עקרון על-דמוקרטי

לפני שאדון בעֶקרון-על דמוקרטי - חוק אחד לכל - השווה במשקלו לשלטון הרוב (שהוא נושא רשימתי הקודמת ב"על צד שמאל"), עליי להגיב על אחת הטענות, שהופיעה בתגובה על אותה רשימה. לפי תגובה זו, רק לכמה אלפי ערבים, בהיותם מוסתים על-ידי ברק אובמה וה"סמול", אין זכויות אזרח בארץ. מי שעוקב, ולו ברפרוף, אחרי המחסומים שעולים ויורדים ועולים שוב בשטחים והופכים את חיי רוב התושבים בגדה לסיוט, ומי ששם לב לדלילות המתמיהה של המקרים בהם ערכאות הצדק הישראליות מרשיעות מתנחלים שהרגו ערבים (שלא לדבר על השחתת רכוש ועקירת כרמי זיתים), יודע עד כמה זדונית, טועה ומטעה אותה טענה. כמה אלפים? ומה על 150,000 פלסטינים תושבי ירושלים? גם אם אלה מסרבים לשאת תעודת זהות ישראלית, האמת הערומה היא, שלפלסטינים אין, ככלל, זכויות אזרח בארץ.

ללא חוקה, אין מה שיאכוף חוק אחד על כולם. וכשקיימת במוצהר, כמו אצלנו, יותר ממערכת חוק אחת, מה הפלא שכל המאמצים ליצור חוקה לישראל עולים בתוהו? במילים אחרות, אם יש במדינה יותר ממערכת חוק אחת, אין בה חוק! מי שעבר/ה תהליך גירושים משפיל בארץ למד על בשרו/ה איך הבעל, אם אינו חפץ בפירוד, אץ אל בית הדין הרבני להוציא צו "אישה מורדת" על אישתו, מה שמגביל אם לא מבטל את יכולתה להשיג גט. לאישה, אין כמובן יכולת "חוקית" כזאת. בית המשפט "החילוני" עומד לרוב חסר-אונים בפני נציגי ההלכה. אם, במקרה זה, הקורבן של היעדר מערכת חוק אחידה היא האישה, היעדר חוקה בארץ מאפשר אינסוף סטיות מהחוק בטענות שונות, והקורבנות העיקריים הם, כמובן, הערבים, גברים כנשים.

העובדה, שב"מדינת החוק", ישראל, כלואים אלפי עצורים ללא משפט עשרות בשנים, זועקת השמימה. אבל למלומדים, העומדים בראש מערכת החוק שלנו, חסרת-הפניות-בעיני-עצמה, אין הדבר נוגע! מי שיוצא נשכר ועומד מעל לחוק היא, כמובן, מערכת הביטחון. וכך, במהירות מסחררת, אנו הופכים לאוניית הדגל של "רפובליקות הבננות" הידועות לשמצה, גם אם אלה הולכות ונכחדות מהעולם...

אין מפלט מלגלות כאן, שוב, שהדג הזה מסריח מהראש: מהכנסת. בית המחוקקים שלנו מצליח מזה עשרות בשנים להתחמק מלהנשים את "מדינת החוק" שלנו הזקוקה לחוקה כאוויר לנשימה; הוא גם אינו מסוגל להגדיר בחוק "מי הוא יהודי?" (חקיקה בעניין זה תשמיט את הקרקע מתחת לשלטון האורתודוכסיה, שהיא המכריעה האמיתית בכל הנוגע לחוק השבות, ההולך והופך יותר ויותר לחוק גזעני); והעיקר: כל ארבע שנים (או פחות מכך) עולים עשרות נבחרי ציבור דתיים ונשבעים לשקר מעל דוכן הכנסת! את השבועה שפיהם מבטא, להיות נאמנים לחוקי ישראל, אין הם מתכוננים כלל למלא. שליחים אלה של הקדוש-ברוך-הוא פטורים מלקיים שבועה זו ומצהירים בריש גלי, שהם יעשו כפי שהרב שלהם יקבע. מצפון אישי? חוק מדינה? להד"ם! והעם, מגדול ועד קטן, רואים את הקולות ואין פוצה פה ומצפצף.

לרשימת מחדלים אלה, שכל אחד מהם שם ללעג את הטענה שישראל היא מדינה דמוקרטית, יש אין סוף שלוחות. השחיתות במערכת השלטון היא אחד החוקים הלא-כתובים המובילים במדינה. וגם אם לפעמים נראה שהחוק מרים ראש, כשמגיע העניין לעיקר, חלוקת הארץ, אין מה שיזיז מחוריהם המבוצרים את חיילי המשיח. יש הלכה השגורה בפיהם, שלפיה, דינא דמלכותא דינא. אבל היא תופשת רק לגבי מלכויות זרות. כשהמדובר בארץ היהודים - ישנו רק דין אחד: דינו של הרב המכהן (לרוב מכוח חוק מדינת ישראל ומכיסה).

הִמלַצְתי להפר את החוק בשטחים; הפעם אני קובע, שהחוק הישראלי הופך, יותר ויותר, ללא חוקי בעליל.