מדי שנה, סמוך ליום העצמאות, עולה שוב הדיון על סוגיית האמנים המשתמטים. חשוב לציין שיש לדייק במונח השתמטות, המתייחס לפעולה לא חוקית להתחמקות מגיוס לצה"ל, כך שאלו שקיבלו פטור מגיוס, הן מסיבות רפואיות והן מסיבות ערכיות, לא נכללים בקטגוריה זו. אז האמנים מחליטים כן להתגייס בלחץ הציבור, מה גם שזה לא יזיק לקורות החיים לקראת תחרות "
כוכב נולד" הבאה.
פעם, שירות בלהקה צבאית היווה מטרה. היו להם להיטים וקריירה כמעט מובטחת עם שחרורם מצה"ל. בתחילת שנות ה-80 מחליט הרמטכ"ל דאז רפול, להחזיר את הכומתות לראש ולבטל את הלהקות הצבאיות שנעלמות לעשור, וחוזרות אלינו לאחר עשר שנים, אחרות לגמרי ממה שהיו.
הם כבר לא העיקר. הם רק עוד שורה בדרך. היום הם בעיקר ממחזרים בתקווה שזה ייתן להם עמדה טובה יותר להתמודד בתחרות הזמר של המועצה האזורית רמת חובב.
יש כאלו ששפר מזלם ובעיקר שם משפחתם, שלא רצו למסמס את זמנם היקר לריק. אז בשביל כאלו ואחרים פתחו להקות עלומות. תשכחו מלהקת פיקוד מרכז או צפון. עכשיו לכל יחידה להקה משלה, ולכל עשב ועשב ניגון משלו.
ישבו קציני צה"ל הבכירים ובנו תוכנית מסודרת לזמרים מוכרים ולספורטאים מצטיינים - החל במפעילי ממטרות העושים שירות של שעה לחודש (באפשרות להמיר את תפקידם באליפות הספורט הקרובה, כדי לספק עוד גביע מנצח לוויטרינה שבמשרד הרס"ר), דרך הממונים על המועדון הצה"לי הפתוח בין ארבע לרבע לארבע, וכלה בעוזרי רס"ר שעוזרים לו בעיקר בהסעה שלו הביתה בשתיים בצהריים.
אז אולי נוותר על השירות-בכוח של האמנים האלו ונאפשר להם להמשיך ולהיות ספורטאים וזמרים מובילים מבלי להפריע להם עם תורנות הנפת הדגל החודשית... הם יוכלו לתרום יותר למדינה בתחום שלהם.
הם יוכלו לתרום יותר למדינה. אפשר להתחיל בזה שהם יתחילו לשלם מיסים עבור עבודתם.
