טפאס ספרדי טיפוסי ב"טפאו"

האם אתה זוכר אותי? נפגשנו באוטובוס מבאר-שבע לירושלים. זה היה אחרי אותו יום העצמאות שבו אסרה הנהלת אוניברסיטת בן-גוריון להניף את דגלי המדינה בשטח מעונות הסטודנטים. התווכחנו רבות בסוגייה. בעוד שאתה שמחת על החלטה זו, אותי היא זעזעה. חשבתי לתומי שלדגל המדינה יש מקום בכל אתר במדינת ישראל, בכל ימות השנה, על אחת כמה וכמה ביום העצמאות. התברר לי כי יום החג שלי הוא יום האבל, הנכבה, שלך, למרות ששנינו נושאים תעודת זהות של אותה מדינה ולמרות שגם אני וגם אתה, בוגר הפקולטה למדעי החברה, מציגים בביקורת הגבולות דרכון ישראלי. אומנם התווכחנו בנימוס, אבל שנינו הרגשנו שתהום פעורה בינינו. בעיני - חובה על כל אזרח לכבד את דגל מדינתו, המנונה וסמליה. בעיניך - המדינה הזאת כלל אינה שלי, ומן הראוי שתהפוך להיות פלשתין, ואילו לי המלצת לחזור למקום הולדתי - למוסקבה.

פרשת ענת קם, אשר בהיותה חיילת בשירות סדיר גנבה מסמכים סודיים מלשכת האלוף יאיר נוה ומסרה אותם, למטרות פרסום, לעיתונאי הארץ אורי בלאו, עוררה בציבור רוגז וסערת רגשות, המעורבים בסיסמאות חלולות של מילים רמות כ"חופש העיתונות" ו"זכות הציבור לדעת"; הפרשה עוררה גם זעם כבד על עיתון הארץ והעומדים בראשו, החל מהמו"ל עמוס שוקן וכלה בכפופים לו. למי ששכח, ראוי להזכיר כי אין זו פעם ראשונה שהארץ משמש סלע מחלוקת בגלל מה שמקובל לכנות דעותיו ה"אנטי-ציוניות" המציגות את ישראל כמקור של רוע אנטי-פלשתיני, וכאשמה תמיד ואוטומטית ליחסים המעורערים בינינו לבין הפלשתינים.

בילדותי, בשנות החמישים, עוד שמעתי את הדי הויכוח, מלפני קום המדינה, בין תנועת העבודה לימין הציוני. אנשי תנועת העבודה ביקרו את הימין הציוני על הכרזותיו בדבר כוונות התנועה הציונית לרשת את הארץ. לטענתם, הכרזות אלו עלולות היו לעורר את התנגדות הערבים למפעל הציוני, וצריך היה לבנות בשקט את המדינה שבדרך, לאור הסיסמא "עוד דונם ועוד עז".

באחרונה פורסמו ראיונות של מלך ירדן, עבדאללה השני, עם העיתנות האמריקנית והירדנית. בראיונות אלו הוא מציג את דעותיו שכביכול אינן רלוונטיות כל כך. בכל זאת, מדובר בירדן, שנמצאת ביחסי שלום עם ישראל. מדינה שכנה זו אינה מהווה איום צבאי עלינו, אך אוכלוסייתה הפלשתינית מהווה גורם שיש להתחשב בו. החלום הערבי הוא להקים את 'פלשתינה הגדולה', מדינה שתכלול בתוכה את הגדה המערבית ואת ירדן. משום מה, המלך הירדני שולל את ארצו בפתרון זה.

לא תהיה זו הפתעה מרעישה עבור חוקרי המשטרה כשהם יווכחו - שוב - לדעת שמולם ניצב קליינט לא קל שאינו מתכוון להניח את ראשו על שולחנם.