|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
במפגשי טיפול באמנות מצייר המטופל את תחושותיו, ומשם מתחיל מסע מרתק אל מה שהלא-מודע של המטופל פותח לפנינו
|
|
היצירה נותנת למטופל קירבה אל החוויות הנפשיות המוקדמות [צילום: AP]
|
|
|
|
|
טיפול באמנויות הוא שם כולל לשימוש בתהליכי יצירה והבעה בתחום האמנויות. הוא כולל טיפול באמנות חזותית (פלסטית), טיפול באמצעות מוזיקה, תנועה ומחול, דרמה, פסיכודרמה וביבליותרפיה (טיפול בעזרת טקסטים ספרותיים).
האמנות מאפשרת למטופל להביא למפגש דימויים, סמלים וסיפורים. מכיוון שהציור הוא שפה של הלא-מודע, ברגע הראשון שאנו אוחזים צבע ואיתו מציירים מגיל שנה לערך, אנו חשים כי החיבור הוא טבעי למקום בו נמצא הרגש. בהתחלה הציור הוא חלק מלמידה סנסומוטורית, לאחר-מכן הילד מצייר את הדברים המעסיקים אותו, מתוך עצמו ומתוך סביבתו.
טעות נפוצה היא להניח כי רק ילד יכול לצייר. כל אחד שיכול לאחוז בצבע, מכחול או פחם, מסוגל להעלות תכנים על הנייר. במפגשי טיפול באמנות, מצייר המטופל את תחושותיו, ומשם מתחיל מסע מרתק אל מה שהלא-מודע של המטופל פותח לפנינו.
בטיפול באמנות מייצגת היצירה היבט נוסף עליו יכולים המטופל והמטפל להתבונן במפגש עצמו ולאחריו. דבר זה מעניק לשניים יכולת מיוחדת לחזור לרגעים בטיפול ולהיות מסוגלים אף לגעת בהם פיזית.
היצירה והנגיעה בצבעים ובחומרים, נותנים למטופל קירבה אל החוויות הנפשיות המוקדמות. יחד עם קירבה זו, התוצר היצירתי מחזיק עבורנו את התוכן ואנו יכולים להתרחק ולהתבונן בו בתחושה יותר מוגנת.
ישראל ממוקמת בצמרת המדינות המובילות בעולם בטיפול באמצעות
אמנויות ומקדימות אותה רק ארה"ב ואנגליה.
|
|
המאמר פורסם לראשונה במגזין המרכז הרפואי ע"ש פרופ' חיים שיבא, תל השומר
|
|
|
|
מחברת המאמר הינה מטפלת באמנות במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים שיבא, תל השומר
|
|
| תאריך:
|
22/04/2010
|
|
|
עודכן:
|
22/04/2010
|
|
מירה פלג
|
|
|
מאז פרשת "קם-בלאו" השיח הציבורי רועש וגועש. רבים מאוד מביעים את עמדותיהם בפרשה, החל מגינויים על מעשיה של ענת קם והתנהגותו של העיתונאי אורי בלאו, וכלה בתומכים. עד כאן הכל כשורה, לתפארת מדינת ישראל החופשית. אלא שבין המאמרים התוקפים בחריפות את הפרשה, ישנם כאלה המבקשים, בהזדמנות זו, לחסל את עיתון הארץ מתוך מניעים פוליטיים טהורים. זו צביעות שאין למעלה ממנה. מאמרו של עידו דיסנצ'יק, עורך מעריב לשעבר, "הגנבת, החמקן והעורך שגיבה אותם", יכול להמחיש עד היכן מסוגלים אנשים להרחיק בקביעותיהם המעוותות. אין בעיה, כאמור, לתקוף את ה"גנבת, החמקן והעורך שגיבה אותם". הפסקה האחרונה היא זו שהביאה אותי לכתוב מאמר זה כתשובה למר "דמוקרטיה וחופש הביטוי".
|
|
|
|
|
חלק מקוראי "על צד שמאל" מתפלאים אולי, שרוב הציבור התרחק מהשמאל. כתבותיה של ד"ר בתיה רודד על הבדואים והנגב, ממחישות את הבעיה של השמאל. החלטתי לבדוק את טענותיה, בדבר הבדואים כ"עם יליד", "עם חקלאי", שחייבים להכיר בתביעותיהם לבעלות על קרקע מעל 650,000 דונם, ולתקן "עוולות קיפוח ואפליה". במאמר להלן אני מציג זווית ראייה אחרת ואת הסיבות האמיתיות לדרישה להקמת נמל תעופה דווקא בנבטים, ולדרישה לבטל את תכנון העיר החרדית בנגב. ולסיכום - סוגיית הרקע האקדמי של ד"ר רודד וקבוצת חוקרים ישראלית שמכונה לעיתים "פוסט-ציונית". על-מנת להרחיב את המידע בנושא, אני מעוניין בתגובות שיכללו נתונים ועובדות מבוססות.
|
|
|
|
|
ביום חמישי 4.9.97 איבדתי את בתי סמדרי בפיגוע התאבדות ברחוב בן יהודה בירושלים. ילדה יפה מתוקה ועליזה בת ארבע-עשרה. סמדרי היתה נכדתו של לוחם השלום, האלוף במילואים מתי פלד, מפורצי הדרך לדיאלוג ישראלי-פלסטיני. היא נרצחה כי לא השכלנו לשמור על ביטחונה בדרכו של מתי, הדרך האחת, הנכונה והאפשרית - דרך השלום והפיוס.
|
|
|
|
|
יום שני, ערב יום העצמאות, היום החמישי למשבר התעופה הגדול בעולם ששיתק את שמי אירופה בעקבות התפוצצות הר הגעש באיסלנד שכיסה את השמים של 23 מדינות בעפר וולקני. כדי להגיע מהולנד לרומא - שם חברת אל על הבטיחה לתגבר את מטוסיה כדי להוציא ישראלים שנתקעו באירופה - נאלצתי לחצות את חצי יבשת אירופה ברכבות.
|
|
|
|
|
בשיא הקריירה הפוליטית שלה היא הייתה צרת החינוך. מי שעקב אחרי התנהלותה, לא התפלא לגלות שיולי תמיר שבעה מרורים מאותה תקופה. הישגי התלמידים בתקופתה לא גרמו לה נחת, וגרוע מזה - מנהיג המורים השובתים רן ארז היה מופיע מדי פעם בחלומותיה, וגורם לה ליקיצה מבועתת. היה לה כל-כך קשה במשרד החינוך, עד כי אמרה לנחמיה שטרסלר: "הפסקתי לאכול, הפסקתי לישון, לקחתי את השביתה מאוד אישי" (הארץ, 4.12.07).
|
|
|
|
|
