באים וידיהם מטונפות

קיימת זהות שאינה מפתיעה בין אירועי ההפגנות בשייח' ג'ראח בניצוחם של האקדמאים "הנאורים" מירושלים, להפגנות הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב נגד "טבח עם" (לא פחות, "טבח עם"), שמבצעת ישראל בהשתלטותה על המשט הטורקי לעזה בהשתתפות "הומנואידים" מהאקדמיה לבין משט שש הספינות ה"הומניטאריות" לעזה. בשלושת המקרים, "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" - דהיינו, מתנהלים הם בנוסח "אחד בפה ואחד בלב". טיעונים הומניטאריים וזכויות אדם מפוקפקות וצבועות נשמעים לרוב, אך הכוונה לאשורה במקרים אלו ואחרים היא קיעקוע הלגיטימיות של מדינת ישראל עד הפיכתה למדינה פלשתינית לכל דבר ("אם ירצה מוחמד"). מפגיני שייח' ג'ראח מהאקדמיה הירושלמית, הסטודנטים מאוניברסיטת תל אביב ורצחני-החמאס חד הם. שלוש הקבוצות מתואמות ביניהן ושואפות לאותן המטרות. בקו המפריד ביניהן אין אפשרות להחדיר ולו קוצו של יוד.

למה הדבר דומה, להפגנת אייתולות פרסיים נגד הסנקציות המוטלות על אירן עקב פיתוח נשק גרעיני התקפי שם. שהרי אין לחשוד באייתולות בדעות מאוזנות ואובייקטיביות בנושא, ממש כפי שאין לחשוד במרצים השמאלנים הרדיקלים והסטודנטים שטופי המוח שלהם המתגודדים בתל אביב ובשכונת שייח' ג'ראח בדעות מאוזנות שאינן חד-צדדיות.

התנהלות חלקים רדיקלים באקדמיה הישראלית ושתיקת הכבשים של החלקים השפויים בסקטור זה, הפכה להוותנו חלקים נרחבים באקדמיה הישראלית לאיום אסטרטגי על קיומה של מדינת ישראל. איום זה הועצם ת"ק מונים בכך שחתרנים ותתרנים אלו מתוכנו משתפים פעולה, אם מעשית ואם וירטואלית, עם אויבינו המרים ביותר בנוסח "סוסים טרויאנים" בתוכנו, בעודם מסיתים פריצים מארצות הים, אויבים וידידים כאחת, לחתור תחת אושיות קיומה של מדינת ישראל.

בעייתם, ההופכת בעייתנו, של האקדמאים באוניברסיטאות היא גם יתרונם היחסי. אנשים אלו מתמקדים בתחומים ספציפיים ומתמחים בהם במידה רבה. אליה וקוץ בה, התמחותם יוצאת הדופן במקצוע מסוים מביאתם להאמין באורח מופרך להלל כי הינם בקיאים באותה המידה גם בשטחי עניין אחרים אשר אינם בתחום התמחותם. התוצאה: כל נער תיכון ממוצע מחזיק באמתחתו יותר ידע על אודות הסובב אותנו וצרכינו הייעודיים, היהודיים, הציונים, הדמוקרטיים והלאומיים, מכל אקדמאי המרצה לתלמידיו באוניברסיטה. היוצא מכך הוא הטפה והסתה שקרית עקב גחמות ואג'נדה אישית של המרצים בכיתות. גרוע מכך - המרצים השוכנים בבועת מגדל השן שלהם, המבינים בנושא הווייתנו כמדינה העומדת על נפשה, כפי ש"חמור מבין במרק פירות", מעבירים ידיעותיהם כאמור לעיל לתלמידיהם הבוטחים בם בתמימות של אנשים צעירים, המאמינים כי שומעים הינם קול אלוהים חיים בעוד שלאמיתו של דבר מאזינים הם לקולם של נביאי שקר חסרי הבנה והשכלה גיאופוליטית ומדינית כוללת, מאוזנת ואובייקטיבית.

ברי כי לא כל המשטינים נגד ישראל מהאקדמיה שואפים להשמדתה של ישראל, אך ברי גם כי קיימת בתוכם קבוצה של עמומי שכל שדעתם התבלעה עליהם. הללו חדלו לבדל בין טוב לרע ופועלים בריש גלי ובכוונת מכוון להשמדתנו, בלא שיבחינו כי פועלם כולל בד-בבד את השמדתם הם. העובדה כי אינם נושאים כלי נשק ופצצות ומפוררים לרסיסים את "אחיהם" היהודים, אין לה ולו דבר עם כוונותיהם המתורגמות לפעילות השמד נגדנו כפרטים וכעם, בכך שמעודדים שוטמי ישראל ואנטישמים מארצות הים לחסל (במבחן המעשה) את מדינת ישראל. נשקם הוא ארס המילים והסתת אחרים לבצע את זממם הם, ואנו הלא כבר יודעים כי מילים הורגות, מילים רוצחות. נשקם הוא נשקם של ה'קאפו' היהודים בכל הדורות: הלשנה, הסגרה ובגידה בבני עמם על-מנת לקושש שביעות רצון אידיאולוגית עצמית, המשולבת עם כיבודים וממון רב המורעף עליהם בידי אנטישמים ואוטו-אנטישמים בני דמותם בינינו כמו גם מארצות הים.

לא מאלו נלמד מוסר, אלו הטובלים (בביצת "החופש האקדמי" לכאורה) ושרץ בידם (זוהי ההסתה והשיטנה נגד מדינת ישראל). אלו הם המרצים, האקדמאים, האינטלקטואלים בפרוטה המחזיקים במוסר של הוטנטוטים. הללו איבדו את הלגיטימיות לשמש מאורות הדור בזורעם חשכה ובערות מביכה סביבם.

לפי דורון רוזנבלום (יום ו', 28.5.10, עיתון הארץ - תזכורת: זהו נייר עטיפת הדגים השמאלני-רדיקלי בישראל), מה כבר אנו רוצים מהמרצים, עוכרי ישראל המסכנים האלו, הם בסך-הכל מבקשי טובתנו, הלא הם יודעים יותר טוב מכולנו, הפלבאים הנבערים, מה טוב לנו. הללו עושים עבודת "קודש" בטופלם עלילות שקר והסתה נגד מדינת ישראל, הכיצד טחו עינינו מראות את כל הטוב שאלו מרעיפים ומשפיעים עלינו. ומכאן שאנו נטפלים ל"כשרים" הללו על לא עוול בכפם במקום לכרוע ברך ולהודות להם על טוב ליבם. ג'ורג' אורוול קשישא, רוזנבלום מאחוריך.

המרצים מאיימים לשאת הרצאות פוליטיות בכיתות כתגובה על המשך הבנייה היהודית בשייח' ג'ראח? ומה הם עושים עד עתה - מסיתים ומשטינים על אודות חיי המין של הדבורים? מזה שנים ארוכות שהללו שוטפים את מוחות תלמידיהם, גוזלים את נפשותיהם הבלתי מעוצבות מתוך שאיפה אשר בפירוש אינה לגיטימית בהקשר האוניברסיטאי-האקדמי, ליצור קאדרים של זומבים שמאלנים קיצונים, אנרכיסטים-פשיסטים במהותם, עם צאת הסטודנטים לחיים. המרצים, בפירוש, במודע ובכוונה תחילה, מעוותים את מוחם של תלמידיהם בכיוון אג'נדה אוניברסלית, תלושה, אנטי/פוסט יהודית, ציונית וטוטליטרית. נסתר מעיני המרצים הקיצונים כי מאחר שישראל מהווה קו הגנה ומחסום ראשון וחסר תחליף בפני שיטפון כולל של האיסלאם הקיצוני, הטוטליטרי למול המערב, הרי החלשת ישראל לא רק מקעקעת את סיכוי קיומם הם בארצם, אלא בעלת פוטנציאל הרס של התרבות המערבית הדמוקרטית-ליברלית אשר היא נשמת אפם ותכלית חייהם הם.

החופש האקדמי אינו החופש להסית, אלא החובה והזכות ללמד תיאוריות שמרניות וליברליות כאחת, בו-זמנית, ולעמתן לנוכח התלמידים האחת מול השנייה. החופש האקדמי אינו החופש לעסוק בכיתות בלעדית במשניות פוליטיות אישיות, חד-צדדיות, בעלות גוון אג'נדתי חריף. החופש האקדמי אינו החופש לשטוף את מוחם של הסטודנטים בגחמותיהם הפוליטיות הצרות של המרצים. הללו הינם הנאמנים, שומרי החותם האקדמי מטעמנו, מטעם כלל העם על זרמיו ופלגיו הפוליטיים והאידיאולוגיים, על חינוך הדורות הבאים ואין בידם כל מנדט מטעמנו להסית נגד קבוצות בעלות דעה שונה משלהם. בעשותם כן, מועלים המרצים שטופי ושוטפי המוח בשליחותם האקדמית, הינם בוגדים בנושא החופש האקדמי ומוליכים אותו לכיוון החושך האקדמי, האטימות, הסגירות וצרות המוחין האקדמית אשר אכן, כה פושה במקומותינו. אותם מרצים אשר 'החום במטבח האקדמי' רב מדי עבורם ואינם מסוגלים לאובייקטיביות תוך הצגת תמונה מאוזנת עבור תלמידיהם, יתכבדו ויבחרו במקצוע אחר ולא - מפאת שהינם מעוותים ובוגדים בקוד האתי של החופש האקדמי - על הנהלות האוניברסיטאות לעמוד על עקרונות חופש זה לאשורו ולסלקם לאלתר ממשרותיהם.

אין הכוונה לטעון כאן כי אל למרצים להביא את נקודת המבט ההומאנית בנושא שייח' ג'ראח ומפוניו, נהפוך הוא, אך חובה על המרצה להביא בד-בבד בפני תלמידיו את מכלול הבעיות הכרוכות בנושא (כגון גם זכויות היהודים במסגרת הסכסוך וגורמיו במזרח התיכון), בלא שמערב את דעותיו האישיות ובכך שמותיר לתלמידיו את החופש האקדמי (הנה, גם זה הינו פן של החופש האקדמי), לגבש דעתם שלהם באורח עצמאי, באותן הסוגיות השנויות במחלוקת ציבורית, לאור הנתונים האובייקטיביים שהועלו בכיתה.

לגבי דידם של מרצים רבים, כולם מהצד השמאלני רדיקלי של המפה הפוליטית, הרי הגדרתם את החופש האקדמי כוללת את שלילת כל דברי ביקורת נגדם ותיוגה כרדיפה אישית וסתימת פיות. וכאשר אכן, והכיצד לא, קיימת ביקורת כנגד המרצים השמאלנים-רדיקלים, הרי שהינם מלינים בצביעות שאין דוגמתה על "סתימת פיות" בנוסח המקארתיזם (הכיצד דבר ביקורת הינו "סתימת פיות"? לאקדמאינו הלא חביבים הפתרונים). דהיינו, לטעמם של אלו הרי החופש האקדמי הוא שמתיר להם לבקר ולהסית נגד כל העולם ואחותו, אך בה במידה (שוב, לטעמם בלבד), החופש אקדמי נועד למנוע ולמסך דבריהם ופעולותיהם מכל דבר ביקורת לגיטימית נגדם. ואלו הם אנשי חופש הדיבור והמחשבה, רחמנא לצלן. אטימותם ותיעובם נגד ביקורת כנגדם מביאה אותנו למסקנה הידועה משכבר אשר בה, ולא בכדי נאמר כי "הנושאים שהינם עוסקים בהם הינם כה אווילים, מטופשים ומעוותים עד כי רק אנשי האקדמיה מסוגלים לעסוק ולהאמין בהם".

בכך, איבדו המרצים הרדיקלים את הלגיטימיות שלהם להטיף מוסר בכל עניין שהוא, ברגע שלקחו צד באופן נחרץ בלא להעמיד מולו את צד זכויות היהודים ובלא להביא בחשבון את התנאים הגיאופוליטיים האובייקטיבים השוררים באזורנו, אשר אינם מאפשרים לצד אחד להיות צודק תמיד ולשני להיות תמיד הרשע.

אין באזורנו קורבן ומקרבן, שני הצדדים הינם שכאלו ואלו שאינם יכולים להבחין בכך, פסולים לשמש כמאורות הדור באוניברסיטאות. נושא שייח' ג'ראח הינו נושא טעון. אין בו צדיקים ואין בו רשעים, שני הצדדים הם שכאלו. הצדק הקיים בטיעוני שני הצדדים הוא היוצר את טרגדיית הסכסוך באזורנו. הפלשתינים ומדינות ערב משמרים זה 62 שנים את עליבותם של הפליטים על-מנת להשתמש בהם כנשק לניגוח ישראל. אין למצב זה אח ורע בכל רחבי העולם, אשר בו עשרות מיליוני פליטים נפוצו והועתקו בכל רחבי העולם משך המאה העשרים ושוקמו במידה זו או אחרת של הצלחה.

לא אצלנו, פליטי תש"ח מונצחים כפליטי-עד וגם תושבי שייח' ג'ראח הינם שכאלו. מאידך-גיסא, גם את מדינת ישראל אין לפטור בלא כלום. ישראל הייתה אמורה להשתתף (והדגש הוא על "להשתתף" לא לפתור) בפתרון בעיית מפוני שייח' ג'ראח ממש כפי ששמחים היינו להשתתף, תוך שלילה מוחלטת של "זכות השיבה" הפלשתינית, בפתרון פליטי תש"ח יחדיו עם הרשות הפלשתינית, מדינות ערב ועזרת שאר העולם.

אך אנו כאנו, איננו מסוגלים למנף מצב נחות למצב מנצח, כמונו כפלשתינים, "איננו מחמיצים הזדמנות-להחמיץ הזדמנות". ישראל הייתה חייבת לפתוח לפני שנים רבות במסע הסברה ופעולות מעשיות המעלות את נושא פתרון בעיית הפליטים הפלשתינים במסגרת ארצות מוצאם (ואלו של שייח' ג'ראח ביניהן) באופן כולל, בהצביעה שוב ושוב על הצביעות והאכזריות של המנהיגים הפלשתינים והערבים כלפי בני עמם, אלו המשתמשים בפליטים כבשר התותחים הווירטואלי, התעמולתי, במלחמתם נגד ישראל. כמובן, אנו כישראלים איננו תמהים על כך כלל וכלל, הרי הפלשתינים עושים שימוש זהה כבשר תותחים לאשורו בילדיהם הן במערכת החינוך והן באינתיפאדות נגד ישראל.

הדרך "לתקן" את הקלקולים האידיאולוגיים של המרצים והאקדמאים באוניברסיטאות הינה פשוטה ביחס. על הסטודנטים שעדיין מוחם לא נשטף באידיאולוגיה חד-צדדית, לקום ולהודיע להנהלות האוניברסיטאות כי הינם נעדרים מכיתות המרצים השמאלנים הרדיקלים המסיתים הללו, מאחר שהינם מסרבים להשתתף ולהאזין להסתה הבוטה החד-צדדית המושמעת בכיתות נגד מדינת ישראל (המדובר הוא בשביתת סטודנטים סלקטיבית). הסטודנטים יחזרו לכיתות אך ורק לאחר שהמסיתים יתחייבו בכתב כי לא ישובו לסורם וכי במידה שיעשו כן, יפוטרו לאלתר.