ח"כ
ניצן הורוביץ (מרצ) קרא לחברי מפלגתו לבוא בהמוניהם ל
הפגנה שתתקיים במוצאי שבת הקרובה בתל אביב, והוסיף סיסמה:
"הפשיזם לא יעבור!". על כך יש לומר במלוא הרצינות והאחריות, שמה שהוא מכנה "פשיזם" - יעבור בקלות, כמו שעבר עד עכשיו, ללא התנגדות של ממש, תוך השלמה וכניעה ובריחה מהתמודדות עימו. אני לא רואה באופק אף אחד שיעצור אותו.
לכל הגיבורים הגדולים שנשבעו בעבר, שגל החלאה הזה השוטף אותנו "לא יעבור", אני מבקש להזכיר רק עניין אחד, שיש לו קשר ישיר למה שיש בדעתי גם להציע בהמשך (חשיבה חיובית!) כדי לעצור את ה"פשיזם". אני מתכוון לסיפוח השטחים, למשטר האפרטהייד הלאומני-דתי שהוציא מישראל את נשמתה הדמוקרטית.
בשנת 1983, הוציאה "
שלום עכשיו" חוברת תחת הכותרת
"כל מה שלא רצית לדעת על אכלוס הגדה" (הם ידעו כבר אז, שהחבר'ה הטובים לא רוצים לדעת את האמת, לא נעים להם. הם צעקו "געוואלד" גדול ומר, כי היו כבר 30,000 יהודים בגדה וברצועה (עכשיו יש בסביבות חצי מיליון...), זעקו שמתרחשים
"אירועים אשר יחרצו את גורלו של כל אחד ואחד מאתנו - לשבט או לחסד", וסיימו ב:
"את חזון האימים הזה חייבים לעצור!". הסוף ידוע. לא עצרו. אז מי שבאמת רוצה שהפשיזם "לא יעבור", חייב להיזכר איפה הוא או היא היו ומה עשו, ומה לא עשו, כאשר אותם אירועים חרצו את גורלנו "לשבט", ואת גורלם של ליברמן ומועצת יש"ע - "לחסד".
ראשי "שלום עכשיו" באמת היו - ונשארו - "חבר'ה טובים" מאוד, קצינים... אחד,
דדי צוקר, היה לחבר-כנסת. אחר, עומרי פדן, הפך לזכיין של "מקדולנד'ס" בישראל. ודווקא עליו אני חושב בקשר לצורך האישי שלי לעצור את הפשיזם. אני מניח שיש לו הרבה כסף. אני מניח שיש עוד חבר'ה טובים, וגם כמה קיבוצים, שיש להם עודפים לא קטנים. אז אולי מישהו כזה יכול להרשות לעצמו להנפיק כמה רבבות "כפתורים" הנצמדים לבגד, בשתי גרסאות, זכר ונקבה, עם משהו גראפי יפה והכיתוב:
אני שמאלני (שמאלנית) - תחקרו אותי! אם אתם מכירים אישית נדבנים פוטנציאליים כאלה - פנו אליהם ישירות. כי אחד הדברים שהחבר'ה הטובים
לא עשו עד היום - חוץ מאלה שסירבו לשרת בצבא והוקעו על-ידי השאר - הוא להפוך את המאבק בפשיזם למשהו אישי, משהו המבדיל אותם מהמון החרצפים הגדול. סמל כזה, שהאדם נושא על גופו בקומו ובלכתו לכל מקום תמיד, היה מספיק כדי לחולל מהפכה שלמה בתפישת "החברה' הטובים", מהפכה של מה מתחייב מן הרצון לעצור את הפשיזם באמת.
ועוד רעיון - הפעם לכתובתם של ארגוני השמאל, ובמיוחד חברי-הכנסת המכריזים שהם רוצים לעצור את הפשיזם. בישראל פורצות שביתות, ולפעמים אף מבעירים צמיגים ומאיימים בשביתה כללית. אבל אלה הן תמיד התפרצויות של רגש לוהט, בגלל פגיעה בכיס הפרטי. למה לא כדי לעצור את הפשיזם? בעלי הסמכות הפוליטית, הקיימים עדיין בקרב "החבר'ה הטובים", צריכים להתחיל כבר לבוא בדברים עם גורמים אחרים (הסתדרות, מפעלי הקיבוצים, הוועדים הגדולים והלא גדולים), כדי לארגן שביתה כללית ביום שוועדות החקירה לחקירת ארגוני השמאל יתחילו את עבודתן. תעשו רעש סביב אלה שיסכימו להצטרף לשביתה, ועוד יותר רעש - סביב אלה שיסרבו. שתהיה רשימת קלון כזאת, לדראון עולם. ואם לא יימצא ארגון גדול שיהיה מוכן להכריז על שביתה, שיהיה זה אפילו ארגון קטן ושולי. העיקר שכל אחד מהחבר'ה יצטרך סוף-סוף להחליט אם לא ללכת לעבודה ולהסתכן בתוצאות - או להיפרד מן התואר המכובד של "אחד מהחבר'ה הטובים".
