|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
החיילת, העיתונאי והחיסול הממוקד
|
המניעים של קם, נראה שהיו חומריים ● השימוש של בלאו ב"רכוש הגנוב" יכול להזיק לנו ● חיסול ממוקד עדיף גם בהרג חפים-מפשע
|
|
הריגת מחבלים, גם אם הם משתמשים באוכלוסיה הפלשתינית כמגן אנושי, תתבצע ע"י כוחות הביטחון בלית ברירה [צילום ארכיון: פלאש 90]
|
|
|
|
|
שירותי הביטחון חשובים לנו, הם אמורים להגן עלינו מפני מרגלים מבחוץ, מרגלים מבפנים, בוגדים, התארגנויות עוינות ועוד כהנה "רעות חולות", שכל מטרתן לערער את קיומה התקין של המדינה.
מפאת החשיבות שיש למניעת המעשים המזיקים הללו, נתנו לשירותי הביטחון סמכויות יתר. הם יכולים לאסור אדם ולהחזיקו במאסר לתקופה מוקצבת לא ידיעת משפחתו, מכריו ועורך דינו. הם רשאים לבצע עינויים מסוימים באדם לשם שמיעת האמת. הם רשאים, ובדרך כלל מקבלים, צווים לאיסור פרסום ועוד אמצעים אחרים שאינם ניתנים לגורמי אכיפה אחרים. וכל זאת לשם הגנה עלינו מפני אויבים מבחוץ ובוגדים מבפנים. בעבר, אנשים נעלמו לזמן רב ורק לאחר השתדלויות רבות נרמז לקרוביהם כי הם עצורים אצל שירותי הביטחון לשם חקירה. כיום, השקיפות רבה יותר, הן בגלל לחץ ציבורי מצטבר של שנים והן בגלל השתכללות אמצעי התקשורת.
בפרשה הביטחונית האחרונה, פרשת החיילת ענת קם, נוכחנו לדעת שלא ניתן להסתיר אותה מעיני הציבור למרות צו איסור הפרסום. אתרי האינטרנט הנגישים לכל אחד הפיצו את הסיפור, לא כל-כך מדויק, עם הטיות לפי השקפת עולמו של המפרסם, אך בסך-הכל, העובדות הבסיסיות היו ידועות לכל מי שחפץ לדעת.
אם מישהו חשב ששירותי הביטחון נהנים מזכויות יתר של אמצעי חקירה ומניעה, הרי המקרה האחרון הוכיח כי יש להם פחות מדי זכויות חקירה. אילו היה באפשרותם לבצע תחקיר "עמוק" יותר והשגחה צמודה יותר, ייתכן שהיה נמנע מאותה חיילת מלגנוב אלפי מסמכים מסווגים מהצבא.
|
|
ולעניין "החיסול הממוקד".
נאמר בפרשת החיילת ענת קם כי היא למדה, בתוקף תפקידה הצבאי, כי הצבא מבצע עבירה על החוק בעצם ביצוע ה"חיסול הממוקד". ראשית, הדבר אינו נכון, כי אף אחד לא אסר על הצבא מלבצע זאת וחוץ ממשלת ישראל, לא קיים, לטעמי, גוף שיכול לאסור זאת.
הלוחמה הקיימת כיום בישראל וברחבי העולם היא לוחמה של ארגונים קטנים נגד מדינות על-ידי פגיעה במטרות אזרחיות ובסתם אזרחים. זאת בניגוד למלחמות קודמות שהיו בין צבאות ונגד מטרות צבאיות. מדרך הטבע שלוחמה זו היא אכזרית יותר, מאחר שאינה מבדילה בין ילד לקשיש ובין אישה לסתם עובר-אורח. הלוחמים הללו, שמצטיינים בפחדנות יתרה, מתנהגים כאזרחים, חיים בין אזרחים ולמעשה, האזרחים הם המחסה שבו הם מסתרים בין מעשה נבלה אחד לשני. לכן, הלוחמה בהם גוררת קורבנות רבים חפים מפשע. אך הברירה היא בין הרג בני עמך או הרג בני עמו של הנבל. ובברירה זו, ההחלטה היא פשוטה.
בשנים האחרונות פיתחו המדינות הלוחמות בארגונים אלו שיטות לוחמה הפוגעות בנבל עצמו ומונעות הרבה פגיעות בחפים מפשע. אך מנקודת היבט מסוימת, זה נראה כמו רצח בדם קר או הוצאה להורג, ולכן זה מקומם ציבורים מסוימים.
בסיכומו של דבר, עלינו לסמוך על שירותי הביטחון שלנו, שידעו להתמודד עם אויבים מבחוץ ובוגדים מבית; על התקשורת שלנו שתדע לגלות אחריות ציבורית ולאומית, ולא תיגרר אחר מקסמי הרייטינג; ועל צבאנו שיידע לבצע את החיסול הממוקד הראוי תוך הימנעות, במידת האפשר, מהרג חפים מפשע.
|
|
המחויבות לעמוד בפיתוי העיתונאי
|
|
ולעניין תפקודה של התקשורת.
אני יכול להבין את הפיתוי הגדול העומד בפני עיתונאי שנמסרים לידיו מאות מסמכים חסויים, ואשר יכולים לתת לו תוכן לעשרות מאמרים. מנגד, אנו נותנים אמון רב בעיתונות ובעיתונאים, כי בסופו של דבר, הם עינינו ואוזנינו לעולם הרחב. מעילה באמון שלנו תשמיט את כל בסיס קיומה של התקשורת. האם השימוש ב"רכוש גנוב" לשם דיווח הוא הוגן או מעילה באמון? קשה לענות על השאלה. אמיתות רבות התגלו לנו בעקבות "רכוש גנוב" שהגיע לידי העיתונאי, אך מנגד, נזקים עצומים עשויים להיגרם לנו כציבור עקב חשיפת "רכוש גנוב".
די אם נזכיר את מקרה וענונו, שגנב מסמכים ממקום עבודתו בכור האטומי בדימונה ומסר אותם לעיתונאי זר. אין ספק שבעיני העולם התגלו אמיתות רבות לגבי יכולתה הגרעינית של מדינת ישראל, אך לנו כציבור הישראלי זה גרם נזק רב. לכן נדרש מעיתונאי, מעורך עיתון ומבעל עיתון לגלות, מעבר למחויבותו המקצועית, מחויבות ציבורית ולא לתת את ידו לפרסום דברים שעשויים לגרום נזק למדינה ולתושביה. נכון, זה פיתוי שקשה לעמוד בו, אך יש כאלה שכן עמדו בו.
|
|
נאמר שמניעיה של החיילת ענת קם הם אידיאולוגיים. ייתכן. לי נראה לפי הנסיבות שמניעיה הם יותר חומריים. ענת קם שאפה להיות עיתונאית, כבר לפי גיוסה כתבה מאמרים לתקשורת ירושלמית מקומית. עם שחרורה החלה להיות מועסקת, כעיתונאית, באתר "וואלה!", שהיה שייך לקונצרן עיתון הארץ. האם מקרה הוא שהיא מסרה חלק מהמסמכים שנטלה לא רשות מהצבא לעיתונאי בעיתון הארץ? אולי בגלל זה הועסקה באחת משלוחות העיתון? האם בגלל זה העיתון ניסה להגן עליה ועל העיתונאי אורי בלאו, שפרסם כתבות על-סמך המסמכים החסויים?
|
|
טעמו של צו איסור פרסום הפרשה
|
|
ולעניין צו איסור הפרסום.
אמצעי תקשורת ערביים, הן בארצותיהם והן בארצות אחרות, מפרסמים ידיעות רבות שהתקשורת העולמית אינה מתייחסת אליהן באמינות, ולכן גם אינה מצטטת אותן. לעומת זאת, אם ידיעה כזו מצוטטת בעיתון ישראלי, גם כאשר מצוין המקור, התקשורת העולמית רואה בכך סוג של אמינות ומפרסמת את הידיעה תוך הסתמכות על המקור הישראלי. לכן, גם בעניין צו איסור הפרסום בפרשת החיילת ענת קם, אי-פרסום הפרשה בתקשורת הישראלית בלם במידה ניכרת את הפרסום בתקשורת העולמית. מסיבה זו, כן היה טעם בצו איסור הפרסום.
מידע אישי אציין, כי אנשים רבים לא ידעו כלל על מה מדובר בפרשה זו.
|
|
| תאריך:
|
16/04/2010
|
|
|
עודכן:
|
16/04/2010
|
|
פסח רויטמן
|
|
החיילת, העיתונאי והחיסול הממוקד
|
|
כמה השוואות שעשויות לשים דברים במקומם הראוי  על האידיאולוגיה הנאצית ודברי בלע בדה מארקר על אולמרט וקצב ענת קם והבוגד הסובייטי קים ועל חבר הכנסת ודינו של האזרח הפשוט
|
|
|
|
|
בפסק דין תמוה, היכול לשמש תקדים במקרים מקבילים, קבע בית המשפט העליון באלו תנאים יעוכב צו הריסה של מבנים בלתי חוקיים הנבנים בניגוד לחוקי התכנון והבנייה וללא היתר בנייה.
|
|
|
|
|
עוד בטרם יעוט עלינו הקיץ החם והדביק בעוצמתו הלוהטת - זה הזמן ההולם לבלות את סוף השבוע בגליל הרענן והפורח. יוצאים עם שחר צפונה אל הנופים הירוקים, אל המים הזכים והצלולים ואל מקומות האוכל הריחניים. מגיעים לשמורת ההר של הגליל העליון ולמצפורי הגליל המערבי; צופים בזרימת הירדן ההררי ועטים על גבינות הצאן של עין-כמונים ועל הפורלים המעושנים של יסוד המעלה.
|
|
|
|
|
ישנם דברים רבים חמורים בפרשה, אך החמור מכל הוא, ככל הנראה, ההכרה בכך שאנו סומים בעלטה, עירומים וחשופים לבוגדים מבפנים ללא שום דרך לאתרם. אפשר לעשות תחקירים ביטחוניים מכף רגל ועד ראש, מבוקר עד ערב, בלי סוף, ועדיין יכול להיות שחלק מהקולגות שלנו הם בעצם נציגי האויב. ערבים לא מקבלים סיווג ביטחוני גבוה, זה פשוט. אבל איך נדע אם היהודי, הישראלי, החבר הכי טוב או אפילו המפקד שלנו, הוא לא בעצם נציג האויב? שמאלן קיצוני שטוף חדוות-שלום, הכמהה להעמיד את כל פושעי צה"ל לדין, על-מנת שמדינת ישראל תיכנע לטרור, תיסוג לגבולות 67' ואז סוף-סוף יפרוץ השלום המיוחל. איך נדע?
|
|
|
|
|
פרשת תזריע פותחת במצוות ברית המילה. "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתו". על סדר ברית המילה ניתן לשאול שתי שאלות:
|
|
|
|
|
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
![[צילום: AP]](https://media.news1.co.il/Thumbs/87/NEWSY20a2fe6700b0aa4b2cafd8bdab3eab641c.jpg)
