הקלף האחרון של נועם ואביבה שליט

אם וכאשר, מה נורא לומר זאת, ישחרר החמאס,המחזיק בשבי את גלעד שליט, קלטת, שבה הוא נראה רע, רזה כקיסם, רזה להחריד, (האמת? כך הוא נראה גם בקלטת שפורסמה זה מכבר), שוכב על מיטת-שדה מאולתרת בגלל שאין עוד בכוחו לעמוד על רגליו, מתחנן על חייו בקול רפה, אין-אוני, נראה לצופים בו כאדם המצוי על ערש דווי, אולי אז, רק אז, אם וכאשר, משהו יזוז והעסקה הקשה תצא לפועל.בתוך יום-יומיים יוכרז כי ישראל והחמאס חתמו על הסכם לחילופי שבויים. אולי אז תחדור גם להכרת מי (ראש הממשלה וראש השב"כ) שעדיין סירובם להיענות למתווה המוצע על-ידי החמאס לישראל מונע את שחרורו של שליט.

כאשר מראה העיניים לא יותיר עוד ספק, כי המשך ישיבתו של שליט בשבי החמאס מחריף את סכנת החיים שבה הוא שרוי ובה שרויים הוריו, אולי אז, רק אז, תתבצע העסקה.

עד אז כלום לא זז. אף שיש כמשוער מי שמשקיעים מאמצים, סמויים מן הסתם, לשחרורו, המאמצים האלה לא מניבים תוצאות. גלעד נמק בכלאו. בהעדר חלופה מבצעית לשחרורו ומאחר שישראל אינה מסוגלת ואולי אינה רוצה לייצר מנופי לחץ על החמאס, כדי לשנות מבסיסה את תג המחיר שנקב החמאס כתנאי (שלו) לשחרורו – מה שנותר הוא מיצוי הסיכוי הכמעט אחרון מצד משפחת שליט – לפתוח בשביתת רעב.

זו הצעה רעה, קיצונית, אבל בנסיבות הקיימות היא הכרחית. מראה אביבה ונועם יושבים באוהל מחאתם השקטה לא מזיז דבר. לא מזיז לאיש. עובדה. כלום לא קורה. הכול תקוע. מדי יום מורעפת על הזוג האציל האומלל הזה מנה חמה של חום וחמלה, אבל אין להם מקום בלב להכילה. הלב שלהם ריק ודוחה כל מחווה. הם לא זקוקים למלים, לחיבוקים, לפרחים, לעוגות. הם משוועים לדבר אחד פשוט להחלטה אמיצה ולמעשה מנהיגותי נחוש של ראש הממשלה: להודיע שקדושת חייו של שליט גוברת על כל שיקול אחר; שישראל תוכל להתמודד גם עם שחרורם של הנאלחים שבמחבלים שישוחררו במסגרת עסקת שליט.

עד שזה יקרה, אם בכלל ואם וכאשר ובעיקר כדי שזה יקרה, נדרשת מהוריו של גלעד שליט, גם בשעתם הקשה, הנצחית, בזמן שקפא והקפיא גם אותם ביום המר והנמהר של חטיפת בנם, החלטה קשה מאין כמוה – להכריז על פתיחתה של שביתת רעב.

סחיטה רגשית? ודאי. הדיבור אל ההיגיון לא הועיל. הוא לא העלה אלא חרס. מה שנשאר הוא המעט שנותר – להניע את ראש הממשלה לקבל את ההחלטה החשובה וההכרחית מאז התמנה לראש הממשלה – לשחרר את גלעד שליט. האיש שאמר בשעתו "הם מ-פ-ח-ד-י-ם" יכול להוכיח כי הוא אינו מפחד.

יש לך, אדוני ראש הממשלה לא רק האחריות והחובה לשחרר את גלעד שליט הנמק בשבי אלא גם ובעיקר התוקף המוסרי והסמכות המנהיגותית לעשות זאת. פתח לו שער לחיים, בשעה שעל השער המונע ממנו חיים ומסכן מונח מדי יום מנעול נוסף.


אביבה ונועם שליט שבעו הבטחות. הגיע הזמן לשבות רעב.


נ.ב.

אדוני ראש הממשלה מתבקש למהר, כי חייו של גלעד אוזלים.