דובר צה"ל - הסוד הגדול

למען ההסברה הישראלית:

בדוח השנתי לשנת 2002 הקדיש מבקר המדינה פרק נרחב לסוגיית ההסברה הישראלית וקבע, כי ההסברה היא אחד הכלים החשובים ביותר בשרות מדיניות החוץ והביטחון של מדינת ישראל, בהתמודדות בעימות עם הפלשתינים.

במסגרת זו מנה המבקר מספר ליקויים מרכזיים, לרבות חוסר תפיסת הסברה (קונספציה) שלמה וברורה ברמה הלאומית וכן היעדר גורם מנחה ומתאם והיערכות מספקת, ואף מצא ליקויים חמורים בשיתוף הפעולה בין גורמי ההסברה השונים. איפה טעינו ואיפה עדיין מסרבים לתקן?

הפעולה ברפיח - סוד צבאי

ביום שלישי, ה-20.1.04, פעל צה"ל ברפיח בנימוק של פעילות כנגד תשתיות הטרור ובשל חשד לחפירת מנהרות בחסות מבנים נטושים הסמוכים לגבול ישראל-מצרים במטרה למנוע הברחת אמצעי לחימה. גורמים פלשתינים ושתי סוכנויות הידיעות הזרות הגדולות, AP ורויטרס, דיווחו על 15-30 בתי פלשתינים שנהרסו כליל במסגרת פעילות זו, וכתוצאה מכך נותרו 400 פלשתינים ללא קורת גג. בצה"ל מכחישים, מתעלמים וממשיכים הלאה.

בעקבות ריבוי הדיווחים ובמסגרת מאמץ לגילוי האמת, ערכנו השוואה פשוטה בין דיווחי צה"ל לבין דיווחי הפלשתינים וגורמי תקשורת זרים - בהתייחסם לפעולת צה"ל ברפיח, על-מנת למצוא האם יש ממש בדיווחי הצד השני, ושמא דחפורי צה"ל אכן השאירו מאחוריהם הרס וחורבן של בתים פלשתינים הרוסים.

הנתונים המובאים כאן מבוססים על מידע גלוי, וכל אחד יכול היה להגיע אליהם באמצעים פשוטים למדיי. יש לומר, כי כאשר פנינו לצה"ל לקבלת תשובות לשם הוצאת האמת אל האור, נתקלנו במחסום מקומם. בסופו של דבר נאלצנו להסתפק בתשובות מעורפלות, שמעוררות כמה סימני שאלה נוקבים בנוגע לאמינות הדיווח של דובר צה"ל.

סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה על 15 בתי פלשתינים שנהרסו במהלך פעולת צה"ל ברפיח. המרכז הפלשתיני לזכויות אדם מסר את הדיווח הבא: 25 בתים נהרסו - מהם 15 נהרסו כליל, והשאר חלקית, אך באופן שאינו מאפשר עוד מגורים. על-פי דיווח זה, 400 פלשתינים נותרו בפעולה זו ללא קורת גג.

סוכנות הידיעות AP נקבה במספר גבוה יותר - 30 בתים פלשתיניים הרוסים. הסוכנות אישרה את הדיווח של המרכז הפלשתיני לזכויות אדם בדבר 400 הפלשתינים שנותרו ללא קורת גג. מעבר לפרטים הטכניים, הוסיפה הסוכנות את התיאור הבא של הפעולה: "אחת הנשים עומדת ליד דחפור ומניפה דגל לבן בניסיון נואש להפסיק את הריסת הבית... ילדה בוכה מסייעת לאמה לקחת את מיטלטליהן".

AP דיווחה על נתון נוסף שבו מצאנו לנכון להתמקד: "קציני צבא לא יכלו לאמוד את מספר הבתים שנהרסו. תחילה התעקשו הללו כי הבתים שנהרסו היו נטושים. אולם לאחר מכן חזרו בהם וטענו שהנושא עודו בבדיקה".

הבולדוזר דוהר ואיש לא סופר

אם נלך לקולא, הרי שהטיעון של קציני הצבא לגבי חוסר יכולתם לאמוד את מספר הבתים הפלשתינים שנהרסו, מתקבל על הדעת בנסיבות של מצב לחימה תחת אש. כשבוע לאחר מכן הנחנו בנפשנו שבצה"ל כבר הספיקו לעשות את הבדיקה הראויה והפנינו שאלה בזו הלשון: "האם צה"ל הרס בתי פלשתינים ברפיח ב-20.1.04?". שאלה פשוטה לכאורה שהתשובה עליה צריכה להסתכם באחת משניים: כן או לא. הדהימה אותנו העובדה, עד כמה עקלקלה היא הדרך ומפותלת לנוכח שאלה כה טכנית; ויתרה מכך: העובדה שבסופו של דבר לא זכינו לקבל תשובה חד-משמעית לשאלתנו, למעט תשובה מעורפלת ועטופת פניני הצטדקות.

באופן לא מדעי, 60% מתשובת דובר צה"ל התמקדה ברקע ובהישגי צה"ל בגזרה בעת האחרונה. להלן החלק הרלוונטי בתשובת צה"ל: "במסגרת פעילות צה"ל כנגד תשתיות הטרור, ובשל חשד לחפירת מנהרות בחסות מבנים נטושים... במהלך הפעילות נורו טילי נ"ט ונפתחה אש לעבר הכוחות. חיילי צה"ל השיבו באש וכתוצאה מחילופי האש ניזוקו מספר מבנים. כמו כן נפגעו מספר מבנים אשר בחסותם בוצעה פעילות חבלנית עוינת בתקופה האחרונה".

כשפנינו לדובר צה"ל לקבלת הבהרה, האם נהרסו בתים, ולו אחד, במהלך פעולת צה"ל ברפיח ב-20.1.04, נתקלנו במחסום ונענינו: "זו התשובה". סוף פסוק.

נזכיר, מדובר בשאלה שהתשובה עליה אמורה להינתן תוך זמן סביר, שכן היא אמורה להימצא בידי החמ"לים הרלוונטיים ובוודאי אצל גורמי הפיקוד בשטח.

הייתכן שאין די בשבוע ימים כדי לספור בתים שנהרסו/נפגעו? כיצד אם כן מסבירים בצה"ל את התיעוד המדוקדק להפליא של מספר רקטות ה"קסאם" או טילי הנ"ט שגודלם אינו עולה על מטר אחד ואשר נוחתים לפרקים ביישובי רצועת עזה? הייתכן שישנם דברים הראויים להיספר יותר, או כאלה שאינם ראויים להירשם בזיכרון הארגוני?!

הבהרות:

- דובר צה"ל התחמק בתשובתו ממתן אישור להרס הבתים הפלשתינים;
- דובר צה"ל הסתפק במינוח "בתים שנפגעו" - פעם אחת כתוצאה מירי ופעם שניה מדובר היה במבנים שבחסותם בוצעה פעילות חבלנית עוינת [כפי שכתוב בתשובה הרשמית];
- דובר צה"ל קבע כי בכל מקרה מדובר במבנים נטושים.

תהינו: אם נפגעו בתים שבחסותם בוצעה פעילות חבלנית עוינת בתקופה האחרונה, הרי שמדובר בהישג במסגרת המאמצים לסיכול הטרור ועל צה"ל להתפאר בהישג שכזה. אולם, כשבדקנו את הודעת דובר צה"ל, מסמך רשמי, תקף משפטית אגב, מה-22.1.04 שמסכם את אירועי השבוע בשטחי איו"ש ועזה בין התאריכים 15.1.04 ל-22.1.04 נוכחנו לדעת שפעולת צה"ל ברפיח, בין אם נהרסו במהלכה בתים פלשתיניים ובין אם נפגעו בלבד, כלל אינה מאוזכרת בהודעה. תמוה משהו.

לרגע חשבנו שמדובר בסוד צבאי גדול, אך רגע לפני שסגרנו את הגולל על הפרשה כולנו, נפל בחלקנו לעיין בראיון שנערך עם מפקד גדוד 'רותם' בעיתון 'ג'רוזלם פוסט' ב-26.1.04, ראיון גלוי אגב לעין כל, שם מכחיש המג"ד כי הבתים שנהרסו היו בתי מגורים ובדבריו מאשר בעצם את הרס הבתים.

אז מה קורה פה? האם שוב מדובר בחיישני הסברה מנומנמים של דובר צה"ל, שכן שעה שידו האחת מנסה להסתיר את הסוד הגדול, ידו השניה משגרת מג"ד לכלי התקשורת, שמגלה דבר אחד ומסתיר שניים.

את קביעת צה"ל כי המבנים שנפגעו במסגרת הפעולה ברפיח היו נטושים, ניתן להפריך בנקל. למרבה האכזבה של הנוגעים בדבר, התמונות המצולמות על-ידי סוכנויות הידיעות מוכיחות את ההיפך. ואין צורך להרבות במילים.

דובר צה"ל לאן?

ההשוואה הזו לא התיימרה לבחון היבטים מוסריים אלא התמקדה בפרטים טכניים בלבד, בראייה שההסברה של מדינת ישראל מונחת על הכף. המאבק הזה, שנקרא המאבק על דעת הקהל, במסגרתה נדרשים גורמי ההסברה השונים בישראל לעצב תפיסות בשיח הציבורי והתקשורתי ובעולם, מבוסס בראש וראשונה על אמינות הדיווח. על שום מה הסוד הגדול וכיצד מצטיירת השמטת המידע בעיני העולם? האם יש בכך משום תרומה להסברה הישראלית?!

הציבור הישראלי ראוי וזכאי לדעת, בין השאר במסגרת חופש המידע. הפגיעה בזכות הזו הובאה כאן לידי ביטוי מפורש כדוגמה למקרה אחד, וכלל לא נכנסנו לפעולת צה"ל בשכונת א-זייתון בעזה, בה נהרגו 13 פלשתינים בהם ילד בן 11, אירוע שאף הוא לא זכה לאיזכור ולו באחת מהודעות דובר צה"ל האחרונות. האם יש כאן יד מכוונת, הפועלת מאחורי הקלעים להשמיט/להסתיר מידע שאינו מסבר את האוזן הישראלית?. תיעוד אמיתי הוא תיעוד ללא צנזורה (במגבלות ביטחון המידע כמובן). מערכת הסברה אמיתית וראויה, יכולה להרשות לעצמה להודות בשגיאות. גם תחת הסיסמה "תנו לצה"ל לנצח", אמורה הסברה כזו לפלס דרכה בין טוב לרע, ובוודאי ובוודאי לא לחפות על מי שאמור לתת את הדין על פעולות שאין עימן צידוק. ואולי זה אינו המקום לומר זאת, אבל הסברה היא לא "זבנג וגמרנו".