בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
גדעון לוי סבור שלטרור יש גם יתרונות
|
בראיון לעיתון בריטי מגלה גדעון לוי הבנה למניעי הטרור הפלשתיני נגד ישראל וטוען, שבזכותו עולה לדיון שאלת זכויותיהם של הפלשתינים וישראל נאלצה להסיר את המצור הכלכלי על עזה
|
מחבלים חמושים בעזה. זה בסדר, זכותם [צילום: AP]
|
|
|
|
גדעון לוי "מתגעגע" לקסאמים?
|
יהונתן דחוח-הלוי
|
גדעון לוי מאשים, כי המצור הישראלי הוא שורש הטרור הפלשתיני * טוען: ללא הפעלת כוח, הווה אומר: טרור ושיגור טילים לעבר ישראל, לא ניתן להשיג את הקשב הבינלאומי, את העניין שישראל צריכה לגלות ברצועת עזה ואת השינוי המתחייב במדיניותה
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גדעון לוי, מבכירי העיתונאים של 'הארץ', מבין את הטרור הפלשתיני וסבור שהוא דווקא מסייע להשגת התקדמות מדינית ולהכרה בזכויות הפלשתינים. להלן קטע מתוך ראיון עם גדעון לוי שפורסם בעיתון הבריטי " אינדיפנדנט" (24.9.10): "אני רוצה להית גאה בארץ שלי", הוא אומר. "אני פטריוט ישראלי. אני רוצה לעשות את הדבר הנכון". עניין זה מביא אותו לציין, כי האלימות הפלשתינית היא לאמיתה מוגבלת הרבה יותר מאשר האלימות הישראלית, ובדרך כלל היא תגובה לה. "עשרים השנים הראשונות של הכיבוש עברו בשקט ואנו לא הרמנו אצבע להביא לסיומו. במקום זאת, תחת הכיסוי של השקט, אנו בנינו מפעל התנחלות עצום ונפשע", במקום בו האדמה הפלשתינית נתפסת על-ידי פונדמנטליסטים יהודים דתיים אשר טוענים שהיא ניתנה להם על-ידי אלוהים. רק אז, לאחר תקופה ארוכה של גניבה, ולאחר הניסיונות שלהם [של הפלשתינים] שבא לידי ביטוי בהתנגדות בדרכי שלום שנתקלה באלימות ברוטלית, הפלשתינים החלו להיות אלימים בעצמם. "מה היה קורה אם הפלשתינים לא היו יורים קסאמים [טילים שנורו לעבר דרומה של ישראל, כולל לעבר ערים]? האם ישראל הייתה מסירה את המצור הכלכלי? שטויות. אם תושבי עזה היו יושבים בשקט, כפי שישראל מצפה מהם לעשות, העיסוק בהם היה יורד מהאג'נדה. איש לא היה מקדיש מחשבה לגורלם של תושבי עזה אם הם לא היו מתנהגים באלימות". הוא מגנה באופן חד-משמעי את ירי הטילים לעבר אזרחים ישראלים, אך מוסיף: "לקסאמים יש הקשר. הם כמעט תמיד נורים לאחר ניסיון חיסול של צה"ל וכאלה היו רבים". ואולם, העמדה הישראלית היא "אנו רשאים להפציץ כל דבר, אך אסור להם [לפלשתינים] לשגר קסאמים". עמדה זו תומצתה על-ידי חיים רמון, שר המשפטים בתקופת מלחמת לבנון השנייה: "אנו רשאים להפציץ הכל". להלן הקטע הרלוונטי מתוך הראיון: "I want to be proud of my country,” he says. "I am an Israeli patriot. I want us to do the right thing.” So this requires him to point out that Palestinian violence is - in truth - much more limited than Israeli violence, and usually a reaction to it. "The first twenty years of the occupation passed quietly, and we did not lift a finger to end it. Instead, under cover of the quiet, we built the enormous, criminal settlement enterprise,” where Palestinian land is seized by Jewish religious fundamentalists who claim it was given to them by God. Only then - after a long period of theft, and after their attempts at peaceful resistance were met with brutal violence - did the Palestinians become violent themselves. "What would happen if the Palestinians had not fired Qassams [the rockets shot at Southern Israel, including civilian towns]? Would Israel have lifted the economic siege? Nonsense. If the Gazans were sitting quietly, as Israel expects them to do, their case would disappear from the agenda. Nobody would give any thought to the fate of the people of Gaza if they had not behaved violently.” He unequivocally condemns the firing of rockets at Israeli civilians, but adds: "The Qassams have a context. They are almost always fired after an IDF assassination operation, and there have been many of these.” Yet the Israeli attitude is that "we are allowed to bomb anything we want but they are not allowed to launch Qassams.” It is a view summarised by Haim Ramon, the justice minister at time of Second Lebanon War: "We are allowed to destroy everything.” מסר דומה הביע גדעון לוי במאמר בעיתון 'הארץ' ב-2 ביולי 2009. וכך הוא כותב: "הניסוי ההמוני בבני אדם נחל כישלון חרוץ: שנתיים הן די זמן כדי לקבוע זאת. אף לא אחת ממטרות המצור לא הושגה, והנזק רק הולך ונערם, אולי לנצח... וושינגטון עסוקה בגורל מיגרון, ישראל בדודו טופז והעולם איבד עניין. אין פיגועים, אין ערבים: כשעזה לא יורה, היא מופקרת לגורלה. זה המסר שגם ישראל מעבירה לשכניה הכלואים: תשגרו קסאמים - נתעניין בכם; לא תשגרו - לא נתעניין".
|
תאריך:
|
12/10/2010
|
|
|
עודכן:
|
12/10/2010
|
|
יהונתן דחוח-הלוי
|
גדעון לוי סבור שלטרור יש גם יתרונות
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
חלוץ ימני
|
12/10/10 14:26
|
|
2
|
|
רונן גולדשטיין
|
12/10/10 20:54
|
|
3
|
|
נחום שחף
|
13/10/10 04:58
|
|
|
|
המטיף בשער
|
13/10/10 06:35
|
|
|
|
נ.ש.
|
13/10/10 08:46
|
|
תחושה מעיקה אך מוכרת תקפה אותי בשבועות האחרונים, מעין הרגשה מדכדכת, סוג של דה-ז'ה-וו החוזר ונשנה מעת לעת, תמונות מרצדות מנסות למצוא את דרכן לזיכרון, תמונות שעדיין טריות מתקופות אפלות וקרירות. ההרגשה הזו, נמצאת ממש על קצה הזיכרון... נו, כיצד אפשר להעלות את ההרגשה הזו על פני השטח, עוד מאמץ קטן, ו... אוי לא, רק לא זה שוב! זהו, הבנתי מהי הרגשת המועקה שנחה לה בנבכי מוחי, אותה הרגשת אפליה עמומה, ללא צל של ספק, זו מנגינת "ההזדמנות האחרונה של השלום" שמזמרת לה התקשורת הישראלית. אוי לא, רק לא זה, שוב הניגון שלא זנחנו לשווא, השלום שהתנאים שלו בדיוק היום מתאימים ככפפה ביום חורפי. הנה עברו-חלפו להם עשרת החודשים מאז הכרזתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על ההקפאה ביהודה ובשומרון, והנה נזכרו חברינו, ל"הזדמנות האחרונה בהחלט", ברשות הפלשתינית על הבעת נכונות להתחלת משא-ומתן, שוב!, שמלווה בהכרזות מלאות פאתוס על כך שהתנאים הנכונים לשלום קיימים, רק צריך קצת להתגבר על מחלוקות קלות בלבד. משום מה, המחלוקות לא השתנו הרבה בעשרים השנים האחרונות. כמה פעמים כבר שמענו - מאוסלו של מזרח תיכון חדש, דרך קמפ דייוויד ושיחות טאבה אליבא ד"אינתיפאדה", המשכה הקלוקל ב"מפת הדרכים" וההינתקות החד-צדדית, הניסיון העקר של ועידת אנאפוליס וכלה במשא-ומתן הנוכחי - שהנה הבשילו התנאים, אך כמובן שיש את הסייג ההיסטורי, כי אם לא יגיעו הצדדים לשלום עכשיו - אז הדרך למלחמה סלולה בצרור של שושנים! רק לא עוד פעם איום המלחמה...
|
|
|
תחילתה של השנה היהודית החדשה היא מועד מתאים כדי לשוב ולהתבונן במצב המתפתח בנושא פרויקט הגרעיני האירני. פרויקט זה מתקדם בעקביות, אם גם בקצב איטי למדי. ואולם, קצב זה מטעה בכך שהוא מעניק את הרושם כי יש עדיין די והותר זמן על-מנת למנוע מאירן להפוך למדינה גרעינית דה פקטו. מאז ההערכה האמריקנית הקודמת, לפיה עומדת לפני אירן עוד כברת דרך ארוכה, אומרת ארצות הברית כעת כי זה יקח לכל הפחות שנה עד אשר זו תשיג יכולת גרעינית, אם תפתח ב"מירוץ" כדי להגיע לשם. "שנה אחת היא זמן ארוך מאוד", צוטט מפי פקיד אמריקני בכיר. עם זאת, במצב העניינים הנוכחי, כאשר יישום הסנקציות נראה כתוכנית הפעולה היחידה, שנה אינה אלא תקופה קצרה. קיבוע הזמן הנדרש ליישומן של סנקציות יעילות ולהפעלתם של צעדים דיפלומטיים ארוך למדי, אם משווים אותו לשנה אחת.
|
|
|
תוצאות משאל העם ב-12 בספטמבר 2010 בטורקיה, על רפורמות בחוקה, מאותתות על המשך הקיפאון ביחסי מדינה זו עם ישראל. משאל העם התייחס אומנם לסוגיות פנים, אך ניתן לראות בתוצאותיו אישור כללי שניתן על-ידי רוב המשתתפים למדיניות הממשלה בתחומים נוספים, כולל מדיניות החוץ. שר החוץ הטורקי, אחמד דוואטולו, מוביל מזה זמן מדיניות גלובלית ואזורית המושתתת על ספרו "עומק אסטרטגי" והמיועדת לחזק את מעמדה של טורקיה במרחב הגיאו-פוליטי הקרוב, בין השאר באמצעות חיזוק הקשרים עם מדינות ערב ומדינות מוסלמיות. מגמה זו והחיפוש אחר תפקיד מרכזי בזירה המזרח-תיכונית מסבירים במידה רבה את המשבר הקשה ביחסים בין טורקיה וישראל. בעוד שטורקיה אינה מנסה לטייח את המשבר עם ישראל, היא עושה מאמצים להסביר כי חיזוק היחסים עם מדינות מוסלמיות ובמיוחד עם אירן, אינם פוגעים ואינם מצויים בסתירה לרצונה לחזק את קשריה עם מדינות המערב ורצונה להמשיך בתהליך ההצטרפות לאיחוד האירופי.
|
|
|
ה"דו-וואפ גירלס" הן שלוש זמרות ישראליות מוכשרות, משוגעות למחזות-זמר וג'אז, שחברו יחדיו לפני כשנה ללהקת-זמר קברטית. הטריומווירט, בהרכב אלה תדמור (אלט), נעמה נחום (סופרן) ואנה שפיץ (מצו-סופרן), אימץ לעצמו סגנון מוסיקלי ייחודי, שהורותו בקהילות אפרו-אמריקניות ושהתפתח, במרוצת הזמן, לשיטה של הרמוניה קולית נשית. חבר להן הפסנתרן, דותן בראודה, בעיבודים מרעננים של שירים נוסטלגיים.
|
|
|
התיקון לחוק האזרחות גרם לפרץ חדש של מאמרי שיטנה מצד אלו שרוממות החוק בפיהם... רק שזה מתאים לתפיסת עולמם, וכל דבר אחר שאינו מתאים לתפיסת עולמם ה"ליברלית" זה פשיזם, גזענות ופגיעה בזכויות המיעוטים.
|
|
|
|