בימים רחוקים בעבר נהגו השליטים להלעיט את נתיניהם בסיפורים על מה טוב ומה רע להם. בהיעדר אמצעי תקשורת יעילים, זה לא היה קשה במיוחד. אלא שגם בימינו, עם אמצעי תקשורת מודרניים, חזר על עצמו חזיון דומה במדינות שנשלטו בידי מפלגות קומוניסטיות. סביר להניח כי מה שקורה כיום בקוריאה הצפונית הוא השריד האחרון לאותם ימים אפלים.
אפשר להלעיט - או לנסות לפחות - בסיפורים את הנתינים גם בחברות מודרניות ומתקדמות מאוד בתחומים רבים כפי שזה קורה, למשל, במדינת ישראל. מה שהתרחש בשבועיים האחרונים עם משט ספינת ה"מרמרה" מאיר זאת בזרקור גדול. זמן קצר לאחר העימות האלים על הספינה, היה ברור כי 'סוף מעשה במחשבה תחילה' לא היה בהתנהלות שלנו, אבל הממשלה בחרה לפתור את הפלונטר בשיטת ללכת עם ולהרגיש בלי - לרצות את דעת הקהל העולמית ובו בזמן לא לקחת אחריות להסתבכות הפרשה.
כאשר התברר כי גם ידידותיה של ישראל דורשות ממנה לחקור, לא נותרה לממשלה בירושלים ברירה אלא להסכים לכך. במשך אותם שבועיים חיפשו כיצד לעשות זאת בדרך שתתקבל על דעתו של הפריץ, זה היושב בוושינגטון, שדרש "אלמנט" בינלאומי בוועדת החקירה. וכך נגררה הממשלה בשערותיה ובאוזניה להקים ועדת בדיקה, לא חקירה. לכאורה, הוכיחה שאיננה נלחצת.
מה אומר הרכבה? בשתי מילים: לא נעים; הנחה לא בלתי סבירה היא כי במהלך השבועיים היו מי שפנו אליהם והם סירבו לקחת חלק בה, אחרת לא ניתן להבין את בחירתו של שבתאי רוזן, משפטן בן 93 ששימש יועץ משפטי של משרד החוץ עם הקמת המדינה! זו לא טעות. גם עמוס חורב היה אלוף בצה"ל לפני מלחמת ששת הימים. בין 7.5 מיליון תושבי ישראל לא נמצאו שניים בני גיל "עדכני" יותר. שני המשקיפים הזרים, המתוארים כמשפטנים דגולים, ישמשו כתוארם מטריה להוכחת טענותינו שהבדיקה תהיה שקופה, כי "אין לנו מה להסתיר". על כך נשאל את עצמנו, כיצד הגענו ליום שבו ממשלה ריבונית בעלת צביון לאומי מובהק נאלצת לפעול - ואוי לבושה, גם להצדיק זאת בפומבי - נגד כל ישותה. לא יועילו גלגולי העיניים וצקצוקי הלשון - הממשלה בירושלים התקפלה תחת לחץ בינלאומי.
אין צורך להיות חבר בשביעייה, בממשלה או בכל פורום קובע, כדי להעריך כי אין לצפות לגדולות ונצורות מוועדת טירקל. אם ועדות דוגמת השופט וינוגרד (לחקר מלחמת לבנון השנייה), השופט אור (לחקר המהומות בשנת 2000), השופט זיילר (בעקבות התמוטטות אולם ורסאי) - ואלה רק שלוש ועדות הזכורות מהשנים האחרונות - לא הועילו לשנות דברים בהן עסקו, למרות שהותירו דוחות עבי-כרס - מה תועיל ועדה בדיקה? אם היא לא תוכל לחקור את אנשי הארגון הטורקי IHH, שהכל קרה בעקבות הפרובוקציה שלהם, אז מה הועילו חכמים בתקנתם. את זה לא מבינים בירושלים? ואם ועדה המורכבת בעיקר ממשפטנים תעסוק בהיבטים של משפט בינלאומי - המותר והאסור בשימוש בכוח בים הפתוח, המותר או אסור להטיל הסגר ימי וכיוצא באלה עניינים - הגול העצמי כבר מרחף באוויר. יכול להיות שבפעם הבאה כבר לא יעצרו את "רייצ'ל קורי".
אם לא יהיו הפתעות - כמאמר ימים אלה של מונדיאל - אנו עומדים על סיפן של שתי התפתחויות כמעט בלתי נמנעות: האחת, הרכב הוועדה ומסקנותיה לא יתקבלו על דעת כל מי שזוממים את רעתנו. אנו יכולים אומנם להתנחם באהדתה של ארה"ב ואולי עוד שתיים-שלוש מדינות, אבל - וזה אבל גדול מאוד - הן לא שייכות לאלו שרואות בנו את הבריון של השכונה. מבחינת טורקיה ומעריצותיה הישנות והחדשות - וגם באירופה יימצאו כאלה - אנו מדברים ומשחקים עם עצמנו, כי הרי לדידם אנו אשמים ואין צורך בהוכחות מעבר לאלה שהיו בלב ים על ה"מרמרה".
ההתפתחות השנייה הצפויה היא, שההסגר על עזה כפי שהכרנו אותו עד כה, ישונה או יבוטל כליל. אם זה לא יקרה, יוחרף העימות בזירה הימית בעקבות משטים חדשים. מימושם של שני התסריטים הללו יאלץ את חברי ממשלת ישראל להיזכר כיצד נקלענו למצב ביש זה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
