|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מדוע זכה פנחס לברית כהונת עולם
|
על פנחס שקיבל את אות הגבורה החשוב מאת השם בגין גבורתו המופלאה ● וגם: על כוחו, סגולתו ומסוגלותו של יום השבת הקדוש
|
פנחס בנו של אלעזר הכהן ונכדו של אהרון הכהן והמוזכר בתחילת פרשת השבוע, פרשת "פנחס", הוא "הלוחם" המהולל והנודע בשערים ואשר בגלל יוזמה אישית וגבורה מופלאה, זכה לקבל מהקב"ה את "אות הגבורה" - העיטור הגבוה ביותר שאדם זוכה לקבל לאחר שהוא חוזר משדה המערכה, המלחמה והקרב. "ועדת הפרס האלוהית" שבחרה בפנחס נימקה את החלטתה ההיסטורית כהאיי לישנא: "במלחמת התרבות וההישרדות אשר פרצה בין מואב ובנותיו ובין עם ישראל וגבריו (כשישראל עדיין לא היו מוכנים ומיומנים פיזית ורוחנית) פנחס גילה תושייה, יוזמה, גבורת לב וזרוע ובעיקר חוסר פחד עד כדי סיכון חייו. פנחס הצליח לעצור את המגפה שקטלה ב'חיילי צא"ל' (=צבא אמוני להקב"ה) 24,000 אנשים, נשים וטף. בכך, פנחס מיגר את הסכנה הקיומית, פיזית ורוחנית, שנשקפה לעם. ועל כך, ראוי הוא לקבל את אות הגבורה, העיטור הגבוה ביותר בישראל". יש לציין, שכל כלי המדיה והתקשורת פרסמו את דבריו הקצרים של משה רבנו בעת שהעניק לפנחס את הפרס: "פנחס מצטרף וישמש ככהן גדול עוד בחיי אביו וכהונה תהיה לזרעו ולזרע זרעו, ותימשך לעד ולנצח נצחים. דמותו ההירואית תונצח בפנתיאון השמות הנצחיים והאלמותיים של העם היהודי ותשמש מודל לחיקוי לדורו כמו גם לדורות הבאים".
לאחר הטקס רב-הרושם והמכובד התגלע ויכוח נוקב, כדרכם של "יהודים טובים" במהלך ימי היסטורייתם, בין המצדדים בעד ובין המצדדים נגד. אלה שבעד אמרו: מגיע לו! הוא הציל, הוא עשה, הוא פעל... והוא האיש שתורתנו הקדושה מציינת מפורשות שהוא "השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי... הנני נותן לו את בריתי...", וחז"לנו ע"ה הוסיפו ושיבחו את דמותו המיוחדת של פנחס בקובעם [סוטה מ"ג. ומדרשים]: "פינחס הוא אליהו הנביא. פינחס הוא משיח/משוח מלחמה. פינחס נהיה למלאך ה', חי וקיים לעולם ומבשר הגאולה בקץ הימים". ולעומתם, אלה שכנגד אמרו: לא מגיע לו! אמנם, הוא פעל ועשה מה שאחרים לא עשו. אבל, כיצד הוא מעז לעשות דין לעצמו, "לקחת את החוק בידיו/לידיו" ולרצוח בדם קר "זוג אוהבים תמימים אשר כל 'חטאם' היה שתינו אהבים יחדיו" [מדרש גם]. יש לציין שחלקם אף ביזו את "הייחוס המשפחתי" של פנחס באומרם: כיצד העז פנחס, שהוא נכד לפוטיאל (=יתרו) "שפיטם עגלים לעבודה זרה" [סוטה מ"ג] להרוג נשיא שבט חשוב בעם ישראל. וחלקם, אף ניסו לפגוע בפנחס פיזית אילולי נשלח מלאך ה' והצילו, כדבריהם [במדבר רבה כ', כ"ה]: "עמדו בני שבט שמעון לפגוע בו וירד המלאך ונגף בהם". יש לציין שהדיו של הוויכוח הנוקב הנ"ל ובקצרה, עדיין מהדהד בימינו אנו. ואכמ"ל.
אשר על כן, שאלתנו היא: על מה ולמה ומהי הסיבה שפנחס זכה ל"ברית כהונת עולם"? ויתרה מכך, אם באופן פרטי, באופן אישי הגיע לפנחס הפרס על פעולתו ההירואית - מדוע ולמה הדבר נעשה באופן ציבורי, באופן כללי, קרי: למה גם עם ישראל אמור "להרוויח" מנתינת הפרס לפנחס? מדוע גם עם ישראל נוטל ולוקח חלק בקבלת הפרס בכך שפנחס הפך להיות הכהן הגדול גם על עם ישראל?! אתמהה.
ונראה לנו לתרץ ולקבוע שכל מה שעשה פנחס לא היה, חלילה, להאדרת שמו ולפרסומו האישי. כל מה שעשה פנחס היה בשביל ולמען עם ישראל, וכבר חז"ל ציינו זאת לשבחו, כדבריהם [זבחים ק"א]: "לא נתכהן פינחס אלא עד שהרגו לזמרי ועשה שלום בין השבטים", ואותו פנחס שעל-פי המדרש [ויקרא רבה א', א'] "רוח הקודש הייתה שורה עליו ופניו היו בוערות כלפידים", היה "הלפיד לפני העם" בכך שהשיב ושיכך את חמתו ואת כעסו של הקב"ה כלפי העם שנאמר: "ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי". ולא רק זאת; אלא פנחס הסיר לחלוטין את הבושה והחרפה שהיו אמורות להיות נחלתם של ישראל כדבריהם במדרש [שוחר טוב ט"ו, ו']: פנחס שהיה משבטו של לוי הרג לזמרי שהיה משבטו של שמעון [וזאת] "כדי שלא יהיה חרפה על ישראל".
וכעת יובן, לטענתנו, מה הייתה כוונתה המפורשת של התורה בהוסיפה ובייתורה של המילה "בתוכם" במשפט: "בקנאו את קנאתי בתוכם". קרי: אף שהקב"ה "מודה" שפנחס "קינא את קנאתו" ועשה זאת "כדי שלא יחולל שמו הגדול" [מדרש גם], מכל מקום, הקב"ה מעיד עליו שעשה זאת כשהוא "בתוכם", כלומר: בתוך העם, לתוך העם, בשבילם ולמענם. אי לזאת, ראוי הוא פנחס לקבל את הפרס לא רק באופן אישי ובאופן פרטי, אלא בעיקר באופן כללי ובאופן ציבורי. והמשל הבא (שעליו הוספתי "נופך אישי" ואשר שלחו אלי ידי"ן, הרה"ג ר' רון אל אהרון, רב מקומי ב"עיר האבות", באר שבע) מסביר ומדגיש את עיקרו של הרעיון שציינתי לעיל, כדלקמן:
משל לספינה גדולה ועליה מאות נוסעים ששטה לה בשקט ובשלווה בין גלי הים הסוערים ובא אדם אחד הנקרא "קדחי" ורצה לחבל בספינה ולהטביעה על-ידי קדיחת חור בקרקעית הספינה. הקברניט/רב החובל וקציניו, כמו גם שאר הנוסעים, היו "בשוק", פעורי פה והמומים ולא יכלו לעשות דבר. אחד מן הנוסעים, המכונה "פנחס בעל הפרס", קם ממקום מושבו ו"השבית" את "קדחי הרשע". כל הנוסעים מחאו כף והודו לו בחום. הקברניט אף העניק לו פרס מיוחד על "תושייה, לקיחת אחריות ויוזמה פרטית" ובדברי השבח הוסיף ואמר: "לא רק שפנחס הציל עצמו מסכנת הטביעה ואת כבודי כמנהיג הספינה, אלא פנחס קם מתוככם ולתוככם ועשה בשבילכם ולמענכם. על כך, ברור שראוי הוא לפרס אישי ופרטי. ברם, יהא זה פרס מכובד אשר יבטא גם את ה'רווח' שנהניתם ממנו כולכם". ודו"ק.
|
|
חשיבותם של מועדי ישראל והשבת
|
|
פרשת השבוע, פרשת "פנחס", מונה קס"ח פסוקים וסימנך: "לחלק" וזהו רמז מובהק להוראתו של הקב"ה למשה [פרק כ"ו פסוקים נ"ב-נ"ו] שארץ כנען, ארץ ישראל העתידית, תחולק לנחלה לשבטי ישראל אומנם "על-פי הגורל", קרי: "רוח הקודש", על-פי דברי חז"ל. ברם, יש "לדאוג" למציאות של: "לרב - תרבו נחלתו ולמעט - תמעיט נחלתו".
כמו-כן, פרשת השבוע כוללת מגוון נושאים שאין זה המקום והזמן להרחיב, ואחד מהם מופיע בשני פרקים [כ"ח ו-כ"ט], והוא: "קרבנות הציבור", ובמיוחד "קרבנות המוספים" שהיו מוקרבים בימי החול, בימי השבת ובימי המועדים/חגי ישראל. כמו למשל: בראשי חודשים, בשלושת הרגלים, בראש השנה (="יום תרועה"), ביום הכיפורים וביום שבת קודש. אין ספק שעניין זה הנאמר כאן הוא המשך והשלמת העניין שבפרשת "אמור" [ויקרא פרק כ"ג].
במאמרנו הקצר הזה לא נעסוק במצוות הקרבנות, אלא באחד מן הרעיונות המגולמים במהותם של "השבתות והימים הטובים אשר ניתנו לעם ישראל" כפי שהוא בא לידי ביטוי בדבריהם של חז"ל במספר מקורות, כדלקמן:
מועדי/חגי ישראל (כולל שבת) - באופן כללי - וימי ראש השנה ויום הכיפורים - בפרט, ניתנו לעם ישראל, בין היתר, "כדי שיהיו עסוקים בתורה ובתשובה". רעיון החזרה בתשובה, המחילה, הכפרה והסליחה, לטענתנו, אינו "נחלתם" הבלעדית של "הימים הנוראים" בלבד, כלומר: במחזוריות של פעם בשנה. אלא, אדרבה, ניתן לבצע זאת גם במחזוריות של פעם בחודש, ואפילו פעם בשבוע. הא כיצד?:
פעם בחודש, בראשי חודשים. שנאמר [מתוך תפילת המוסף של ר"ח]: "ראשי חודשים לעמך נתת, זמן כפרה לכל תולדותם...". וזהו המקום להזכיר ש"יום כיפור קטן", הוא כינוי לערב ראש חודש ואשר רבים נוהגים לעלות ולהשתטח על קברות צדיקים ו/או להתענות בהם (כפי שהנהיג בשנת של"ג, המקובל הצפתי הרמ"ק, הלוא הוא ר' משה קורדובירו זצ"ל).
ופעם בשבוע, ביום השבת. היום קדוש והמקודש ביותר בלוח השנה העברי עוד "מששת ימי בראשית" משום שביום זה, הקב"ה שבת מכל מלאכתו, בירכו וקידשו לעולמים. יום מיוחד שעליו אמרו חז"ל [שבת דף י', ע"ב]: "אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזיי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל. לך והודיעם". ומלבד יתרונותיה, סגולותיה ומסוגלותה של השבת הקדושה, יש בה, יש במהותה ובעצמיותה את הכוח ואת העוצמה (הרוחנית) למחול, לכפר ולסלוח למי שמשמרה כהלכה. קביעתנו זאת מסתמכת על מספר מקורות חז"ל ובעיקר על דבריהם של חז"ל [שבת, דף קי"ח]: "כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש - מוחלין לו. שנאמר: "אשרי אנוש יעשה זאת... כל שומר שבת מחללו" [ישעיהו נ"ו, ב']. אל תקרי: מחללו, אלא מחול לו".
נישא תפילה לבורא השבת והעולם, שיעזרנו לשמור שבת כהלכתה. או אז יתקיימו בנו דברי נביאנו, נביא החורבן והנחמה [ישעיהו נ"ח, י"ג-י"ד]: "אם תשיב משבת רגלך... וקראת לשבת עונג... אז תתענג על ה'... והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כי פי ה' דיבר".
|
|
| תאריך:
|
01/07/2010
|
|
|
עודכן:
|
01/07/2010
|
|
ד"ר מוטי גולן
|
|
מדוע זכה פנחס לברית כהונת עולם
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
חיים יוסף
|
1/07/10 16:17
|
|
|
|
2
|
|
יוסי פלס
|
10/07/10 23:43
|
|
פעמיים מספרת לנו התורה, כי משה פנה לה' בבקשה לקבל תשובה לסוגייה הלכתית שהובאה בפניו. הפעם הראשונה הייתה בדיוק שנה לאחר יציאת מצרים, כאשר בני ישראל התכוננו לחגוג את הפסח. הפעם השנייה הייתה 39 שנים מאוחר יותר, ערב הכניסה לארץ, והיא המתוארת בפרשת השבוע - שאלת בנות צלפחד.
|
|
|
|
|
גם סלעים עלולים להתפורר. גם הרים מתפרקים ונסדקים. וגם האדם החזק ביותר, עלול ליפול ברוחו...
|
|
|
|
|
מערכונים רבים נכתבו על היחסים בין בני זוג בבואם לרכוש מכונית משומשת - האחד מתמקח ומציג את החסרונות של המכונית בעוד האחר אומר כמה חשקה נפשו במוצר.
|
|
|
|
|
רוחו של אהרן ברק מרחפת בימים אלו בוועדה המשפטית של הסנאט בארצות הברית והנה זה פלא – איש מהסנאטורים לא השתנק מהערצה. נהפוך הוא - הרוח הזאת הפכה לגיבנת, ליישות שיש להצניע ואפילו להסתיר, ולבעיה עבור חסידיה שנאלצים להתגונן, להסביר ולתרץ את הסיבה והמהות של הערצתם לשופט ברק ולמשנתו.
|
|
|
|
|
השבוע אנחנו נמצאים בעוד נקודת צומת משמעותית שבה הכוכבים מופעלים ומשפיעים זה על זה באופן שאנו, החשים באנרגיה זו, לא יכולים להתנגד לה, למרות שרבים מאיתנו מנסים להתכחש לה ולהימנע מהליכה קדימה לשינוי. בעיקר מתוך הפחד הטבעי מהבלתי ידוע. הפחד נובע בדרך-כלל מקיבעון מחשבתי ומדפוסי התנהגות שונים ואף נוקשים, שיכולים לטשטש לנו את יכולת החשיבה.
|
|
|
|
|
