הפסיקה בבתי הדין הרבניים ובבתי הדין האזרחיים מסמנת לאחרונה מגמה של תשלום כסף רב בגין בגידה בבת הזוג. הליך בוררות שהסתיים לאחרונה בין שני בני זוג קבע שגבר ישלם לבת זוגו סך של 300,000 שקל, משום שלא עמד בהתחייבות לא לבגוד בה.
בן הזוג התחייב לאחר שנתפס פעם אחת בבגידה, שלא יחזור עוד על מעשיו. כעבור שנה לא עמד לו יצרו והגבר נתפס שנית כשהוא בוגד בבת זוגו. הליך בוררות שהתקיים בין השניים הניח על מעשה הבגידה תג מחיר כבד. הבורר קבע, שהתחייבות הגבר שלא לבגוד היא בבחינת הסכם תקף ועל הפרתו חובה עליו לשלם לאישה 300,000 שקל.
פסק בורר זה מצטרף למגמה בבתי הדין הרבניים לחייב צד הבוגד בבן זוגו לא רק את שטר הכתובה ותוספת כתובה, אלא גם תוספת 'קנס' משמעותי.
על מגמת פסיקה זו מלמד ערעור שהוגש לבית הדין הרבני הגדול, בתיק 1750-21-1. בתיק זה, בין פלונית לאלמוני, שהפך אבן בוחן לנושא הכתובה, דנו בסיפור בגידתו של בעל באשתו. עם הגשת הראיות - פסקו הדיינים, הרב חגי איזירר, הרב מנחם חשאי והרב ציון אלגרבלי, כי הבעל שקיים מערכת יחסים עם אשה אחרת, חייב לשלם לאשתו את כתובתה וכן תוספת כתובה, בנוסף לחצי מרכושם המשותף, אותו קבלה מכח הסדר לחלוקת משאבים.
פסק הדין ניתן לאחר שהתברר כי לא היה שום סיכוי שהבעל יבצע צעדים חיוביים לקראת האישה ומכיוון שעלה שאין סיכוי לשלום בית.
רבים טועים לחשוב, כי לאישה אין דרך לקבל את דמי כתובתה. חוק יחסי ממון התשל"ג-1974 פסק שבמקרה פקיעת נישואין, יתקיים איזון בנכסי בני הזוג, שווה בשווה, והנכסים שנצברו במהלך הנישואין יחולקו בדרך של מחצית מול מחצית. לכאורה, חוק זה הפקיע מנשים את הזכות לדרוש את כתובתן ואת תוספת כתובתן, אך המציאות בפסיקה, בדומה לפסק בתיק 1750-21-1, מלמד שהמציאות מורכבת הרבה יותר.
פסק זה מצטרף לפסקי דין רבים אחרים, שקובעים כי במקרה בו בן זוג בגד ברעייתו, תקבל האישה את כתובתה ותוספת כתובתה בתוספת פיצויי נישואין וכל זה בתוספת לחצי הרכוש שהאישה מקבלת מכוח הסדר איזון המשאבים.
מגמות פסיקה זו יוצרות מציאות שיש לקחת בחשבון בעת גירושין על-רקע של בגידה. רבים סבורים שהכתובה היא אקט סמלי ומסורתי בלבד ולא בטוחים אם במהלך גירושין ומתן גט, ייפסק חיוב בתשלום הכתובה. התשובה לכך היא שהכתובה מהווה בהחלט חלק מכל דיון בגירושין בבית הדין הרבני. הסמכות לדון בכתובה נתונה לו, כחלק מתפקידו בגירושין ולפיכך, חשוב לזכור ולהפנים, שהכתובה אינה רק מסמך טקסי מתוקף מסורת ישראל, אלא מסמך משפטי, בעל משמעות פיננסית ישירה ומהותית. ולספקנים אדגיש: הכתובה היא שטר חוב, שנועד להבטיח, שמצבה הכלכלי של האישה לא יורע לאחר הגירושין.
עובדה נוספת שחשוב לדעת בהקשר זה: לא אחת זוגות צעירים ורומנטיים נוטים לשלב בכתובה סכום מופרז על-מנת להרשים את האורחים בטקס החתונה. יש בכך סיכון, שכן כאמור, שטר הכתובה הופך בעת הגירושין לשטר חוב שיש לממש. מנגד, בית הדין הרבני הגדול קבע בשנת 2005, שיש להגביל את גובה התשלום על-פי הכתובה, לרמת החיים בה חיו בני הזוג, וזאת אף אם הסכום הנקוב בה גבוה בהרבה.
נקודות חשובות נוספות, לתשומת ליבם של זוגות צעירים המתכוננים ליום חגם:
א. הכתובה, המהווה שטר חוב, מגלמת לצד הסכום היבש הרשום בה, תוספת הפרשי הצמדה מיום חתימתה ועד ליום הפירעון. דבר זה רלוונטי מאוד לזוגות שמתגרשים לאחר שנים ארוכות של חיים משותפים, אך גם למי שמתגרשים לאחר 10 שנים.
ב. ההמלצה לפיכך, היא לרשום בכתובה סכום נמוך יחסית. אין קשר בין רישום סכום נמוך לבין מידת האהבה בין בני זוג, אך הדבר יכול בהחלט לחסוך כאבי ראש בעתיד.
ג. אישה לא תוכל לממש את שטר החוב הנקרא כתובה וגם לא את תוספת כתובתה, כאשר היא בוגדת בבעלה, מורדת בו או עושה מעשים אחרים, שעלולים לגרום לבית הדין לשלול ממנה את כתובתה.
