כאשר יהודי מתבונן בהיסטוריה של עם ישראל, הדבר המדהים והמתסכל ביותר גם יחד הוא העובדה שבמשך למעלה משלושת אלפים שנה שום דבר לא השתנה: עשו עדיין שונא ליעקב; ישמעאל עדיין שונא ליצחק; עמלק עדיין שונא לישראל; ו"הבלעמים" למיניהם עדיין מקללים את עמו בכורו של הקב"ה. מדוע? מדוע כמעט כל הגויים כל כך שונאים אותנו?
לפני כמאה ועשרים שנה עלה הרעיון שאם רק "נתנתק" מן הגויים גיאוגרפית ונקים מדינה לעצמנו לא נהווה עוד עצם בגרונם של הגויים, והם יוכלו "לאכול" את קיומנו בעולם הזה ביתר קלות - ויניחו לנו. ואם נשתדל עוד יותר ונהיה כמוהם, ונאמץ את אורח-חייהם - כלומר, נהיה ליברלים, נאורים ואוהדי הפלורליזם המוסרי - אזי לבטח נזכה לחיבוק החם של הגויים סביב שולחן העמים.
לדאבוננו הרב, החלום ההוא הפך עם השנים לסיוט ממשי. ככל שאנו מתאמצים לאמץ את דרכי מחשבותיהם והתנהגותם של הגויים הם שונאים אותנו יותר ויותר. וגרוע מכל הוא שהשואה - שאמורה הייתה להוכיח את אומות העולם בגודל העוון של ניסיון הכחדת עם, ולהשביע אותו מלחזור על אותו חטא איום ונורא - אינה מרתיעה אותו כלל מאותו רעיון. העובדה הבולטת ביותר לכך היא מספר המדינות המקבלות את היטלר של ימינו, הרי הוא
אחמדינג'אד, בכבוד גדול.
קשה להתעלם מן ההקבלה של רעיון ההינתקות מאירופה של הציונות החילונית והאמונה שזו תביא לשיכוך השריפה היוקדת של שנאת היהודים, לבין כל רעיונות ההינתקות של מדינת ישראל מאז הקמתה - מסיני, ממצרים, מלבנון, מעזה, ולעתיד, ח"ו, מיהודה ומשומרון. מאחורי כולם עומד הרעיון שאם רק נוותר על עוד ועוד טריטוריה, אפילו אם מדובר בלב-ליבה של ארצנו הקטנה, נקנה בכך את שכיחת שנאת שכנינו. לדאבוננו, שנאה אינה איבה, ומרחק גיאוגרפי בין שונאים לא מפחית את עוצמתה, וויתורים טריטוריאליים רק מקרבים את הפתרון הסופי לו שואפים השונאים. למרות ההיסטוריה המרה שלנו בהתנתקויות, רבים מאתנו ממשיכים לדבוק באותה דרך המנוגדת, לא רק לתורה, אלא לכל היגיון ולכל לקחי ההיסטוריה.
ולכן, נשאלת שאלה - שאלה גדולה ששואל כל יהודי - מהי הדרך הנכונה שעם ישראל ראוי ורצוי לדבוק בה כדי להבטיח את קיומו בעולם הזה? אחרי שניסינו משך אלפיים שנה לשרוד בין הגויים, קודם בגטאות ואחר-כך - אחרי האמנציפציה - בהתבוללות, קלה ועד טוטאלית; ואחרי שניסינו לחזור ארצה ולאמץ את המודל החילוני של חיקוי לגויים, ואחרי שהוכחנו שגם זה לא עובד - אולי הגיע הזמן לעשות חישובים? הרי לכל אורך ההיסטוריה של עם ישראל שום ברית בין ישראל לשכנותיה לא החזיקה מעמד - לא עם הפלשתים, לא עם ארם, לא עם מצרים, לא עם רומי, ובימינו, אנו עדים להתפוררות של הברית עם ידידינו הטוב - הדוד סם. כולם אכזבו אותנו וכולם בגדו בנו.
יש לשים לב שמצבנו היום דומה להפליא למצבנו במדבר לפני כניסתנו ארצה, כאשר בלק ניסה לחסלנו בעזרת בלעם. בדומה לשיתוף הפעולה של בלק ובלעם אז, גם היום האיסלאם והשמאל כרתו למעשה ברית שמטרתה השמדת מדינת ישראל, לא פחות! בלק המואבי, בטעות קולוסאלית, ראה עצמו מאוים על-ידי עם ישראל. הוא הגיע למסקנה שבדרכים קונבנציונליות לא יהיה לו סיכוי להכריע את עם ישראל. לכן, הוא חיפש שותף מסוג אחר, שכוחו בפיו, שעל-ידי אותו כוח בלתי קונבנציונלי הוא יביס את עם ישראל.
בימינו אנו, העולם המוסלמי - הריאקציונרי והג'יהאדיסטי - הפנים שבדרכים קונבנציונליות הוא לא יתגבר על מדינת ישראל. ולכן הוא הצליח, בתהליך שמאוד קשה להבין, לגייס שותף מאוד בלתי מתאים על פניו - את השמאל העולמי הרדיקלי, החילוני, והמורד במוסר המבוסס על התרבות היהודית-נוצרית ששולטת במערב זה אלפיים שנה. אותו שמאל "בלעמי" חזק גם הוא בפיו - הוא שולט בתקשורת הבינלאומית, ודרכה מצליח לפורר את הלגיטימציה של מדינת ישראל.
במצב העגום הזה, מיעוט קטן אבל קולני ובעל השפעה גדולה, החליט להיפטר מהכל - קרי לוותר על רעיון הציוני, ולמעשה, גם היהודי, ולהילחם למען הקמת מדינת כל אזרחיה בציון. וזו בגידה בקב"ה, בתורת ישראל ובעם ישראל לדורותיו. לעניות דעתי, בעלי אותו רעיון שווים בעוונם הגדול לדור המדבר. מזלנו הוא, שרוב העם אינו שותף לשוליים המטורפים הללו שמזדהים עם שונאינו ומוכנים לאמץ את תוכניתם הזדונית.
לגבי הרוב היהודי בציון - בעקבות כישלונה של הציונות החילונית להבטיח את ביטחונה של ישראל, אולי הגיע הזמן לחשוב "מחוץ לקופסה"? אולי, כמו דור המדבר, גם אנו ניסינו את ה' זה עשר פעמים ואולי הוא הביא עלינו את אחמדינג'אד (בלק), ואת השמאל (בלעם) כדי לנער אותנו מן הטומאות שזיהמו את נשמתנו? אולי הגיע הזמן לחדש את הברית עם הקב"ה? כי רק הוא הוכיח לכל הדורות את נאמנותו לנו, את אהבתו לנו כבני אבותינו, הזוכר "חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה". אולי הגיע הזמן לחדש את בריתנו הראשונה שכרתנו עימו בהר סיני, זו שקוראת לנו להקים ממלכת כוהנים וגוי קדוש, על-פי התורה הקדושה, בארץ הקודש? אולי הגיע הזמן לזנוח את המודל של חיקוי לגויים, ובמקום זה לסמוך על אבינו שבשמים שבירך אותנו דרך אותו רשע - בלעם: "הן-עם לבדד ישכֹן ובגויים לא יתחשב" [במדבר כ"ג, ט']? קרי, אם נתחשב בו, הוא יעשה עימנו חשבון מיוחד ולא יחשיב אותנו כאחד הגויים. במילים אחרות: "עם לבדד ישכֹן ובתמורה כגויים לא יחשב".
המבחן הגדול של עם ישראל היה תמיד: האם אנו מוכנים "להמר" על הקב"ה, להאמין בהבטחותיו - לשכון לבדד - רק עימו, ולא להתחשב בגויים. כאשר עם ישראל יחזור לברית ההיא - לתורה - אז, ורק אז, היחס של הגויים אלינו ישתנה מבוז ומשנאה לשלום ולאחווה.
