בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מדברי יצחק אבינרי, מלפני עשרות שנים, עם מאמר בהארץ משנת תשי"ח, עולה כי אין חדש תחת הארץ
עיתון הארץ מוביל מבין עיתוני ישראל בביטול כל דבר המזוהה עם הלאום היהודי. איני קורא את העיתון אלא לעתים נדירות, ואיני מתיימר להתמצא במה שנכתב בו, אלא לרוב מכלי שני - אני כן קורא על אודות הנכתב ב עיתון הארץ. איני מנוי על שום עיתון זולת עיתונים בהם אני משתתף ככותב, ולכשתגיע העת שכתיבתי תופסק - ייפסק גם מינויי, כי הנני מעדיף בחירה מדי שבוע איזה עיתון לרכוש; איזה עיתון לקרוא. ולא קשה לנחש - נדיר שאבחר בהארץ. התנגדותו לכל מה שמזוהה עם לאומי, ציוני, ישראלי, עברי, להבדיל מכלל-עולמי, אנטי-ציוני, קוסמופוליטי - החלה מאז החל להופיע ולהשפיע. אנו קוראים בספרו של יצחק אבינרי "יד הלשון" שראה אור בשנת תשכ"ד - תחת הכותרת "בזיון לאומי" - את הדברים הבאים: - "ואם פסק רגש הבושה - שוב אין תימה שבחוגים מסויימים אין חוששים להשמיץ בריש גלי אפילו את... ביאליק! עיתון הארץ, המתגדר בכלליות ובאובייקטיביות, עיתון החוגים האקדמיים כביכול, לא חשש לפרסם [סיוון תשי"ח] מאמר שכותבו הקיף במירכאות את השם שירים לאומיים [של ביאליק], כדי לבטל את ערכם כעפרא דארעא... הוא ביאליק אשר זקף את קומת היהודי שבגולה והטיף לאהבת ארצנו, - שיריו הם, כביכול, מין "שוביניזם" שאין נפש הכותב ב"הארץ, סובלתו, כי על כן חונן בנפש קוסמופוליטית, "החובקת זרועות עולם", וסולדת מכל אבק של אהבת מולדת".
דומה שהדברים נכתבו ממש עתה. לא סר ריחם ולא נס ליחם של הדברים, הארץ - כאז כן עתה.
|
תאריך:
|
12/12/2010
|
|
|
עודכן:
|
12/12/2010
|
|
אברהם בן-עזרא
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אליהו חיים
|
13/12/10 21:42
|
|
מכתבם של 300 הרבנים נגד מגורי ערבים בעריהם אינו מכתב הלכתי. כל כולו לאומנות שדופה. "300 הצדיקים" המשמשים את השלטון הכופר בכל ימות השנה (בכשרויות מפוקפקות, בגיורי חלומות ועוד...), יודעים היטב את המושג "הלכה שאין מורים אותה". מעניין גם כמה מקפידים החותמים על מחלקות העירוב, הכשרות והנישואין בעריהם, שלא נותר להם שום דבר הלכתי אחר מלהתעסק בו אלא בהלכה שאין מורין אותה, וכל כולה מביאה לפיקוח נפש מאומות העולם. ופיקוח נפש, כידוע, שקול כנגד הכל. אותם רבנים באים ברובם מהזרם הדתי-לאומני, שחרת על דגלו את "הברית ההיסטורית" עם הציונות, והם זועקים חמס נגד רוב החרדים. לא נראה לי מוזר שתתקיים בהם ההלכה "הפה שהתיר הוא הפה שאסר". כמו שלשרון הייתה זכות, מכוח הלכה זו, להוריד את המתנחלים (לאחר שהוא העלה אותם), כך יכולה המדינה לפטר את אותם רבנים מטעם מכוח הלכה זו, שתמול-שלשום הם כופפו ראשיהם המבולבלים לה.
|
|
|
לא יפריע לי כלל לגור בשכנות לערבי. שאלתי ב"אגודה לתרבות הדיור" אם דווקא "ערבי" = מרעיש, מלכלך וכולי. הם אמרו שלא, שדווקא יש לא מעט יהודים רעשנים וחסרי כבוד לזולת (חוויתי על בשרי). העובדה שיש גם ערבים גזענים שלא ירצו אותי בשכנותם בשל יהדותי, לא תרתיע אותי מלהתמיד לשקול שכנות עם אדם על-פי התנהגותו לאחר. לכן, כנראה, לא ארצה, עד כמה שהדבר תלוי בי, לגור בשכנות לגזענים, מכל לאום.
|
|
|
השופט: "אתה מואשם ברצח אשתך ושני ילדיך. אתה מודה או לא מודה?"
|
|
|
לאורך כל השנים שיננו המנהלים של מינהל מקרקעי ישראל לפקידים הכפופים להם את הכלל החשוב ביותר, שלפיו הקרקע היא מוצר מתכלה. מי שגורם לכך, הוא החוכר, שדורש עוד ועוד קרקע, ולכן יש לעשות הרבה על-מנת לשמר את הקרקע ולא לבזבזה על "גחמות" של חוכרים. במסדרונות המינהל התהלכה אווירה של חשדנות כלפי פקידים שגילו יד רכה אל האזרח. אחד מסוגי המיסים המפחידים במדינה היה המס שנקרא "דמי הסכמה". הוא היה גבוה, הוא מנע מחוכרים להתנייד לפי מקום העבודה, או לפי גודל המשפחה. המניהל קיבל הנחיות ממשרד האוצר, בדבר ההכנסות המשוערות שעל המינהל להכניס לקופת המדינה. הכלים היו: דמי חכירה ראשוניים עם הקצאת הקרקע, דמי חכירה שנתיים, וכמובן דמי ההסכמה. האחרון היה בעצם מס עצום שהוטל על כל מי שמכר דירה, ולא הייתה כל הבנה לכך שמוכר דירה בעקיפין מסייע למשק המדינה כי הוא הופך לאזרח יעיל יותר, בכך שהוא משפר את תנאי מגוריו, או מתקרב יותר למקום עבודתו. פקיד שגילה את אוזנו של חוכר, שהוא, כחוכר ואב שכול, זכאי להנחה בדמי הסכמה, ננזף קשות, ומאז הפקיד נחשד כמי שאינו נאמן למקום העבודה.
|
|
|
יושב-ראש הכנסת, דב שילנסקי ז"ל, היה איש בעל זכויות אשר פעל רבות בנושאים מהותיים כולל למען הנצחת השואה. על פעילויות אלה זכה בהכרה בימי חייו וזכאי לכבוד עליהן גם כיום. עם זאת, זכרו אינו מחייב שלרשימת הישגיו יצורף פרויקט שלא הוא עצמו יזם.
|
|
|
|