המשבר היווני

הפוסט מכוון לבחינת האופציה של המשך הגל העולה שהחל בתחילת שנת 2009, וזאת לאור המשבר הפוקד את מדינות ה-PING, וגולש, אולי, לגוש האירו כולו. אין שום כוונה לנתח איך ולמה הגיעו המדינות הנ"ל למצב הנוכחי והמטרה היא לבחון באופן קר ואובייקטיבי מה הלאה. דווקא לאור המסכים האדומים אני בעד בחינת חצי הכוס האופטימית.

מדי שבוע מתכנסים חבריי ואני, כולם בעלי זיקה חדה להשקעות, למין פגישת התפלמסות על אודות המצב היום, בעבר ובעתיד, ובניסיון להגיע לעמק השווה לאן אנו פונים.

להלן אסקור את שאני לקחתי עימי מאותו מפגש חברי ומצאתי לנכון כי הדברים אכן תופסים סוג של היגיון בראייה ארוכת הטווח בהשקעות.

אחד המוקדים החשובים בהשקעות הינו הפן הפסיכולוגי שמכה במשקיעים בחוזקה בכל עת. פן ייחודי זה אינו נתון לשיקול דעת פיננסי ואינו ניתן לחיזוי. עם זאת, לצד הפן הפסיכולוגי, ישנו הפן הקר והמחושב של השקעות נטו - האם כדאי להשקיע והיכן.

הפן הקר והמחושב נע סביב ציר מרכזי אחד והוא הריבית הנהוגה במשק/בעולם, ומכאן נעים לעבר האלטרנטיבה להשקעות. ובכן, לאור הריביות הנמוכות ניתן להסיק בנקל כי האלטרנטיבה ההשקעתית שואפת לרמת ריבית של 1.5-0.5 אחוז בעולם המערבי - מה שמוביל את המשקיעים בחיפוש אחר אלטרנטיבה שבאה לידי ביטוי במישור הפיננסי והנדל"ני. מכיוון שעוסקים במישור הפיננסי אתמקד בו.

בהתייחסות לשוק האמריקני, שהוא המוביל את העולם הפיננסי כולו, יש לתת משקל לשתי רמות ריבית נהוגות: קצרת הטווח - לשנתיים, וארוכת הטווח - לעשר שנים. התשואה לשנתיים נמצאת היום ברמה של 0.95% ואילו רמת הריבית הארוכה לעשר שנים נמצאת ברמה של 3.663%. הדעות אינן חלוקות בנושא אחד - מומנטום הריבית כלפי מעלה הן בטווח הקצר והן בארוך, אולם בחינת ההיסטוריה של הריבית אל מול התנהגות השוק, בשילוב ה-GDP האמריקני, מצביעה על מצב אחד - כל עוד הדלתא בין הריביות נמוכה מה-GDP ההיגיון אומר נטילת סיכון (השקעה בניירות ערך), וכאשר ה-GDP עולה על הריבית ארוכת-הטווח, או אז יש מקום לבחון שוב האם כדאי להמשיך וליטול סיכון. במרבית המקרים בהיסטוריה, הנקודה הנ"ל הייתה נקודת-מפנה בשווקים הפיננסים.

אנחנו רחוקים מאוד ממצב זה כיום ומכיוון שהשווקים עלו בשנה האחרונה ויש כל העת ציפייה לתיקון במחירים, אזי כל סיבה תהיה פסיכולוגית ותהווה טריגר לירידה במחירי ניירות-הערך ולצביעת המסכים באדום.

רמות ריבית נמוכות מעלות את רמות הסיכון שהמשקיעים מוכנים לקחת, ואילו מצד הפירמות ישנם שינויים מהותיים בהיוון תזרימי מזומן, ירידה בעלויות הגיוס והצגה איטית (או מהירה...) של שיפור בתוצאות. שיפור בתוצאות יגביר את הרצון לנטילת סיכון וכאן, בנקודה זו בדיוק, שוב תיתכן כניסה של הפן הפסיכולוגי שיעצים את גילגולו של הסייקל החיובי עד לנקודת הרתיחה בה תהיה התעלמות מוחלטת מהאלטרנטיבה ההשקעתית הקיימת. שהרי אם ניתן יהיה לקבל 6-4 אחוזי רווח בתוספת מדד קבוע לאורך זמן ממושך, מדוע לקחת סיכוני השקעה בניירות ערך מסוכנים?!

ראוי לכתוב שכל תיאוריה, טובה ככל שתהיה, מצוינת על הנייר ובכל רגע נתון יכולה לצוץ בעיה חדשה, נתון חדש שלא בא לידי ביטוי עד כה וישנה את התמונה הגדולה. הנתון החשוב ביותר שישנה את התמונה הגדולה יכול להיות תנודה חדה בריבית בזמן יחסית קצר שלא יהיה ניתן לצפות אותו.

נכון להיום, בעולם המערבי אין ריסון מוניטרי ולכן נתון נסתר של העלאת ריבית קיצונית (קיצונית ברמות של היום) יכול להפוך את הקערה ולשנות את תמונת נטילת הסיכון וזניחת ההשקעות בניירות ערך עד לשינויים הרלוונטיים שוב.