מנת השזיפים השחורים, שהושרו בברנדי ושתובלו בציפורן וקינמון.
|
|
|
|
|
יודפת [צילום: ראובן לייב]
|
|
|
| גולשים למטולה, שוחים בבריכה האולימפית המקומית של מרכז-קנדה, משכשכים בבריכת-ג'קוזי לוהטת, מחליקים בזירת-קרח, מנסים לקלוע למטרה ולשחק כדורגל - הכל תחת קורת-גג אחת | |
|
|
|
היציאה מאחד הכבישים המטפסים מאזור יודפת מערבה, מובילה היישר אל "התאומות הלבנוניות" שבמצפור שכניה. פעם ידעו רק מתי מעט על קיומן ועל המאכלים הנפלאים שהן מגישות לעוברי האורח המקריים המזדמנים לאזור המרוחק הזה. היום, משהתפרסם שמען, יש מצב שסיריהן של הלבנוניות לא רוקנו כליל על-ידי אלה שכבר הקדימו אתכם.
בכניסה ליישוב הקהילתי שכניה ממוקם ביתן של האחיות מישלין ומאי, שעלו בשעתן מלבנון יחד עם האומנת שלהן, דאדא. בבית הזה הבשלנית היא האומנת, ובין טיגון למעיכת חומוס תיעתר, קרוב לוודאי, דאדא לקרוא לכם בקפה. ועד שזה יתבשל, תוכלו לתפוס מקום ליד השולחן שבירכתי המטבח, ליהנות מסלט-ירקות קצוץ, עתיר פטרוזלינון, רווי שמן ולימון; מטבולה נוסח כפר לבנוני, מירקות מבושלים-אפויים, מקובה פריך ומעלי-גפן ממולאים, המפיצים ניחוח של תיבול. ולא לשכוח, חלילה, בקינוח את עוגות המעמול, הממולאות תמרים, ואחריהן ללגום מן הקפה המהביל, ובסופו של עניין להפוך את הכוס ולראות את העתיד.
מצפינים לקצה אצבע הגליל, למצפורים של משגב-עם, שגדרותיו הם הגבול עם לבנון, ומשקיפים משם אל תוך הכפרים הלבנוניים, הפרוסים כמו על כף היד. משם גולשים למטולה, שוחים בבריכה האולימפית המקומית של מרכז-קנדה, משכשכים בבריכת-ג'קוזי לוהטת, מחליקים בזירת-קרח, מנסים לקלוע למטרה ולשחק כדורגל - הכל תחת קורת-גג אחת, מתחת לרחובה הראשי, הציורי והנמנמי של מושבת הגליל הוותיקה.
|
|
| תאריך:
|
16/04/2010
|
|
|
עודכן:
|
16/04/2010
|
|
ראובן לייב
|
|
ישנם דברים רבים חמורים בפרשה, אך החמור מכל הוא, ככל הנראה, ההכרה בכך שאנו סומים בעלטה, עירומים וחשופים לבוגדים מבפנים ללא שום דרך לאתרם. אפשר לעשות תחקירים ביטחוניים מכף רגל ועד ראש, מבוקר עד ערב, בלי סוף, ועדיין יכול להיות שחלק מהקולגות שלנו הם בעצם נציגי האויב. ערבים לא מקבלים סיווג ביטחוני גבוה, זה פשוט. אבל איך נדע אם היהודי, הישראלי, החבר הכי טוב או אפילו המפקד שלנו, הוא לא בעצם נציג האויב? שמאלן קיצוני שטוף חדוות-שלום, הכמהה להעמיד את כל פושעי צה"ל לדין, על-מנת שמדינת ישראל תיכנע לטרור, תיסוג לגבולות 67' ואז סוף-סוף יפרוץ השלום המיוחל. איך נדע?
|
|
|
|
|
פרשת תזריע פותחת במצוות ברית המילה. "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתו". על סדר ברית המילה ניתן לשאול שתי שאלות:
|
|
|
|
|
קראתי שקבוצה של עיתונאים בכירים ממליצה שלא להעמיד לדין את אורי בלאו, תחקירן הארץ המחזיק ב-2,000 מסמכים שנגנבו ממחשב בלשכת מפקד פיקוד המרכז, בטענה - ככל שהבנתי אותה - שהוא אינו רוצה לחשוף את מקורותיו.
|
|
|
|
|
אהוד אולמרט מסר הערב הודעה בטלוויזיה, שבה אמר כי לא קיבל שוחד בפרשת הולילנד. אולם בהודעתו בת שלוש הדקות יש "חורים" לא מועטים, והם:
|
|
|
|
|
והרי החדשות של הימים האחרונים:
|
|
|
|
|
