מאמר נרחב של חנה רוזין (Rosin) ב"אטלנטיק" דן במקומו של הגבר בתרבות העכשווית, והמצב נראה לא מזהיר. נתחיל מכך שהאופציה של בחירת מין העובר, שהופכת לזמינה יותר ויותר בעולם, מנוצלת כיום בעיקר לכיוון אחד - כדי להביא לעולם דווקא בנות ולא בנים. אם לפני כמה שנים אישה הרה שהגיעה לקבל טיפול לבחירת מינו של העובר אמרה בטון מתנצל שיש לה כבר שני בנים ולכן הפעם היא מעדיפה בת, היום אין התנצלות והקדמות ארוכות, אלא דרישה נחרצת - אני רוצה בת, כמוני. יחס הטיפולים לבנים ולבנות עומד כיום על שניים לאחד לטובת הבנות, כאשר בסוג טיפולים חדשני יותר שיעור הבנות עולה ל-75%. הגברים - האבות - הופכים גם לחלק פחות משמעותי בקבלת ההחלטות, שמתקבלות בעיקר על-ידי האמהות והסבתות. נדמה שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה שההעדפה הטוטאלית לבן זכר ולבן בכור מפנה את מקומה, וייתכן שהדור הבא כבר לא יבין את המשמעות של המושג "בכור" כפי שהיה נפוץ בתרבותנו.
זה ממשיך בחתירה הנשית המתמדת לעמדות הכוח, המתרחשת גם במדינות המפותחות וגם במתפתחות. נשיאת ליבריה, אלן ג'ונסון סירליף, תיארה את ארצה כילד חולה הזקוק לאהבה אמהית, ורואנדה, בעידן שלאחר רצח העם, בחרה רוב נשי לפרלמנט. יתרה מזו, במדינות דוגמת ארה"ב הכלכלה העכשווית מתגלה כמותאמת יותר לנשים מאשר לגברים. במשבר האחרון שלושה רבעים ממקומות התעסוקה שנאבדו היו מאוישים בגברים, והודות לכך, השנה, לראשונה בהיסטוריה, נשים מאיישות את רוב מקומות העבודה בארה"ב. הכלכלה הפוסט-תעשייתית אדישה לכוח ולגודל הפיזי העודף של הגבר. היא מצריכה יותר תכונות שמקובל לזהותן כנשיות - אינטליגנציה חברתית, דפוסי תקשורת בין-אישיים מפותחים ופתוחים, ויכולת לשמור על ריכוז ומיקוד שעות רבות.
נשים כיום יוצאות יותר לעבודה בשעה שהגברים נשארים בבית עם הילדים. רבים מהם לא מצליחים למצוא עבודה. נשים משתלטות כרגע על רוב המקצועות שנחשבו בעבר לגבריים - הנדסה היא יוצא מן הכלל יחיד לפי שעה - בעוד שגברים לא מראים כל כוונה להיכנס לתחומי העיסוק הנשיים, כמו סיעוד והוראה, על-אף שהמכללות משקיעות מאמצים כבירים על-מנת לגייס אותם. דווקא כאן הסטיריאוטיפ הגברי עובד לרעה - בחור שלומד הוראה (מקצוע גברי מוערך בעבר) כמעט נאלץ להסתיר זאת מחבריו.
הקצה העליון של מקומות התעסוקה עדיין נשלט במידה מכרעת בידי גברים - נשים מנכ"ליות בינתיים נדירות. אבל גם כאן קיימות מגמות בנוסף למצב הקיים, והן מצביעות על תזוזה לטובת הנשים. מקומות העבודה רוצים לעודד יצירתיות ולכן קידום נשים בחברות הגדולות כיום הוא מהיר יותר ותגמולי השכר משמעותיים יותר. גם המשפחה פחות מפריעה היום לקריירה. נשים נכנסות לעולם העבודה בתור רווקות, ממשיכות בו כנשואות ואף אינן נוטשות אותו בתור אמהות צעירות. למקומות עבודה כיום יש מגמה לגבש "מערכת שעות גמישה", ואפילו לא להציג זאת כנושא נשי אלא כצורך של כלל העובדים. גם ה"רגשנות" הנשית כבר אינה בעוכריהן. ההפך הוא הנכון - דווקא התוקפנות הגברית ה"אמיתית" נחשבת כזו שגורמת לסיכונים עסקיים בלתי מחושבים. כך, ראש ממשלת איסלנד, שנבחרה בשנה שעברה, הצהירה שגברים הם האחראים לקריסה של המערכת הבנקאית הלאומית והבטיחה להוביל את ארצה אל מעבר ל"עידן הטסטוסטרון".
המהפכה מתקיימת גם בעולם ההשכלה הגבוהה, שם נשים מקבלות כשישים אחוז מהתארים השניים, כמחצית מכל התארים ברפואה ובמשפטים, וכשישים אחוז מכלל התארים הראשונים. המוסדות להשכלה גבוהה עושים מאמצים נואשים לגייס גברים - כולל ייסוד של קבוצות כדורגל ומחלקות להנדסה - אך בינתיים לא נראה שהדבר מעורר זרימה גברית המונית אליהם.
בנים עדיין נושרים מבתי הספר בשיעורים גבוהים, וקשה לא לתהות עד כמה הדבר קשור לריבוי הנשים בצוותי ההוראה. רבים מדברים לאחרונה על מערכת החינוך במערב כמכשילת-בנים, וככלל ניכרת התמרמרות אנטי-פמיניסטית בקרב גברים אמריקנים, ובפרט בקרב הרווקים שביניהם. הציפיות גבוהות מאוד, אך הסיכוי לזכות גם בהשכלה אקדמית וגם בתעסוקה יציבה הוא נמוך היום יותר מאי פעם. למה אפשר לצפות מגבר כזה ומדוע להתחייב כלפיו? אולי שיא התופעה של הנשיות החדשה הוא ניצול הולך וגובר של גברים בידי נשים, כאשר נשים מבוססות כלכלית מארגנות לעצמן בני לוויה צעירים למגוון של מטרות. גם הדפוס של התוקפנות הגברית מפנה את מקומו יותר ל... תוקפנות הנשית. אישה רוצחת שכירה, בת דמותה של ניקיטה, מככבת ביותר ויותר סרטים וסדרות. גברים אמריקנים צעירים מביטים קדימה בחשש רב, והם חשים כי מסיבת הרווקים שלהם נגמרת.
