יפתח אלוקינו לנו... שערי פריה ורביה

ערב ראש השנה קרב ובא ועימו הימים הנוראים. אני נזכר בתפילה לימים הנוראים, תענו ותיעתרו מן השמיים... יפתח אלוקינו לנו... שערי פרייה ורבייה.

ונשאלת השאלה, מדוע אנו מתפללים, ועוד בימים הנוראים לפריה ורביה? מה כל כך חשוב ומיוחד בזה?

כדי להבין את העניין, עלינו לחזור לשורש, למהות.

להביא ילדים זה לא דבר פשוט כל כך. לגדלם, לחנכם ולשומרם... זה כבר עמל רב.

ביהדות אנו מצווים על פריה ורביה, לעומת זאת בדתות האחרות, הדבר שונה מאוד.

בנצרות, הדת המעוותת שקמה מתוך היהדות, המין נחשב למוקצה ומאוס, ולעיתים אף סותר את רצון האל. הכומר לא אמור להינשא ולהביא ילדים [מאין יבוא דור המשך? לאלוקים הפתרונים]. הנזיר? עליו להתבודד במנזר מרוחק ולהימנע כמעט לגמרי מחיי חברה, קל וחומר חיי אישות.

אותו דבר לגבי נשים, נזירות, הכמהות להקים משפחה, ללדת ילדים, לזכות בקצת חום ואהבה.

הנצרות בעצם כופה על האדם דבר המנוגד לצרכיו הבסיסים. לא להקים משפחה, לא להביא ילדים, לא לחיות חיי אישות. היש עיוות גדול מזה?

הישמעאלים, לעומתם, אלו שידם בכל ויד כל בם, לקחו את היצר המיני רחוק קדימה. אצלם צריך לתת פורקן ליצר המיני. ואיך עושים זאת? ארבע נשים.

אשתך הראשונה בלתה, עייפה? אינה מושכת כשהייתה? אדרבא, התחתן עם אישה נוספת. נמאס לך ממנה? התחתן עם עוד אחת, ועם עוד אחת. תיהנה. תמיד תוכל להתגאות שיש לך ארבע נשים, חמישה בתים שלושה עשר ילדים ועשרים גמלים.

הכול רכוש, הכול גשמי, הכול גאווה ויצר.

לא סתם נאמר עליהם בתפילת הימים הנוראים "שבו פה עם החמור, עם משול לחמור"...

אצלנו, ברוך השם, רחוק הדבר כמטווחי קשת.

אצלנו החינוך, גידול הילדים, הוא הדבר החשוב ביותר. אצלנו יש סייגים לחינוך, מצוות מיוחדות הקשורות רק לחינוך, הדרכה בגידול ילדים, ואפילו כיצד לבחור את המורים הטובים ביותר לילדינו. כי אצלנו החינוך הוא הכול, מהות גידול הילדים היא הדבר החשוב ביותר. ומכאן הכמיהה להביא ילדים, לחנכם בחוכמה בבינה ובהשכל.

אצלנו יחסי האישות הינם לתכלית ראויה, להקמת משפחה, זרע קודש בישראל ולא להגשמת פורקן אישי כלשהוא. אצלנו התא המשפחתי הוא זה שקובע, החום, החינוך והתמיכה הם שבוראים סביבה מוצלחת לגידול ילדים.

אצלנו, לגדל ילדים זו מטרה וזו זכות, ועליה אנו עמלים כל חיינו, וכאשר אנו מתבגרים אנו זוכים לראות בנים ובני בנים, סמוכים על שולחננו וממשיכים את דרכינו.

היש אושר גדול יותר לאב הרואה את בנו לומד גמרא ויגע בתורה כאביו וסבו לפניו? היש סיפוק גדול יותר לאם, המלווה את ביתה לחופה, בה היא מתחתנת עם חתן ראוי? היש אושר גדול להורים מלחבק את צאצאיהם ולהרעיף עליהם כל טוב?

ויהי רצון, שבשנה הבאה עלינו לטובה, שנזכה כולנו לפרי בטן בריא ומוצלח ושנזכה לגדל ילדינו בדרך השם הטהורה והנכונה.