מהו כיבוש? פרופלורים (אנשי רוח), תשושי נפש וחובבי מוסר רבים מקרב השמאל הישראלי המתנשא, משוכנעים שההתנחלויות הן פשע בינלאומי. לפני שהם אצים רצים להלשין לאינטרפול, אולי כדאי להסביר להם כמה דברים. ראשית, המושג "הכיבוש", שלכאורה מבחינתם הוא עובדתי וטריביאלי, לאמיתו של דבר הוא מושג שרירותי ואבסורדי לחלוטין.
א) קשה למצוא פיסת אדמה אחת בעולם שלא נכבשה. מכל הגלובוס לשים את האצבע באיזושהי נקודה ולומר: זה ה-כיבוש, זה קצת מגוחך.
ב) יש בעולם קבוצות וישויות לאומיות רבות ומקופחות, הסובלות מהזנחה והתעלמות. אין שום הצדקה מוסרית לכך שכל פעילי זכויות האדם של האנושות מתרגשים דווקא מסבלם של הפלשתינים.
מדוע הם עושים זאת? לא קשה לנחש: משום שהפלשתינים הם הכי אלימים, מסוכנים ועלולים להבעיר את המזה"ת כולו. לו אני במקומם הייתי מתבייש מכל הזוועות שבעולם להיאבק דווקא למען קבוצה כה אלימה הנהנית מתמיכה של מדינות אלימות, אבל ביישנות כנראה אינה התכונה החזקה שלהם. אולי הולם יותר לכנותם: אירגוני זכויות האדם האלים...
ג) מניין בדיוק הקביעה שכיבוש 67' הוא כיבוש, וכיבוש 48' הוא לא כיבוש? יש לכך שלושה הסברים: 1. הערבים שנכבשו ב-48' קיבלו אזרחות ישראלית; 2. הקהילה הבינלאומית קיבלה את כיבוש 48', בעוד כיבוש 67' נותר בלתי חוקי. 3. ערפאת הסכים במסגרת הסכמי אוסלו לדון רק על שטחי 67'.
אלו בהחלט נימוקים מרתקים אך לא מספקים:
1. הפלשתינים רוצים לקבל אזרחות ישראלית? זה מה שהם רוצים? חשבנו שהם רוצים עצמאות... אם הם יקבלו אזרחות ישראלית הם יהיו מרוצים, מאבקם יסתיים והם יהפכו להיות אזרחים נאמנים למדינה היהודית? נשמע קצת תלוש מהמציאות.
2. הקהילה הבינלאומית איננה קדושה, היא מחליטה החלטות על-פי לחצים ויחסי כוחות בינלאומיים. העולם תומך בערבים, מה הקשר למוסר? שנית, אם הקהילה הבינלאומית החליטה שכיבוש 48' חוקי, מחר בבוקר היא יכולה להחליט שגם כיבוש 67' חוקי. או ההיפך, מחרתיים בצהריים
כבוד הראיס בראכ חוסיין יחליט שהוא לא שם וטו, ומועצת האו"ם תקבע שגם כיבוש 48' בלתי חוקי בעליל. מה עושים? אומרים "אמן" וחוזרים לגבולות "החלוקה"?
הקהילה הבינלאומית קבעה עוד דברים: בהחלטה 181 נקבע שמגיע לעם היהודי מדינה, העולם הערבי סירב להכיר בכך, לו מותר?... החוק הבינלאומי קובע גם שאסור להשמיד עם. העולם הערבי ניסה להשמידנו גם ב-48' וגם ב-67', מה עם החוק הבינלאומי הזה, הלך לישון?... כאשר רוצים להרוס בניה בלתי חוקית של ערבים - פתאום החוק כבר לא קדוש בעיני מתנגדי "הכיבוש". מי שעבורו החוק קדוש כשהוא מוצא חן בעיניו, ופסול כשהוא לא מוצא חן בעיניו - הוא דמגוג!
3. ערפאת אמר. ביג דיל, יש מישהו שהיה קונה מערפאת מסוק משומש? האם מישהו מכל אותם חובבי שלום ומוסר מוכן לשים את ראשו על הגיליוטינה, אם למרבה ההפתעה יתברר שלאחר שנחזיר את שטחי 67', הערבים (שוב) יפרו את התחייבויותיהם? ערפאת הבטיח, אז הבטיח. יש לזה שם מוכר וידוע: תוכנית השלבים, ישיגו את יעדי השלב הזה, יעברו לשלב הבא.
לסיכום: תירוצי חובבי השלום והמוסר לכך שרק כיבוש 67' הוא כיבוש, ואילו כיבוש 48' הוא סתם איזה אירוע חביב, משכנעים רק את עצמם. מה עוד, שמה שקובע בעניין הזה זה לא הענקת אזרחות, לא החלטות הקהיליה הבינלאומית, אפילו לא הבטחות ערפאת, אלא שאיפות הפלשתינים. רבים מהם אינם מסתירים את תקוותם לחזור ליפו,
חיפה ועכו, הקיצוניים שביניהם הקובעים את גובה הלהבות מצהירים על כך באופן רשמי ומוסמך. לכן, מעשית גם אותם תשושי נפש חובבי שלום ומוסר הם כובשים אכזריים, לא פחות מהמתיישבים ביו"ש. שיחרימו את עצמם...
הערת ביניים
מן הראוי להזכיר לאלו המשוכנעים בכל לבם ומאודם ש"הכיבוש" הוא פשע המלחמה החמור ביותר ב-43 השנים האחרונות, שעליהם להסביר שני רעיונות מקוריים, תמוהים למדי:
1. "מלחמות עם ביטוח" - לא ברור מדוע במידה והערבים פותחים ו-או מתארגנים לפתוח במלחמה נגדנו, מוטלת עלינו החובה לדאוג לכך שחלילה הם לא יצאו נפסדים?
2. "פרסים על ניסיונות השמדה" - לא ברור מדוע עלינו לחלק לערבים שי צנוע על כך שהם נכשלו בנסיונם להשמידנו? שבו, תכינו תשובות, בינתיים נמשיך.
תמיכה בטרור
מעבר לויכוח על העובדות: האם כיבוש 67' הוא כיבוש אמיתי ואילו כיבוש 48 הוא סתם חוויה משעשעת? חבורת תשושי הנפש, בתמימותה, אינה מבינה שהיא תומכת בטרור! לזכותה יאמר שכוונותיה טובות והיא איננה מבינה לאן מובילה אותנו הדרך שרצופה בהן. הגיעה העת להסביר לה.
התבטאויות מן הסוג של פרופ' שטרנהל, שמהן עשויה להשתמע הבנה לרצח
מתנחלים, פשוטות יחסית להבנה. כעת ננסה להבין כיצד שחקן חביב, שבתמימותו משוכנע שהוא מתנהל על-פי מוסר נעלה בכך שהוא מחרים עיר בלתי חוקית בעליל המהווה חלק מכיבוש ציוני מרושע, למעשה תורם גם הוא את תרומתו הצנועה לליבוי הזוועות.
המושג "כיבוש" נתפס בקרב רבים ותמימים כמושג עובדתי גרידא - ולא היא. בנוסף להיותו לכאורה (או שלא לכאורה) מושג המתאר באופן לאקוני תמונת מצב, הוא משמש גם לצורך נוסף. בין אם התכוונו לכך משתמשי המושג ובין אם לאו, בפועל משמש המושג כדי להסיר מהפלשתינים את האחריות למעשיהם!
בכל פעם שהפלשתינים או נציגיהם - לוחמי החופש (הטרוריסטים) מבצעים פעולה כלשהי כנגד מדינת ישראל ואזרחיה, יש לכך הסבר: ההתנגדות הלגיטימית לכיבוש. כשיש הסתה - זה בגלל הכיבוש. כשיש הערצת שהידים ממלכתית - בגלל הכיבוש. כשיש פעולות טרור - בגלל הכיבוש. בכל פעם שישראל מנסה להתמודד עם הטרור בצורה כלשהי, יש לכך הסבר: התוקפנות של הכיבוש הציוני. כשבונים חומה - זה כיבוש, כשעושים מחסומים - זה כיבוש, כשעושים מצור ימי - זה כיבוש, כשנלחמים - זה צבא הכיבוש המבצע
פשעי מלחמה כנגד אזרחים תמימים.
למרות שאנחנו נמצאים כבר במאה האחרונה (כמו שאומר הגשש), עדיין האמונה התפלה הזו תפסה חזק בעולם כולו בקרב אנשים מכובדים ומשפיעים. עד כדי כך שצריך להשקיע מאמץ כדי לנסות להסביר את הדבר האלמנטרי: זה לא כיבוש, זו מלחמה! הסבל ההדדי אינו נובע מהכיבוש, אלא מן המלחמה שמנהלים הפלשתינים נגדנו. לפני האינתיפאדות הייתה תקופה שקטה של יחסים חמים וקרובים בין ישראלים לערבים, עם אותו כיבוש בדיוק. אני אישית אכלתי אצל איברהים ביריחו, ונסעתי מרפיח לת"א דרך עזה. היום זה נשמע כמו משימות התאבדות.
מה נשתנה? הפלשתינים החליטו להילחם בכיבוש. הכיבוש הוא התירוץ או הנימוק למלחמה, אבל הוא לא הסיבה לסבל. אנשים מכובדים החליטו לדלג על השלב שנקרא מלחמה, כאילו הוא אוויר וישר לקפץ לעניין של הכיבוש. הדבר מסיר מהפלשתינים כל אחריות למעשיהם. אין להם שום אחריות למלחמה שלהם, לאופיה, לעוצמתה ולהשלכותיה. הם בסה"כ מגיבים "תגובות טבעיות" לכיבוש הציוני האכזר. אם הם רוצחים יהודי - זה בגלל הכיבוש. אם הם רוצחים עשר יהודים - זה בגלל הכיבוש. אם הם רוצחים מאה יהודים - הכיבוש, אלף - הכיבוש. לא חשוב מה שיעשו, אין להם אחריות למעשיהם. הם כבושים, אז בעצם מותר להם לרצוח יהודים ללא הגבלה.
זו המשמעות האמיתית של המושג כיבוש. תשושי הנפש, חובבי השלום והטרור לא הבינו זאת עד כה, היום הם מבינים! ברגע שהם משתמשים במילה כיבוש, הם לא רק מתארים מצב עובדתי (כביכול), אלא מוסיפים את תמיכתם לאמונה התפלה הגזענית הגורסת כי כמו קטינים גם הפלשתינים אינם אחראים למעשיהם.
הטרור הוא תגובה מתבקשת לכיבוש, ישראל אחראית לרצח אזרחיה, המחבלים הם בעצם לוחמי חופש מופלאים שיש למהר ולשחררם - אם תמורת חייל חטוף או ללא תמורה כלל. כך מתפרש בפועל השימוש במושג "כיבוש" - לגיטימציה לטרור. אם חובבי זכויות הטרוריסטים ושולחיהם לא יספקו מענה משכנע למאמר זה, הרי שהם תומכים בידיעה בטרור! מעתה הכדור אצלם.
אם הם רוצים להיות הוגנים עליהם לומר: "יש כאן סכסוך שטחים, כל צד חושב שהם שייכים לו, כל צד אחראי למעשיו. אנחנו תומכים בגרסאת האוייב, אבל עליו לשלם מחיר כבד על כל שימוש בטרור". לא להשתמש במילה כיבוש, לא להחרים את המתנחלים, לא להאשים אף אחד באחריות למעשי האחר, לא לעשות שום מעשה שעלול להעניק לגיטימציה לטרור. לא להגיד: "אנחנו צודקים, עובדה: גם העולם תומך בערבים". מי שתומך ברצח מתנחלים גם אם זה למען "מטרה טובה" כמו סיום הכיבוש, רשאי לכנות את עצמו אדם מוסרי, אבל לפחות שיודה בקול רם: הוא תומך בטרור!
החיים והמוות ביד הטרור
חובבי השלום והטרור נוטים להתבלבל בין לוחמי חופש נאצלים ובין תתי אדם מחליאים. ננצל את ההזדמנות כדי להסביר להם את ההבדל הפעוט: ההגנה, האצ"ל והלח"י נאבקו למען מטרה: הקמת מדינה ליהודים. החמאס והג'יהאד נאבקים למען המאבק. הטרור הוא האמצעי והוא המטרה, טרור למען טרור. מטרתם היא השמדתנו. אין צורך להשתיל חפרפרת בתוכם כדי לגלות זאת, הם לא מתביישים, הם מצהירים על כך בקול רם. אפשר להעריך אותם על כך שפיהם ולבם שווים: אכן הם עושים כל שביכולתם כדי לשחוט כמה שיותר יהודים. לו יכלו היו שוחטים את כולנו, אין חולק על כך (ואם יש - שיקום). ללוחמי מחתרות ישראל, לעומת זאת, ממש לא הפריע שתינוקות בריטים נושמים.
מי שמבצע השוואה בין מחתרות ישראל לטרור האיסלאמי, מלבד חשיפת אווילותו הוא גם מעניק לו לגיטימציה, אשר מתרגמת בסופו של דבר למצבות בבתי הקברות. טרור זקוק ללגיטימציה כאויר לנשימה. לכן מי שסבור שהוא בסה"כ אומר מילים תמימות שלעניות דעתו הצודקת מבטאות אמת יצוקה בסלע, כמו "כיבוש" או "לוחמי חופש" - יש לו דם על השפתיים! בין אם הוא מבין זאת ובין אם לאו. כעת, אחרי קריאת המאמר - הוא מבין זאת.
