האמירה: "רצח על-רקע חילול כבוד המשפחה" מעוררת פלצות וגועל. איזה מן כבוד יש במשפחה מבחילה שכזאת, בה נרצחת בדם קר אחת מבנותיה, על-ידי בעל, אח, או בן-דוד, בגלל שהתנהלותה המינית פסולה בעיניהם של הרוצחים הנתעבים שגדלו בתת-תרבות חשוכה, המכשירה מעשים נפסדים שכאלה.
מעשה מאוס שכזה ראוי לכינוי "רצח על-רקע חרפת המשפחה". זוהי חרפה שיש לגנותה, להוקיעה ולעקרה מן השורש. זהו בראש ובראשונה תפקידם של ראשי הציבור הערבי, של חברי הכנסת הערביים, של המורים והמחנכים, של הקאדים והמטיפים במסגדים.
משטרת ישראל ופלוגות מג"ב לא ימנעו רצח של נשים מוסלמיות אומללות, שדינן נגזר למוות על-ידי גברים מוסלמים חשוכים, שגדלו בביצה הממארת המצמיחה גם את הג'יהאד, את השאהידים ה"גיבורים", נושאי חגורות הנפץ ש-70 בתולות ממתינות להם בגן העדן.
זוהי ה"תרבות" הסוגדת לנקמת הדם, למנהגי חג העשורא, בה מתגודדים רבבות מוסלמים ברחובות ומלקים עצמם בשרשראות ובמוטות ברזל עד זוב דם.
הנשים המוסלמיות בישראל, כמו בעולם כולו, מדוכאות עד עפר, נאנקות תחת טרור של גברים אכזרים, הרומסים את כבודן והרוצחים אותן בדם קר, בטענה המפלצתית של "שמירה על כבוד המשפחה". כזה הוא האיסלאם הפונדמנטליסטי המקיף אותנו - והמבין יבין...
