דרישתו של ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו במשא-ומתן על הסדר הקבע כי הפלשתינים יכירו בישראל כמדינת הלאום של היהודים הצליחה "לשגע" את הפלשתינים. הם דוחים אותה על הסף כשלצידם מתייצבת הנהגת ערביי ישראל הרואה בדרישה זו דרישה גזענית שמטרתה לנשל אותם מאדמותיהם ואף להכין את הקרקע ליישום רעיונותיו של שר החוץ
אביגדור ליברמן ל "חילופי אוכלוסין" ולא רק "חילופי שטחים" במסגרת הסדר הקבע.
יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס מנמק את התנגדותו לדרישת נתניהו בשתי סיבות: הראשונה, כי הדרישה הזו פוגעת בזכויותיהם של ערביי ישראל שהינם פלשתינים ונותנת להם את התחושה כי הם חיים באופן זמני על אדמה שאינה אדמתם,במדינה שאינה מדינת הלאום שלהם וכי הם עלולים לאבד את אזרחותם. והשנייה, כי אם תתקבל הדרישה הישראלית הזו על-ידי ההנהגה הפלשתינית, היא תבטל את הדרישה שלה ל"זכות השיבה" של פליטי 48 לתחומי מדינת ישראל על-פי החלטה 194 של האו"ם.
ההנהגה הפלשתינית רואה בדרישת ישראל "ניסיון סחיטה" של הפלשתינים בדרך להסדר קבע. מבחינתה, ישראל איננה מדינה יהודית,מדינת לאום של היהודים או מדינת העם היהודי. הפלשתינים משוכנעים כי מדינת ישראל הוקמה בכוח על רוב שטחה של "פלשתין ההיסטורית" לאחר שהתושבים היהודים שהתגוררו והגיעו לפלשתין ממדינות העולם השונות, גרשו בכוח את מחציתו של העם הפלשתיני שהתגורר בערים יפו,חיפה,עכו,רמלה ולוד וכו' ובעוד יותר מ-400 כפרים בתחומי 48. לכן, הדרישה הישראלית להכרה בישראל כמדינת העם היהודי פירושה כי למי שאיננו יהודי אין שום זכויות בה.
מסיבה זו הפליטים הפלשתינים יכולים לשוב רק לתחומי המדינה הפלשתינית שתקום בעתיד ולא לבתיהם ולכפריהם שמהם נעקרו וכמו-כן לא יוכלו לקבל את רכושם אשר נלקח מהם. יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס סבור שישראל יכולה לכנות את עצמה בכל כינוי שהיא חפצה אך לא על חשבון זכויות העם הפלשתיני.
עמדת הממשל האמריקני נוחה יותר לישראל. בכירים אמריקנים שונים מדברים בשנה האחרונה על פתרון לשתי מדינות: מדינה יהודית לצד מדינה פלשתינית. הם אינם משתמשים במונח "מדינה ישראלית",רמז לפלשתינים כי דרישתם ל"זכות השיבה" של חמישה מיליון פליטים לתחומי מדינת ישראל איננה ריאלית.
האם ההנהגה הפלשתינית מוכנה להתגמש בנושא "זכות השיבה" של הפליטים הפלשתינים? זוהי אחת הסוגיות הרגישות ביותר בסכסוך הישראלי-פלשתיני. יש רבים בקרב הפלשתינים הבטוחים כי זהו "לב הסכסוך". מדובר בחמישה מיליון פליטים החיים בפזורה שהפלשתינים טוענים כי יש להם את "זכות השיבה". יש לזכור, יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס הינו בן למשפחת פליטים מצפת והוא שנושא את "דגל השיבה" בהנהגה הפלשתינית. מאז הסכמי אוסלו הסכימה ישראל לבוא לקראת הפלשתינים בנושא הפליטים רק באופן של "מחוות הומניטריות" או של "איחוד משפחות".
ראש הממשלה לשעבר
אהוד ברק הסכים בפסגת קמפ דיויד בשנת 2000 לחזרת 30-50 אלף פליטים פלשתינים לתחומי מדינת ישראל במסגרת הסדר הקבע ואילו ראש הממשלה לשעבר
אהוד אולמרט הסכים בשיחותיו עם אבו מאזן ב-2008 לחזרת אלף פליטים בלבד כל שנה על פני תקופה של חמש שנים. הפלשתינים דחו את כל ההצעות הישראליות על הסף.
העמדה של יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס בשיחות עם אהוד אולמרט בנושא הפליטים הייתה כלהלן:
א. "זכות השיבה" היא בלתי ניתנת לערעור והיא מעוגנת בחוק הבינלאומי ובהחלטה 194 של האו"ם.
ב. בפני הפליטים קיימות האפשרויות הבאות: חזרה לתחומי מדינת ישראל,חזרה לתחומי המדינה הפלשתינית, להישאר במקומות מגוריהם הנוכחים, לעבור לגור במדינה אחרת.
ג. תוקם קרן בינלאומית שתפצה את הפליטים. תהיה להם את הזכות לשוב ולקבל פיצויים ולא אפשרות בחירה בין פיצויים לבין שיבה.
שום ממשלה בישראל לא יכולה להסכים להצעה הזו שמשמעותה הגעת זרם של מאות אלפי פליטים (אולי אפילו 2-3 מיליון) לתוך ישראל שידלל את הרוב היהודי שבה ויאיים על קיומה.
האם הנהגת אש"ף תסכים ליישובם של הפליטים הפלשתינים במקומות מגוריהם כחלק מהסדר הקבע? מאז החל תהליך אוסלו טענו הפלשתינים באזני ממשלות ישראל השונות כי הכי דחוף מבחינתם הוא לסיים במהירות את הסבל של 400 אלף הפליטים הפלשתינים החיים בלבנון בתנאים מחפירים במחנות צפופים ומוזנחים. על הפליטים האלה נאסר לעבוד בעשרות משלוחי יד והם אינם זכאים לשירותי רווחה ובריאות.
במדינות ערב האחרות כמו סוריה וירדן יש לפליטים הפלשתינים זכויות רבות יותר אולם גם שם רובם מתגורר במחנות דחוסי אוכלוסיה. הפרלמנט של לבנון אישר באחרונה תיקונים בחוק אשר חלים על הפליטים הפלשתינים המתגוררים באופן חוקי בלבנון. בהתאם לתיקונים בחוק יורשו הפלשתינים לעסוק בכל מקצוע שבו ירצו ולקבל קצבאות מהביטוח הלאומי. זכויות שמהן הם לא נהנו ב-60 השנה האחרונות.
ההחלטה הזו של הפרלמנט הלבנוני הייתה לצנינים בעיני הנהגת אש"ף. אומנם רשמית היא בירכה עליה אך בקרבה מקנן החשש שהדבר ישמש תקדים וישראל תשתמש בכך לתבוע מאש"ף וממדינות ערב ליישב את הפליטים הפלשתינים במקומות מגוריהם ולפצותם בכסף במסגרת הסדר הקבע ובכך "לפתור" את סוגיית "זכות השיבה".
הדרישה הזו של "יישוב" (תווטין-בערבית) הפליטים במקומות מגוריהם נדחתה בתוקף על-ידי מנהיגי הפליטים עצמם, הנהגת אש"ף ומדינות ערב מאז הקמתה של מדינת ישראל ועד היום. הם העדיפו שהפליטים יחיו במחנות בתנאים מחפירים, ללא אזרחות ותנאים סוציאליים ראויים כדי להנציח את בעייתם וכדי שלא ייקלטו במדינות ערב. הם בטוחים כי יגיע הרגע שבו יוכלו "לשוב לבתיהם ולרכושם" בתוך תחומי מדינת ישראל כפי שקובעת החלטה 194 של האו"ם שלא השתנתה עד עצם היום הזה.
כישראלים וכיהודים אנחנו חייבים לתמוך בדרישה כי הסדר הקבע יכיל באופן ברור הכרה פלשתינית בישראל כמדינת הלאום היהודי. חלום הבלהות הזה של החזרת מיליונים של פליטים פלשתינים, או במקרה הפחות גרוע כמה מאות אלפים לתחומי מדינת ישראל הוא נורא ומטרתו לשנות את המציאות הדמוגרפית בתוך ישראל. למעשה, להקים שתי מדינות פלשתיניות, האחת בשטחי 67 והשנייה בתוך תחומי מדינת ישראל. הפליטים הפלשתינים שאמורים לשוב לשטחי מדינת ישראל יצטרפו לערביי ישראל בדרישה ל"אוטונומיה תרבותית" ומשם הדרך תהיה קצרה לשנות את אופייה של מדינת ישראל.
לגבי הטענה של מחמוד עבאס שהכרה פלשתינית בישראל כמדינת הלאום היהודי פוגעת בזכויותיהם של ערביי ישראל, יהיה על ישראל להתחייב במסגרת הסדר הקבע,תוך מתן ערבויות, כי לא תפגע בזכויותיהם ובאזרחות של תושביה הערביים וכי היא תשלב אותם בתוך המדינה היהודית כאזרחים בעלי זכויות שוות ליהודים.
המטרה העיקרית של הדרישה להכרה בישראל כמדינה יהודית צריכה להיות ביטולה של הדרישה הפלשתינית ל"זכות השיבה" של הפליטים לתוך תחומי מדינת ישראל. אין שום בעיה שלפליטים אלה תהיה "זכות שיבה" לתחומי המדינה הפלשתינית העתידית.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
