לפני כשלושים שנה, העדפנו בחברה הערבית בישראל לשמוע חדשות מסוכנות מהשידור בערבית של ה-BBC ומהמדיה בעברית - אלו נראו לנו מהימנים יותר מכלי התקשורת בעולם הערבי, שכולם היו מגויסים למען המשטרים שלהם. הרגשנו שבמדיה הישראלית יש מידה של אובייקטיביות וביקורת עצמית.
בשנים האחרונות, ובמיוחד עם התפתחות כלי התקשורת, המדיה הפכה לעצמאית הרבה יותר מהערוצים "הממלכתיים", והקשתה על פעילות הצנזורה הממשלתית. הערוצים בעולם הערבי עובדים בסטנדרטים מקצועיים ברמה בינלאומית. אלג'זירה, אלערביה, MBC ואלמנאר גברו מזמן על מקצועיות התקשורת הישראלית, שברובה הפכה להיות "מגויסת", ואימצה קו רשמי התואם את מדיניות הממשלה, בדיוק כמו הערוצים הרשמיים של ירדן, מצרים, סוריה...
התופעה, בתקשורת הישראלית, של "פרשננו לענייני ערבים" - אין דומה לה בשום כלי תקשורת ערבי. באלג'זירה, באלערביה ואפילו באלמנאר של החזבאללה - אין פרשן לענייני ישראל או לעניינים יהודיים. תחנות אלה אינן מסתפקות בדוברים הערבים, אלא מביאות גם את העמדה הרשמית הישראלית - מפי דוברים יהודים דוברי ערבית, ומתחנות בינלאומיות המשדרות גם בערבית, כ-CNN ו-BBC.
צרכן התקשורת הישראלי לא מסוגל, כנראה, לצרוך תקשורת "אחרת" באופן עצמאי, או שלא סומכים עליו אם הוא ייחשף לתקשורת "תעמולתית ערבית מגויסת". לכן, מביאים לו פרשנים "מקצועיים", שאפשר לסמוך עליהם שיסבירו את הכוונות ה"אמיתיות" של הערבים. פרשנים אלה לא מפרשנים רק מה שקורה בקטר או בסוריה, אלא גם מה שקורה בנצרת ובטייבה. כך, הקשר של הישראלי הממוצע לעולם הערבי - הרחוק והקרוב - יהיה תמיד דרך "פרשננו לענייני ערבים".
לפני כחודש, הנהגת ישובי היהודי-ערבי ואחת אלסלאם/נווה שלום, בחרה ועדה פוליטית המורכבת מחברים וחברות ערבים ויהודים, במטרה שתדון באירועים הקורים ביחסי יהודים וערבים ותגבש תגובה בשם הישוב. בסוף מאי הוועדה דנה באירועי המשט, והחליטה לערוך יום עיון בנושא, עם פעילי שלום ערבים ויהודים ואנשי אקדמיה, וכן לפרסם גינוי למדיניות האלימות של ממשלת ישראל "ורצח פעילי המשט", וקריאה להסרת המצור על עזה.
הנוסח "תושבי ואחת אלסלאם\נווה שלום מוחים על רצח פעילי משט החירות, וקוראים להפסקת המצור על עזה" נכתב על שלט גדול בעברית, בערבית ובאנגלית. חברים נשאו את השלט בהפגנת השמאל בתל אביב, ואחריה תלו אותו בכניסה ליישובנו. השלט נתלש ממקומו, ולמחרת נודע ביישוב מיהו התולש: בחור שגר בישוב בשכירות, ואיננו חבר. הוא טען שהשלט לא מייצג אותו, ומכעיסה אותו המילה "רצח". הוועדה הפוליטית החליטה להחליפה במילה "הרג". הוא לא הסתפק בכך, ותלה שלט משלו עם דעותיו הפוליטיות, בשם "תושבים בנוה שלום". לאחר ויכוחים איתו השלט שלו נקרע, וגם השלט הרשמי של היישוב נתלש ממקומו. כל התקשורת הישראלית דיווחה על "מלחמה בין יהודים וערבים בנוה שלום", ושהערבים השתלטו על היישוב המשותף. אפילו יוסי ביילין השתמש בגרסת התושב השוכר, מבלי לברר את העניין עם דוברים רשמיים בישוב.
אני פונה לכל עיתונאי: במקום לשאול את היהודי מה חושב הערבי בואחת אלסלאם\נווה שלום, בואו תשאלו את הערבי מה דעתו. רוב הערבים בישראל דוברים עברית, ומכירים את התרבות והנורמות החברתיות היהודיות.
לפי התקשורת הישראלית, ניסיון של חיים משותפים של יותר משלושים שנה בואחת אלסלאם\נווה שלום, התגמד מול הרגשתו של תושב יהודי אחד, שאיננו מתעניין ברעיון המרכזי שלמענו הוקם היישוב, אלא רק נהנה מהשירותים ומההישגים של היישוב, שנוצרו במאמצים כבירים של תושביו היהודים והערבים ללא עזרה ממשלתית. הרוב ביישוב לא מייצג את הקונסנזוס הישראלי, האם הדווח צריך להיות רק דרך עיני הקונסנזוס?! ואחת אלסלאם\נווה שלום לא נפגע, רק צרכני המדיה הישראלים נפגעו.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
