|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מכתבם של 300 הרבנים נגד מגורי ערבים בעריהם איננו מכתב הלכתי; כל כולו לאומנות שדופה ● רובם באים מהזרם הדתי-לאומני, והם זועקים חמס נגד החרדים
|
|
|
50 רבני ערים קראו שלא למכור בתים לערבים
|
|
איציק וולף
|
|
50 רבני ערים הצטרפו לקריאתו של רבה של צפת, שמואל אליהו, שלא למכור או להשכיר דירות לערבים * "מן המפורסמות הוא שבעקבות מכירה או השכרת דירה אחת יורד מחיר כל דירות השכנים אפילו כשהקונים והשוכרים נחמדים בתחילה. וזה המוכר והמשכיר הראשון גורם לשכניו הפסד גדול ועוונו גדול מנשוא" * קריאות לפטר את הרבנים ולפתוח בחקירה פלילית
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
מכתבם של 300 הרבנים נגד מגורי ערבים בעריהם אינו מכתב הלכתי. כל כולו לאומנות שדופה. "300 הצדיקים" המשמשים את השלטון הכופר בכל ימות השנה (בכשרויות מפוקפקות, בגיורי חלומות ועוד...), יודעים היטב את המושג "הלכה שאין מורים אותה". מעניין גם כמה מקפידים החותמים על מחלקות העירוב, הכשרות והנישואין בעריהם, שלא נותר להם שום דבר הלכתי אחר מלהתעסק בו אלא בהלכה שאין מורין אותה, וכל כולה מביאה לפיקוח נפש מאומות העולם. ופיקוח נפש, כידוע, שקול כנגד הכל. אותם רבנים באים ברובם מהזרם הדתי-לאומני, שחרת על דגלו את "הברית ההיסטורית" עם הציונות, והם זועקים חמס נגד רוב החרדים. לא נראה לי מוזר שתתקיים בהם ההלכה "הפה שהתיר הוא הפה שאסר". כמו שלשרון הייתה זכות, מכוח הלכה זו, להוריד את המתנחלים (לאחר שהוא העלה אותם), כך יכולה המדינה לפטר את אותם רבנים מטעם מכוח הלכה זו, שתמול-שלשום הם כופפו ראשיהם המבולבלים לה. מאחורי "פסיקת הרבנים" הללו עומדת רוח אחרת, משיחית, המתירה מצוות כדי לקדם לאומנות נוכרית. בספר דברים מוזהרים בני ישראל על כך שהקב"ה ינסה אותם ב"נביא שקר" וב"חולם חלום". ב"נביא שקר" מדובר בעיוות היהדות בידי משיח שקר, שיתיר מצוות כדי לקדם את החשת הגאולה בדרכים שאינן לפי תורת ישראל, וישתמש בעיוות תורת ישראל לשם כך. "חולם חלום" מתייחס לאלה שינסו לגאול את ישראל בהשקפה אנטי-תורתית ממש. הזרם הדתי-לאומני הוא המשכם של נביאי השקר שהמיטו אסונות של כליה ופוגרומים על העם היהודי, ובראשם שבתאי צבי. כך היו דרכי משיחי השקר, וכך זו דרכם של הקליפות הסרוגות: להתיר הלכות ודקדוקים במצוות, משום שמדינת ישראל היא ה"אתחלתא דגאולה". המרידה באומות העולם הייתה דרכם של משיחי השקר משום "גאולת ישראל", וזו דרכם של המתנחבלים והציבור הלאומני-דתי. לא במקרה הרבנים ה"חרדים" המעטים שחתמו על מכתב זה שייכים לזרם חרדי-חסידי שבדור האחרון הוציא עצמו מן החרדיות, התיר מצוות והשקפות, ומאמין שהמשיח כבר הגיע. אצלם מצוות "כיבוש ארץ ישראל" עומדת מעל שאר המצוות, כולל ענייני גרות ופיקוח נפש. הלך הזרזיר הסרוג אצל העורב השחור והמשיחי, ויחד הוציאו מכתב שהוא בבחינת פיקוח נפש והתרת הדם היהודי על-פי המסורה שבידם, מסורת שבתאי צבי. תמהתי לא פחות על תגובתם המתחסדת של הקוראים לפטר רבנים אלה, כחברי הכנסת זוארץ והורביץ. ח"כים מהמרכז ומהשמאל הציוני מתחברים ללאומנים, כאשר האחרונים מתירים עוד הלכה ועוד הלכה מישראל. אנשי "הבית הפתוח", למשל, אירחו את הרב שמואל אליהו, בידעם היטב מה דעותיו בנושא השלום. מוטי אילון, אחיו בני ו אורי אורבך הם יקירי השמאל והמרכז הציוני, על אף שמדובר בניצים לאומנים טורפים. כאשר מדובר בגיוס חרדים לצבא, הופכים רבנים מסוג חותמי המכתב ליקירי השמאל והמרכז הציוני. רבנות ציונית מטעם, "רוב יהודי" בארץ והתמסרות לתרבות המערב הם דברים חשובים יותר לשמאל הציוני מהמאבק נגד הלאומנות והגזענות. אחרת, השמאל הציוני היה מחרים את הסרוגים, כפי שהוא עושה זאת לחרדים. הוויכוח של השמאל הציוני עם הסרוגים וחותמי המכתב אינו על מהות, אלא על הטקטיקה. כאן בא החיבור בין הרצל לרב קוק, בין "השומר הצעיר" לקיבוץ הדתי, ובין חותמי מכתב הרבנים לאלה שאירחו אותם ב"בית הפתוח" בירושלים. לגורמים החרדים באמת אני מציע שלא לפגר אחרי רבנים סרוגים שלא נתנו ידם למכתב מטורף זה (משום קבלת המלכות הציונית כ"הלכת-על" על היהדות), כרבנים שאר ישוב הכהן ויעקב אריאל. לרב חרדי ברור שלא רק עניין "לא תתגר בהם" פוסל את המכתב, אלא גם אין זה זמן לחדש "הלכה שאין מורים אותה". רעיון נלוז זה מקורו ברבנים קלישר, אלקלעי וקוק, שהוצאו מחוץ למחנה בידי גדולי ישראל כהרב מבריסק, האדמו"ר הראשון מבאבוב, ה"בן איש חי", ה"סבא קדישא" אלפנדרי, ה"חפץ חיים", האדמו"ר ממינקש, האדמו"ר מ בעלז והאדמו"ר מליובאוויטש. |
| תאריך:
|
12/12/2010
|
|
|
עודכן:
|
12/12/2010
|
|
הרב אליהו קאופמן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
משותפים אז למה
|
12/12/10 23:07
|
|
|
|
2
|
|
אבידן בן גדעוני
|
12/12/10 23:30
|
|
|
|
|
|
מורה נבוכים
|
13/12/10 10:11
|
|
|
|
3
|
|
מתתיהו
|
12/12/10 23:30
|
|
|
|
4
|
|
ABE1
|
13/12/10 20:03
|
|
|
|
5
|
|
יקוטי
|
14/12/10 22:04
|
|
|
|
6
|
|
גיא1234
|
17/12/10 17:48
|
|
לא יפריע לי כלל לגור בשכנות לערבי. שאלתי ב"אגודה לתרבות הדיור" אם דווקא "ערבי" = מרעיש, מלכלך וכולי. הם אמרו שלא, שדווקא יש לא מעט יהודים רעשנים וחסרי כבוד לזולת (חוויתי על בשרי). העובדה שיש גם ערבים גזענים שלא ירצו אותי בשכנותם בשל יהדותי, לא תרתיע אותי מלהתמיד לשקול שכנות עם אדם על-פי התנהגותו לאחר. לכן, כנראה, לא ארצה, עד כמה שהדבר תלוי בי, לגור בשכנות לגזענים, מכל לאום.
|
|
|
|
|
השופט: "אתה מואשם ברצח אשתך ושני ילדיך. אתה מודה או לא מודה?"
|
|
|
|
|
לאורך כל השנים שיננו המנהלים של מינהל מקרקעי ישראל לפקידים הכפופים להם את הכלל החשוב ביותר, שלפיו הקרקע היא מוצר מתכלה. מי שגורם לכך, הוא החוכר, שדורש עוד ועוד קרקע, ולכן יש לעשות הרבה על-מנת לשמר את הקרקע ולא לבזבזה על "גחמות" של חוכרים. במסדרונות המינהל התהלכה אווירה של חשדנות כלפי פקידים שגילו יד רכה אל האזרח. אחד מסוגי המיסים המפחידים במדינה היה המס שנקרא "דמי הסכמה". הוא היה גבוה, הוא מנע מחוכרים להתנייד לפי מקום העבודה, או לפי גודל המשפחה. המניהל קיבל הנחיות ממשרד האוצר, בדבר ההכנסות המשוערות שעל המינהל להכניס לקופת המדינה. הכלים היו: דמי חכירה ראשוניים עם הקצאת הקרקע, דמי חכירה שנתיים, וכמובן דמי ההסכמה. האחרון היה בעצם מס עצום שהוטל על כל מי שמכר דירה, ולא הייתה כל הבנה לכך שמוכר דירה בעקיפין מסייע למשק המדינה כי הוא הופך לאזרח יעיל יותר, בכך שהוא משפר את תנאי מגוריו, או מתקרב יותר למקום עבודתו. פקיד שגילה את אוזנו של חוכר, שהוא, כחוכר ואב שכול, זכאי להנחה בדמי הסכמה, ננזף קשות, ומאז הפקיד נחשד כמי שאינו נאמן למקום העבודה.
|
|
|
|
|
יושב-ראש הכנסת, דב שילנסקי ז"ל, היה איש בעל זכויות אשר פעל רבות בנושאים מהותיים כולל למען הנצחת השואה. על פעילויות אלה זכה בהכרה בימי חייו וזכאי לכבוד עליהן גם כיום. עם זאת, זכרו אינו מחייב שלרשימת הישגיו יצורף פרויקט שלא הוא עצמו יזם.
|
|
|
|
|
אודה ולא אבוש, שעד לפני שמונה שנים לא ידעתי את ההבדל בין מוּפָה לנִיפֶּל. אך למרות אי ידיעה זו התגאיתי ביכולתי לזכור ש"גַ'בְּקָה" היא "מלקחת הדיקת כיוונון". אם הייתי אומר לאחר מעובדַי, עאדֶל, או וַוחיד, תמסור לי את המלקחת הדיקת הכיוונון, הוא היה משיב "מה זה מלקחת? מה זה הדיקת? מה זה כיוונון? ומה זה תמסור?".
|
|
|
|
|
